מאת: אסתר צמרי
סבתא אסתר נולדה בפולין בכפר צ'חנוביץ' בשנת 1935, למשפחת חזן כילדה רביעית
ואחות לשלושה בנים בוגרים. בתקופה שלפני המלחמה המשפחה חיה חיים רגילים, האבא עבד
במסחר בתבואות והאמא עבדה במשק בית. בערך שסבתא הייתה בת ארבע אביה נלקח על ידי
הגרמנים מהבית כשהוא בן ארבעים וחמש יחד עם עוד גברים מבוגרים, איש מהם לא חזר, אף
אחד לא ידע מה עלה בגורלם.
ב1941 שמו על כל היהודים טלאי צהוב והכניסו את כל היהודים מהכפר לגטו,
ובתקופה זו אחיה הגדול ניסה לברוח מהגטו עם עוד קבוצת נערים ולהצטרף לפרטיזנים אך
כנראה נרצח על ידי פולנים. בתחילת האביב של 1942 בלילה אפל במיוחד החליטה המשפחה
לברוח מהגטו אל כפר שהיה לא רחוק אל משפחת ביאלי הפולנית. סבתא הסתתרה אצל הפולנים
תקופה ארוכה של שלוש שנים. חלק מהזמן הם התחבאו בשדות של המשפחה. באחד הימים
שהסתתרו בשדה, האמא והאח הגדול הלכו לבקש אוכל וסבתא שלי ואח שלה נשארו בשדה.
בהתחלה הם שמעו צרחות ואז הייתה דקה של שקט ואז פתאום היו שתי יריות, סבתא שלי
ואחיה נבהלו מאוד. לאחר כמה דקות אחיה יצא לבדוק מה קרה וכשחזר אמר לה איבדנו את
אמא ואחינו הגדול. סבתא שלי שעוד הייתה ילדה קטנה לא הבינה מה זה אומר לאבד את
אמא. סיפור זה קרה כשלושה חודשים לפני סיום המלחמה. לאחר מכן משפחת ביאלי הכניסו
את סבתא ואחיה הגדול שנשאר להתחבא בדיר חזירים.
בסיום המלחמה בשנת 1944 הגיעו המדריכים מישראל ואספו במיוחד את הילדים
היתומים. סבתא והאח שנשאר החליטו לעלות לארץ ישראל בעזרת עליית הנוער בשנת 1946.
סבתא הגיעה לקיבוץ מרחביה ושם אימצה אותה משפחת רייך. ב1954 התחתנה עם סבא שלי
עזרא צמרי והם הקימו יחד משפחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה