ה"שפרה" בגטו לודז' (בגרמנית: Allgemeine
Gehsperre, מהמילה
"Sperre" בגרמנית, שמשמעה
"מצור") הייתה אקציה בה
גורשו כ-15,000 ילדים, קשישים, חולים ומובטלים מגטו לודז' למחנה
ההשמדה חלמנו בין
5 ל-12 בספטמבר 1942. לפי נתונים רשמיים, 15,681 בני אדם גורשו, מאות נרצחו בגטו
ו-35 נתלו בשל ניסיון להימלט מהשילוח או לעזוב את מקום עבודתם.
ההחלטה לגרש ילדים, קשישים, חולים ומובטלים
מהגטו התקבלה באוגוסט 1942 במשרד הראשי לביטחון הרייך. לפני תחילת הגירושים, ב-1 וב-2
בספטמבר 1942, פונו בית הסוהר ובתי החולים בגטו, בהם כ-2,000 חולים. במהלך הפינוי
נרצחו חלק מהחולים שניסו להימלט ואנשי צוות בבית החולים שלא צייתו לפקודות..
ב-5 בספטמבר 1942 פורסמה מודעה על קירות הגטו. היא הכריזה על איסור
תנועת אנשים בגטו
(בגרמנית - Allgemeine Gehsperre).
באותו יום
ארגן רומקובסקי את הוועדה שנועדה להחליט מי מיועד לגירוש, ערך רשימות של אנשים
שצוינו לגירוש ואישר את הרשימות. בימים שלאחר מכן, שירות הביטחון הגרמני
ואנשי שירות הסדר היהודי שלפו אנשים מדירותיהם על סמך רשימות, והובילו אותם לתחנת הרכבת ראדוגושץ' בלודז'.
בין השוטרים להורי הילדים התנהלו תגרות, והוצאת הילדים התעכבה. השלטונות הגרמניים ראו שפעילות היחידות
היהודיות לא יעילה ושלחו לגטו יחידות גסטפו ומשטרה גרמניות, מה שהוביל לדיכוי תוך
שימוש בנשק. הגרמנים ירו ללא אזהרה, תקפו אנשים ברחוב וירו לפחות בכ-200
הורים שסירבו לוותר על ילדיהם. כאשר פונו בתי חולים, זרקו הגרמנים ילדים מהחלונות.
ב-12 בספטמבר 1942 הסתיימה
ה"שפרה". השלטונות הגרמניים פרסמו הודעות על פתיחה מחדש של מפעלים ובתי
מלאכה מ-14 בספטמבר, מנות מזון הונפקו ונפתחו חנויות. מכאן
ואילך פעל גטו לודז' בעיקר כמחנה לעבודת כפייה.
היהודים שגורשו נשלחו למחנה ההשמדה בחלמנו,
שם נרצחו במשאיות גז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה