ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום ראשון, 4 ביוני 2023

התושייה של הילד דניאל חנוך , בן 11 , באקציית הילדים בגטו קובנה

  


אריק גורדין, עמיה ליבליך, רחל חנוך, לספר כדי לחיות : סיפורו של דניאל חנוך, הוצאת כרמל , ירושלים , 2021

 

בסוף שנת 1943 החלו להתהלך שמועות, שנערכות אקציות ילדים בכל הגטאות וגם בגטו קובנה. הורים רבים החלו לחפור בורות מסתור מתחת לבית, שנקראו "מאלינות" כדי להסתיר את הילדים. אחרים ניסו  להפקיד את ילדיהם בידי ליטאים תוך סיכון רב, לרוב תמורת כסף או רכוש.

 בחודש מרס 1944 מוקדם בבוקר, כאשר חלק מההורים כבר יצא לעבודות הפרך מחוץ לגטו, פשטו המשטרה הגרמנית, האס. אס והאוקראינים על רחובות הגטו, עברו מבית לבית, חטפו ואספו את הילדים. זוועת עולם. האח אורי , בניסיון להציל את דני אחיו, הביא אותו לבניין של משרד העבודה הגרמני בגטו והנחה אותו לעלות  לעליית הגג ולהתחבא עד לסיום המבצע. לימים סיפר אורי, כי אימם השביעה אותו לשמור על דני, האח הקטן. אורי קיים את  הבטחתו גם במקרה זה וגם עוד שנים רבות אחר כך.

 בעליית הגג של משרד העבודה הגרמני דני ראה אנשים שכבר היו שם עם ילדיהם. כשהתבונן בהם ראה את האימה הנשקפת מעיניהם. אימהות החזיקו את התינוקות והצמידו אותם אליהן בניסיון להשתיקם. הוא מצא לו פינה מרוחקת והתיישב בה. מבחוץ נשמעו קולות של צעקות , מגלבים, נביחות כלבים ודיבורים, הכול בערבוביה. מהומה כללית.

 הילד דני בן ה11 הצטנף בפינתו והתמקד במשימה אחת – כיצד לצאת מהמקום הזה. אין לו דבר עם האנשים שלידו, הוא מנותק רגשית מהם, אינו מתפנה לעסוק במשפחות האחרות  והסובב אותו.  ההתמקדות במשימה היא הדבר החשוב ועליו לתת עליה את הדעת ולא להסיח את מחשבתו לדברים שוליים.

 בשלב מסוים נודע דבר המחבוא לגרמנים והם עלו מייד למעלה וצרחו  בגרמנית " כולם החוצה" . ברגע זה הדהדו בראשו של דני דברים שאמרו לו הוריו זמן קודם לכן בזו הלשון:  " הם רוצים להרוג אותך ואנחנו לא יכולים לשמור עליך". דני הבין שם ייצא מעליית הגג  יחד עם שאר המסתתרים, זה יהיה סופו .

 הוא מחליט לעשות מעשה. הוא ידע שבכל עליית גג יש פתח של דלת עץ ברצפה, שאותה ניתן להרים בעזרת טבעת ברזל המחוברת אליה.

 

בתוך כל המהומה דני זחל על הרצפה, חיפש את הטבעת , מצא אותה ובקור רוח לא מובן משך בטבעת בכוח רב והצליח להרים את הדלת. הדלת נפתחה.. דני הסתכל למטה.  ממש מתחתיו עמד זקיף גרמני חמוש, מעשן סיגריה, כשמבטו מופנה החוצה אל הגינות של הבניין. דני לא היסס , קפץ מעליית הגג אל  החדר, פגע בגרמני שאיבד לרגע את שיווי משקלו , והחל  לרוץ בכל כוחו בזיגזג.

 הגרמני ירה, אך לא הצליח לפגוע בדני שהמשיך במנוסתו עד שהגיע לבית של יהודי שלא הכיר. 

היהודי ראה את דני רץ , ידע על האקציה המתרחשת בגטו, הבין את הסיטואציה וקרא לעברו באידיש: " בוא הנה ילד , עלה לעליית הגג, יש שם גיגיות, שמיכות וכל מיני דברים, תיכנס בתוכם, תסתתר ותשכב" . דני עשה כדברי היהודי ושכב בעליית הגג זמן ממושך עד שלפתע נשמעו מלמטה קולות של בכי וצעקות. הוא שמע את היהודי ואת אורי אחיו נאנקים מכאב המכות שקיבלו מהגרמנים הצועקים לעברו של אורי : " איפה החבאת את אחיך? "

 דני נשבר ומחליט להסגיר עצמו, כדי שיפסיקו להכות את אחיו ואת היהודי שנתן לו מחסה, אבל ממש באותו רגע הגרמנים עלו לעליית  הגג והתחילו לחפש את דני המסתתר.

 הם השתמשו בפגיונים ודקרו בערמות הפזורות בעליית הגג, הפכו גיגיות , אך בדרך נס לא מצאו אותו. לאחר שנואשו, ירדו למטה והניחו  נפשם את אורי המוכה והחבול ואת היהודי , בהנחה , שאכן אין הם יודעים איפה דני .

 את היהודי הזה דני מכנה "המציל האנונימי". בעיניו, האיש הזה , שאת שמו אפילו לא ידע, סיכן את חייו למען הצלתו. היהודי היה אדם זר, שלא הייתה לו כל מחויבות לדני ובכל זאת סיכן את עצמו כדי להציל ילד שאינו מכיר. גם  אורי אחיו סיכן את חייו בכך שהפנה אותו להסתתר בעליית הגג של המשרד הגרמני ואחר כך עמד באומץ ובגבורה בלתי רגילים מול הגרמנים, שהפליאו בו מכותיהם ולא הסגיר את אחיו.

 דני שאב כוח מאירוע זה , שהיה עבורו אירוע מכונו , הוא גילה בתוכו כוחות , תושייה ותעוזה שלא הכיר.

 

מקור וקרדיט: קטע שכתב אריק גורדין , על סמך ראיון עם דני חנוך , בתוך הספר : אריק גורדין, עמיה ליבליך, רחל חנוך, לספר כדי לחיות : סיפורו של דניאל חנוך, הוצאת כרמל , ירושלים , 2021

 

 


"זו הנקמה הכי גדולה שלי" - האב שורד השואה פותח את הלב ואפילו שר

 


כשאברהם הראל בן ה-7 ברח מהנאצים דרך החלון יחד עם אחותו בת ה-3, הוא לא תיאר לעצמו שישב בארץ ישראל, שמונה עשורים מאוחר יותר, כשלידו בנו, קצין  בכיר בשריון וצוות הלוחמים שלו.

חלק מאירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, התקיים בבור חטיבת המבצעים שבבסיס הקריה, המקום הכי מסווג בצה"ל, דיון מסוג אחר. לחמ"ל מוצב הפיקוד העליון בו מתכנסים חברי המטכ"ל ובכירים בממשלה, הגיע אברהם הראל, שורד שואה בן 88, לתת עדות בפני עשרות חיילים וקצינים בענף השליטה בחטיבת המבצעים

במהלך העדות סיפר אברהם את סיפור בריחתו מהנאצים בבלגיה כילד וכיצד ניצל בזכות זוג חסידי אומות עולם, קמיל טייטכד, קצין בצבא הבלגי ואשתו, שנתנו לו מחסה בתקופת המלחמה. אברהם הראל, ואביו שנשלח לאושוויץ, היו היחידים ששרדו מבני משפחתו הגרעינית.

לאחר המלחמה אברהם עלה לארץ, הקים משפחה, וכיום נכדתו משרתת כקצינת חמ"ל בענף השליטה שבחטיבת המבצעים

מקור 1

מקור 2

"זו הנקמה הכי גדולה שלי" - האב שורד השואה פותח את הלב ואפילו שר


אמא שלי כבר לא יכולה לעמוד מול קהל ולספר, לקחתי את זה על עצמי

 



דורית שפירא מרעננה שבמסגרת המיזם הנפלא של
עמותת "בגוף ראשון מספרת את סיפורה של אמה, חנה אפלשטיין בת ה- 88 ששרדה את השואה בילדותה.

חנה נולדה כאניטה בשנת 1935 בעיר ז'לינה בצ'כוסלובקיה. כעבור 4 שנים, פלשו הגרמנים לצ'כוסלובקיה והגיעו גם לז'ילינה. בספטמבר עזבה המשפחה לכפר בהרים והתקיימה בדוחק תוך כדי מסתור ביערות. הם נתפסו אחרי חודשיים ונשלחו לבית סוהר בז'לינה. בינואר 1945 נשלחו למחנה מעבר סרד ואחרי שבועיים הפרידו אותם מאב המשפחה שהובל למחנה העבודה זקנהאוזן. הוא שרד את השואה ונפטר מיד לאחר שחרורו. אניטה נותרת עם אמה והן עברו למחנה טרזיינשטט עד סיום המלחמה במרץ 1945. כעבור 4 שנים, בשנת 1949, עלו אניטה ואמה לארץ והשתקעו בנהריה. בשנת 1954 היא התחתנה, הקימה משפחה בישראל ונולדו לה שלוש בנות. לפני עשר שנים עזבה את נהריה ועברה לפתח תקוה כדי להיות קרובה לבנותיה.

תארי מה קורה לך כשאת מספרת את סיפורה בגוף ראשון?

"כאשר אני עולה על הבמה אני נכנסת לדמות ומספרת את הסיפור כאילו אני ניצולת השואה. בפעם הראשונה כשאמי ראתה אותי מספרת כך את סיפורה היא נדהמה ואמרה שהיא לא יכולה לספר את סיפורה יותר טוב ממה שאני מספרת. היא מתרגשת מכך בצורה בלתי רגילה ומתלווה אליי לא מעט".

 

מקור וקרדיט

 

 אמא שלי כבר לא יכולה לעמוד מול קהל ולספר, לקחתי את זה על עצמי

יום ראשון, 28 במאי 2023

ורה מייזלס, ילדה בת 8 בהצגה "גחליליות" בגטו טרזין : "רקדתי ופחדתי "

 

 


Vera Meisels

אני נאסרתי בגטו TEREZIN טרזיינשטט ב1944 בהיותי בת 8.

  "בגטו התנהלו חי תרבות בשעות הפנאי. זכיתי להשתתף במיוזיקול "הגחליליות" BROUCCI. הייתי גאה ושמחה רקדתי על במה. הבמאית הייתה נאוה שאו. אלא שבשורה ראשונה היו קציני SS הכובעים עם הגולגולת על ברכיהם ונכנסתי לחרדה שאחרי המופע ייקחו אותנו לרצח. קרה ההפך, הם קמו ומחאו כפיים וזה נגמר בטוב. (אני הייתי פרת משה רבינו.)"

 ראו גם : ורה מייזלס, ילדה בת 8 בהצגה "גחליליות" בגטו טרזין : "רקדתי ופחדתי "


"הם היו חברי ילדות שגרו דלת מול דלת. יחד הם שרדו את המלחמה"

  


מאת: דנה פרנק


לסיפור החיים המרתק ( קישור)

סיפורו של Arie Leider כילד בשואה

 



 מאת: 

 Arie Leider

‏‏‏‏זיכרון בסלון (ניצול שואה מספר)‏‏‏‏

 

בבית פרטי, בכרמל, ביום רביעי בערב 17.04.2023,(ערב זיכרון ליום השואה) , התכנסו כ- 25 סטודנטים מהטכניון , לשמוע את קורותיו וקורות משפחתו, של ניצול שואה (היום בן 82 ) אז ילד קטן, שהוחבא במנזר במשך כ- 3 שנים ,שהיו בו כ- 50 יתומים (זאטוטים נוצרים), ליד Liege , באזור Herve אשר בבלגיה, מפני הצוררים הנאציים.......הילד הזה הוא אני. הורי גם היו מוסתרים, אך במנזר אחר שבאותו אזור יחד עם עוד 3 יהודים נוספים, בעליית גג. באותו אזור היו 6 מנזרים קתוליים. כול מנזר פעל בתחום חברתי שונה ( מעין בית אבות, מקלט ליתומים וכ')
לפני כמה שנים בקרתי במנזר של הורי. על קיר כנסייה הנמצאת בתוך המנזר, נמצא לוח שיש אפור ובו חקוק : "מנזר זה, הציל בתקופת מלחמת העולם השנייה 35 ישראליטים מציפורני הנאצים".
בהמשך מצורפת תמונה, של הורי עם חלק מאותם יהודים שהיו חבויים .במנזר של הורי, אימי (קלרה), הייתה מחופשת לנזירה ובכל התקופה, יחד עם עוד מספר נזירות, היא סייעה למטופלים זקנים. בתמונה מס ' 2, אני נראה עם אימי, מביקור שלקראת סוף הכיבוש הנאצים בבלגיה. זה באחד הביקורים שזכיתי לו......לראות את אמא.
לגברים החבויים בעליית הגג, הנזירות סיפקו פעם ביום אוכל......כך 3 שנים. הפחד היה מהלשנות ל SA- (הנאצים). כשהמשמעות לגבי מי שנתפס היא ........מחנות המוות שבפולניה ולמסייע ..... דומה.
בתמונה מספר 3 , אני נראה יחד עם ילדי היתומים וכמה מהנזירות שטפלו בנו.

בתמונה שלמעלה: משתתפי המפגש , הרוב סטודנטים מאוירונאוטיקה , שנה שלישית מהטכניון. נועה , שגם היא סטודנטית , ארגנה את המפגש בבית הוריה . ניתן לראות שתי סטודנטיות שנגנו בגיטרות שרו יחד עם כולם, כחלק מהתנהלות הערב. נועה העניקה לי תעודת הוקרה מטעם "זיכרון בסלון".......ועל כך והערב המרגש הודיתי לכולם מחום ליבי.

מקור


האמא הנוטשת שצילה את בתה בשואה

 


מאת:

 Debbie Shafrir-keret

 

רעיה גוטקין הייתה שכנתה של יוהנה גרזון בריגה. יוהנה גרה בדירה מספר 6 בבית מספר 21 ברחוב לצ'פלצ'ה, הרחוב המפואר והרחב, ומשפחת גוטקין גרה בדירה הסמוכה. שתי נשים צעירות בתחילת דרכן כנשים נשואות. התקופה היא בין שתי מלחמות העולם וריגה פורחת, עיר יפהפייה ותוססת.

שתיהן התחברו עד כדי כך שיוהנה, שהייתה נשואה לאברם, גילתה לרעיה את סודה הגדול: היא ילדה בת לפני נישואיה ונאלצה לנטוש אותה. אברם לא יודע. אף אחד לא יודע. סוד.

בשנת 1936 ליוהנה היה בעל ושני ילדים, אדוארד ומייה. היא ביקשה מרעיה שתסייע לה להוציא את בִּתָּהּ מבית היתומים שבו שהתה. הַיַּלְדָּה גדלה הרחק משם, היא התבגרה בבית תינוקות שהיו יתומים בגרמניה בכפר קטן באיזור יפהפה. הכפר נקרא 'גוטלויבה' והיה כפר הררי של נוצרים קתולים בסמוך למבצר שבו הנאצים התחילו שלוש שנים אחרי-כן בחיסול נכים ופגועי נפש במבצע T4 שהיה תחילתו של טיהור הגזע שהביא לאחריו את רצח ששת מליוני היהודים.

האם יוהנה ביקשה זאת מרעיה בגלל שרֶנִי גדלה באיזור מסוכן לילדה יהודייה והיא רצתה להרחיק אותה מהאזור האנטישמי שבו התחילה לבעבע השנאה הקיצונית והמסוכנת ליהודים, או שרצתה שתצא מבית-התינוקות בו שהתה בגיל 13 ותעבור למשפחה מאמצת?

בכל מקרה, רעיה גוטקין כתבה מכתבים בגרמנית ושלחה אותם למטפלת הגרמניה הקתולית של הַיַּלְדָּה, לנזירה הִיּלְדֶּה רַיְן שלמעשה התאהבה ביַּלְדָּה ורצתה לגדל אותה כבת.

הִיּלְדֶּה הנפלאה כאבה את לכתה של רני הצעירה.

איזו קארמה!

במעשה זה האמא הנוטשת הצילה את בתה: כעבור שלוש שנים רני הועלתה על ידי עליית הנוער לבית הספר החקלאי נחלת יהודה.

הן יוהנה, הן רעיה והן משפחותיהן נרצחו מעל הבור הנוראי שביער רומבולה שבפאתי ריגה.

את העובדה שגם השכנה רעיה נרצחה למדתי רק עכשיו, בביקורי האחרון בבית שבו גרו בריגה.

כן למדתי לאחרונה את העובדה שלמי שחתומה על המכתבים בשם 'ר. גוטקין' קראו רעיה ולא רות, כפי ששיערתי בטעות.

יוהנה היא סבתי.

אני מדליקה נר זיכרון לכל משפחתה שנרצחה באכזריות, משפחתה שהיא משפחתי: משפחות פרידמן ובריק מריגה.

משפחה שלא היכרתי ואני לא יודעת אם נותר ממנה שריד, מלבד רני עצמה.

אני מדליקה נר זיכרון לכל עשרות יהודי ריגה שנורו מעל בורות המוות שביערות הסמוכים לעיר.

יהי זכרם ברוך.

רני היא אמי, רנה זייפרט לבית פרידמן ז"ל.

 מקור

 


התושייה של הילד דניאל חנוך , בן 11 , באקציית הילדים בגטו קובנה

    אריק גורדין, עמיה ליבליך, רחל חנוך, לספר כדי לחיות : סיפורו של דניאל חנוך, הוצאת כרמל , ירושלים , 2021   בסוף שנת 1943 החלו להתהל...