שואת יהודי יוון
נלמדה לאורך ההיסטוריה בישראל דרך חורבנה של הקהילה היהודית הגדולה והמפוארת
בסלוניקי שכמעט ונמחקה כליל. הקהילה הקטנה יחסית אך הפורחת באי קורפו,
שמנתה כ-2,000 איש לפני המלחמה, הועברה בדרך לא דרך באמצעות סירות דיג רעועות אל
רכבות משא לאושוויץ והושמדה כמעט כולה, זכתה לאזכורים מועטים בספרות
ההיסטוריוגרפית.
ואם על קורפו
נכתב מעט, הרי שעל האי הסמוך אריקוסה כמעט ולא נכתב דבר. מאמר בודד שפורסם בישראל
ב-1977 מתאר את האי הזעיר כמקום קסום שמאות תושביו מנהלים קהילה סולידרית במיוחד,
"חברה שוויונית להפליא". ימאי שהתגורר באי סיפר: "אין לנו משטרה
ואין לנו בית משפט, התושבים אחראים במעשיהם כלפי הזולת. כולנו משתייכים למשפחה
אחת, ואין בינינו שארי בשר שאינם לפחות דודנים או דור שני של דודנים".
החייט היהודי סאבאס ברח
לאריקוסה עם שלוש בנותיו ונכדתו כשהנאצים הגיעו לקורפו, ותושבי האי אריקוסה החביאו אותם.
הילדה שושנה חסיד הסתתרה יחד
משפחת סאבאס, בכפר אריקוסה ביוון . כאמור,
הם ברחו לשם מהאי קורפו.
היוונים הנוצרים של הכפר
אריקוסה הסתירו אותם כל תקופת המלחמה.
מסמך ביוונית שנמצא בדירתה של שושנה( לאחר פטירתה)
ובו תרגום תעודת הלידה חתום על ידי נוטריון, הוביל לאיתור תיק התביעה של שושנה
לפיצויים משנות ה-90 בארכיב משרד האוצר.
בתיק גם נמצאה עדותה של שושנה, בכתב ידה: "בשנת 43' נכנסו הגרמנים לקורפו ומיד התחילו לאסוף את כל היהודים,
אלה שברחו הגרמנים לא יכלו לתפוס. אני ברחתי להרים ולכפרים בעזרת אנשים אחרים.
לאחר שהגרמנים תפסו את העיר אני נדדתי ממקום למקום בלי ביגוד ובלי אוכל. הייתי
בפחד שהגרמנים יתפסו גם אותי". בתיק נכתב כי שושנה נשארה היחידה בחיים מכל
משפחתה ושכל חייה לוו בפחד שהגרמנים יחזרו ויתפסו גם אותה.
לאחר המלחמה , שושנה חסיד, נישאה בשנות ה-50 ליעקב, עולה מטורקיה.
ב-1964, שנים בודדות לאחר שבנתה מחדש את ביתה וחייה, נהרג הבעל בתאונת עבודה.
"ברגע זה נגמרו חייה בפעם השנייה. היו לה שבע שנים מאושרות יחסית, זה הכול.
מאז לבשה רק שחורים ולא ידעה אושר", מספר אברהם. "העולם התאכזר אל
שושנה", מספרת חברתה רינה מיזן, בעצמה ניצולת אושוויץ מקורפו. "לא היה
לה רגע אחד בחיים של הקלה. היא הייתה מגיעה אליי הביתה לעתים רחוקות והיינו שותקות
ביחד".
כדי להשיג
הוכחות ודאיות על משפחתה, ערערו אנשי MyHeritage על כל הנחה אפשרית, כולל עדותה של שושנה, שהייתה רק בת תשע כשהגרמנים תפסו
את משפחתה. "אחי גבריאל בללי, בן 15, נרצח באושוויץ", כתבה בדף העדות
ב"יד ושם". אלא שחיפושים במאגר שירותים האיתורים הבינלאומי בבאד אולסן,
גרמניה, הובילו לממצא מרגש: גבריאל בללי, יליד קורפו מ-1930, נמצא ברשימת הניצולים
במחנה ברגן בלזן. התאריך האחרון שבו נרשם בללי היה ספטמבר 1945, כחצי שנה לאחר
המלחמה. האם יכול להיות שאחיה הגדול שרד?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה