ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום ראשון, 7 בפברואר 2016

אהרן ברק מספר על ילדותו בגטו


 

אהרון ברק נולד בשנת 1936 בקובנה, ליטא. בגיל 8, ברק הוברח מתוך הגטו בקובנה בתוך שק תפוחי אדמה והסתתר יחד עם אמו אצל איכר ליטאי, שהציל את חייהם

ברק עלה לישראל בשנת 1947. הוא למד בתיכון שליד האוניברסיטה העברית, ולאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה העברית

אהרן ברק מספר על ילדותו בגטו - YouTube


החיים בגטו
אהרון ברק נכנס לגטו קובנה יחד עם אביו צבי בריק, עורך דין במקצועו , ואמו ליבה, בשנת 1941 כשהיה רק בן 5; על אף שיכלו לקבל סרטיפיקטים (אשרות עלייה) לעלייה לישראל, בחר אביו של ברק, להישאר ולסייע ליהודים במקום, והמשפחה שהתה בגטו שלוש שנים.
אהרון ברק מספר על החיים בגטו: "תמיד ארבע קירות סגורים .. לא יצאתי ... אני לא זוכר שמחה.. אין לי שום זיכרונות של שמחה...אני זוכר תמיד רק פחד ודאגה של מחסור של יום-יום ... אין אוכל ... אני זוכר שיום אחד הפלתי סיר של מרק זה היה אסון... כי אין לך אוכל... מגיע תפוח אדמה רקוב שהצליחו להבריח מבחוץ וזה הופך ליום חגיגי .. ראיתי את אמא ואת אבא.. אין לי אחים.. לא ראיתי ילדים אחרים בגטו כי את אקציית הילדים עשו מוקדם מאוד, ככה שלא ראיתי ילדים אחרים.. אני לא זוכר ששיחקתי בגטו .. אני זוכר שפחדתי - חיים בפחד".
במרס 1944 התרחשה בגטו אקציה גדולה של ילדים; אהרן ניצל בזכות תושייתם של הוריו שהצליחו להחביאו מעיני החיילים הגרמנים. אחר כך, יצא אהרן לעבוד עם אביו כשהוא מחופש לילד מבוגר מגילו, היות שהיה אחד הילדים האחרונים שנותרו בגטו. הוריו חיפשו כל דרך אפשרית להצילו ולבסוף הגיעו למסקנה שהדרך היחידה להשאירו בחיים היא להוציאו מחוץ לתחומי הגטו.

היציאה מן הגטו
אהרון ואמו ברחו מן הגטו לביתו של ליטאי כפרי שהכירו; שם התחבאו עד לשחרור באוגוסט 1944. האב, צבי, נותר בגטו יחד עם גיסו. ביולי 1944 גורשו הגברים בגטו למחנה דכאו, אך צבי וגיסו ניצלו כשהסתתרו ב"מלינות"(כעין בונקרים).
כך מספר השופט ברק, בנאום שנשא בשנת 2002:
"ביולי1941, הייתי בן 5, כשהגרמנים כבשו את העיר קובנה בליטא, שם גרתי. הגיהינום בא עלינו. הליטאים עשו בנו פוגרומים. היינו 25 אלף יהודים בקובנה, ולקחו אותנו לאחד הפרברים, שם עשו לנו פוגרום. הוכנסנו לכיכר בעיר שנקראה בשם המעניין "כיכר החוקה". רבים מתו בחנק, ברעב, ביריות ברחובות. שלטון החוק הפורמאלי התקיים שם כי הכול עבד לפי פקודות. בשנת 1944 הייתה האקציה של הילדים. חיסלו את כל הילדים. במעשה נסים נותרתי אני בחיים ובהצטברות של נסים מצאתי את עצמי יחד עם אמי אצל איכר ליטאי – חסיד אומות העולם – שהציל את חיינו, עד שבא הצבא האדום ושחרר אותנו מהגרמנים".


סוף המלחמה
עם חזרתם לקובנה, הצליח אהרון לזהות את דודו, שנשאר בחיים, על פי המקטורן שלבש, ולאחר מכן זכה גם התאחד עם אביו. 

תיאטרון צלליות מגרוטאות, שיצרה עם אחיה במחנה הריכוז ג'אדו



תאטרון צלליות מגרוטאות, שיצרה עם אחיה במחנה הריכוז ג'אדו בלוב הוא רק אחד מזיכרונותיה של יעל מסיקה .  בתה , נאוה ט' ברזאני , יצרה תערוכה בהשראת סיפוריה, המשרטטת את חוויית ילדותה בזמן השואה. ג'אדו 2,600 יהודים במסע מפרך שנמשך חמש יממות דרך המדבר.

.

[PDF]תיאטרון צלליות מגרוטאות, שיצרה עם אחיה במחנה הריכוז ג'אדו




ילדות אבודה


סרטה של מינה בלומן המוקדש לזכר שואת יהודי רומניהובמיוחד לגירוש יהודי בוקובינה, בסרביה ודורוהוי לטרנסניסטריה שבאוקראינה. הדמויות בסרט מספרות על ילדותן העשוקה בגטאות בטרנסניסטריה ועל האירועים הטרגיים שעברו במשך ארבע שנים 

לסרט הוידאו

זמן חיפה 189 - אפריל 2015 - ילדות אבודה - YouTube

"נופים ממטרופולין המוות": לחקור את הזיכרון


 

אוטו דב קולקה הוא היסטוריון מחונן, שמחקריו עוסקים בתולדות אירופה המודרנית ויהודיה – למשל דעת הקהל בגרמניה הנאצית, המהר"ל מפראג וההומניזם הצ'כי, ריכרד וגנר ומקורות האנטישמיות המודרנית. קוראיו־תלמידיו עומדים על פשר התמונה ההיסטורית מתוך הממצאים שהציג המחבר בלי לכפות אותם עליהם.

גם בבואו להתבונן בקטעי הזיכרון והדמיון שנותרו מעולמו של קולקה הילד באושוויץ, לא נוטש קולקה ההיסטוריון את גישתו המחקרית המקצועית. לא בכדי הוא שב ומדגיש בכמה מקומות בספר כי אין הוא כותב עדות היסטורית ולא זיכרונות אוטוביוגרפיים, כי אם "חקר הזיכרון", חקר "המיתולוגיה הפרטית שלי" (עמ' 15, 66). כמו בעבודותיו המדעיות על העבר האנושי הא־פרסונלי, גם לנוכח עברו הפרטי הפרסונלי מבקש קולקה לשזור מחדש ביחד את הקצוות הפרומים של זיכרון העבר ולשחזר מהם את אשר עבר בעבר ההוא.
הילד בן העשר חש בחוקיות זו כשגורש, יחד עם אמו ועוד כ-5,000 יהודים, ממחנה טרזינשטט אל אושוויץ, ומצא עצמו בתוך "מחנה המשפחות" של יהודי טרזינשטט באושוויץ־בירקנאו. מחנה זה, שהוקם בספטמבר 1943 כ-200 מטרים מרציף הסלקציות וכ-400 מטרים מן המשרפות – ושאת קורותיו עתיד קולקה ההיסטוריון לתאר כעבור עשרות שנים במאמר אקדמי המופיע כנספח בספר הנוכחי – הופקע לפרק זמן קצוב מסדרי "הפתרון הסופי של הבעיה היהודית". מקץ שישה חודשים, במארס 1944, חוסלו בתאי הגזים כמעט כל דרי המחנה, למעט בודדים – חולים ורופאים – שבמקרה היו בבית החולים, ולצורך הטעיית האחרים הושארו בחיים. בין החולים היו גם קולקה הילד ואמו.
אחרי חיסולו הסופי של המחנה ביולי 1944 נמצא קולקה, יחד עם כמה עשרות נערים, כשיר לעבודה, ואילו אמו המשיכה למחנה הריכוז שטוטהוף ומתה שם. מאז ועד "מצעד המוות" דרך שערי אושוויץ ב-18 בינואר 1945, שהתברר בדיעבד כמסע אל החירות, הייתה תחושת המימוש הקרב והבלתי נמנע של "חוקיות המוות הגדול" לוודאית יותר ויותר בעולמו של הילד, ותחושה זו לוותה במעין הכרה ב"צדק" קוסמי הגלום בחוקיות זו.

לנצח את "דוד מוות"

ראה גם :

'נופים ממטרופולין המוות': לחקור את הזיכרון – תרבות ובידור


 


 

ילדי לנה קיכלר הולכים ומתמעטים


סקירה זו נכתבה בעקבות פטירתה של אדית צירר ז"ל , חניכתה של לנה קיכלר-זילברמן. אחרי מות || הנערה היהודיה שהאפיפיור הציל את חייה . אדית זכתה להיות אחת ממאה הילדים אותם אספה לנה קיכלר עם סיום המלחמה, בהם טיפלה ועמם עלתה ארצה.
כמו כן , ריכזנו עוד מקורות מידע על ילדי לנה קיכלר בישראל מאז הגעתם ארצה .
"הילדים שהגיעו איתי הם יתומים מאב ומאם. והקטנים – אלה שנולדו בזמן המלחמה – חסרים גם שם משפחה ואפילו גילם המדויק אינו ידוע. אין הם יודעים שום דבר על הוריהם. המילה הורים היא בשבילם מושג מופשט. הם לא ידעו מה זאת משפחה אמיתית. הם הכירו רק צורה משפחתית אחת – משפחה של מאה ילדים ואם אחת", כתבה  לנה קיכלר  בעיתון "דבר" ב1964 .
לאחר שהילדים התאקלמו בישראל כתבה: "ילדיי ראו אור. הם נהנים מחופש מלא… הוחזרו להם שבתותינו ומועדינו, חגי האדם והאדמה. הוחזרו להם אוצר לשוננו ואגדות מסורתנו הנפלאה. שבה אליהם הילדות התמימה, היפה, השאננה, שלא ידעוה בימי צרתם. הם זכו לאושר, שלא ידעוהו דורות של ילדי ישראל במשך אלפי שנות גולה. הם זכו לחיות במולדת שלנו".

 

רכבת ההצלה


הסרט מתאר את סיפורם של הילדים היהודים שנפדו בסוף מלחמת העולם השנייה מידי המשפחות הנוצריות שאצלן הסתתרו, כשעל המבצע חולש הרב ד"ר יצחק הרצוג (סבא של בוז'י ) 

בסך הכל נפדו כ-600 ילדים, חלקם הסתתרו ביערות או חיו בבתי יתומים, לא כולם נפדו ממשפחה אוהבת כמו זו שברונה חיה בה ולרובם, אני רוצה להאמין, חיכתה משפחה אוהבת לא פחות בארץ. "רכבת ההצלה", למרות קיטלוגו כ"סרט שואה", מצליח להביא את הסיפור האנושי על המורכבות שלו, לטוב ולרע.

הרצוג היה זה שיזם את מבצע השבת הילדים היהודים שנותרו מאחור, וגייס לשם כך כספים וכוח אדם. לא פחות משרצו לאחד בין המשפחות הונעו העוסקים במבצע על ידי הצורך להשיב את הילדים אל חיק היהדות, כדי שלא יגרעו ממצבֶת היהודים המופחתת ממילא. הסיפור מקבל חיים, כמו תמיד, כשמגיעים לעדויות האנושיות. הילדים - שהיום כבר מן הסתם קשישים - מתארים את המסע שעברו החל מהאיסוף והפדיון מהמשפחות המאמצות, דרך השהות בבתי יתומים ועד הנסיעה ברכבת לארץ ישראל
חלק מהילדים מספרים שגדלו במשפחה שנקשרה אליהם והתקשתה להיפרד מהם. לחלקם לא חיכה בית בישראל. אחת הפעילות במבצע בפריז תיארה איך חטפה ילדים יהודים מהוריהם המאמצים מבלי להודיע להם ומבלי להסדיר את העניין מבחינה חוקית. הילדים שנסעו ברכבת הובאו לבית יתומים ונשארו בו במשך שנתיים עד שהובאו לארץ, משום שלא היו להם היתרי כניסה. חלקם ברחו משם, חלקם אולצו לנתק את הקשר עם המשפחות המאמצות מחשש שיברחו אליהן. יוצרי הסרט איתרו גם ילד שלא נפדה ונשאר אצל משפחתו המאמצת. בחצי פה הוא מודה שאולי הוא מצטער שלא אותר בזמנו על ידי שליחי הרב הרצוג.

"רכבת ההצלה" מביא את סיפורי הגבורה של מבצע פדיון הילדים, הרגעים המרגשים של האיחוד והחזרה אל חוויות הילדות מהשואה והחיים שאחריה, מבלי לגרוע מהטראומה שמן הסתם היתה מנת חלקם של אלה שנקרעו בפעם השנייה ממשפחות אוהבות ויצאו למסע לא בטוח אל משפחות שלא תמיד זכרו. כל זה מועצם במיוחד לאור התהייה המטרידה, כמה מהילדים שנפדו הם ניצולי שואה שחיים היום בישראל בעוני ובמצוקה


דוקו רשת - רכבת ההצלה - רשת - Reshet TV


חדשות 2 - רכבת לחיים: הסרט האבוד של המלחמה - Mako



יום שני, 1 בפברואר 2016

25169 צא מהשורה

25169   צא מהשורה"! והוא יצא, רועד מפחד, והתייצב לפני הקאפו שניצב ליד איש אס.אס
נער צעיר היה כשפרצה המלחמה הארורה. הוא התגורר בעיר סוסנוביץ בפולין השוקקת יהודים עם הוריו, ירחמיאל וחנה אורזך, ושמונה אחיו ואחיותיו. היתה זו משפחה מלוכדת, נצר לשושלת רבנים מפוארת. ההורים ניהלו חנות משגשגת לדברי מאפה ומתיקה, הילדים למדו 
היטב .
לפתע הגיעו ידיעות על כיבוש פולין בידי הנאצים. בין הראשונים שחשו ברמיסת המגף הנאצי היו יהודי סוסנוביץ שהתגוררו בקרבת הגבול הגרמני. מצבם הלך והחמיר. רבים נלקחו למחנות הריכוז, אחרים נשלחו לעבודות פרך בתנאים בלתי אנושיים עד שמתו מרעב וממחלות, ומי שלא היה כשר לעבודה הובל להשמדה.
שרוליק נשלח למחנה עבודה. הוא התגלגל ממקום אחד למשנהו, ובכל יום ראה את המוות לנגד עיניו. בכל פעם שהיה נדמה לו כי הגיע הקץ, הגיע איזה מלאך גואל. פעם היה זה יהודי ופעם גוי מאלה שעבדו עימו.
כעת נזכר במקרה שאירע לו כאשר עבד בחברה שעסקה בייצור פלטות לכיסוי תעלות. היתה זו עבודה מפרכת. שרוליק הצעיר הכחיש מיום ליום עד שהפך למוזלמן - שלד מהלך. "לא אוכל להחזיק מעמד", חשב לעצמו, "עוד מעט אישלח, כרבים מאחיי היהודים, אל תאי הגזים ואצא דרך הארובה...". בכוחות אחרונים המשיך לעבוד כשהוא משלים עם מותו הקרב.
פעם כשהיה עסוק בעבודתו, עבר במקום מנהל העבודה שאצלו עבד קודם לכן, אדם בשם הרברט קוביאק. "מה מעשיך כאן, קטנצ'יק?!", שאלו קוביאק שנדהם ממראהו המחריד של הנער בן החמש עשרה. "אל תדאג! אני אחזיר אותך אלי", סיים ורשם את 
מספרו של שרוליק.
שרוליק לא רצה להשלות את עצמו. כעבור כמה ימים יצא לעבודה כמדי בוקר עם שאר העובדים. הם הגיעו לשטח הבנייה ולפני העבודה נערך המסדר הרגיל. לפתע שמע את קולו של הקאפו: "25169 - צא מהשורה"! היה זה מספרו של שרוליק, והוא יצא, רועד מפחד, והתייצב לפני הקאפו שניצב ליד איש אס.אס.
"האם הגיע זמני להישלח אל הארובה?" תמה שרוליק, ואז הבחין בקוביאק הניצב לידם כשהוא מחייך. "בוא, קטנצ'יק, אתה חוזר אלינו". היה זה בעיצומו של החורף. קוביאק החליט להבריא את שרוליק בטרם ייצא לעבודה בחברה. הוא דאג לו למזון והשאירו בצריף כשתפקידו להכין קפה לגרמנים.
שרוליק שרד את התופת. בתום המלחמה נלקח לבית חולים בגרמניה וטופל עד שהחלים. שם חיכתה לו הפתעה משמחת. התברר לו ששתי אחיותיו, רבקה ונדיה, הצליחו לשרוד והן עומדות לבקרו. שמחת האחים בפגישה לא ידעה גבול. לאחר מכן החלו לדלות פרטים על בני משפחתם, והתבררה להם התמונה העגומה: ההורים, האחים ונשותיהם והאחיות נרצחו כולם בידי הנאצים, ובהם גם האח מלך, אברך צעיר חסיד גור ואשתו חיה שהתחתנו בעת המלחמה וציפו להולדת ילדם הראשון.
מספר שנים שהו שרוליק ואחיותיו בגרמניה וניסו לאחות את שברי חייהם.

83 שנים אחרי: האישה שהצילה את אפרים הוכרה כחסידת אומות העולם

  מאת : איתמר אייכנר עד גיל 14 לא ידע אפרים כוכבא כי אומץ בשואה. הוריו נרצחו ורק בבגרותו פגש את אביו המאמץ וקיבל את היומן שכתבה ג'קלין...