הנריק פייחוטקה , בן 9 רועה פרות בכפר פולני

 הילד היהודי הנריק פייחוטקה בן 9 התגורר בעיר אוטבוצק ליד וארשה . אימו הצליחה להעביר אותו בחשאי למשפחת איכרים פולנית . אצל המשפחה הפולנית הוא הופך להיות רועה פרות בשדות . כאשר הילדים הפולנים בכפר התחילו לחשוד בו כי הוא יהודי הוא בורח לכפר מרוחק יותר ,  שם הוא מספר כי איבד את ההורים וגם שם הוא רועה פרות אצל אחד האיכרים הפולנים . הפעם הוא מצליח להסוות עצמו היטב כילד נוצרי ומקפיד ללכת בימי כראשון לכנסייה המקומית .

אחרי המלחמה מצליח למצוא את אימו שנותרה בחיים.

מקור:

מריה הוכברג-מריאנסקה ונוח גרים ( עורכים) , ילדים מאשימים, הוצאת אבישלום , 2010 .

אריק הולדר , בן 4 , מסתתר במחסן אצל משפחה נוצרית

 

הילד היהודי אריק הולדר עובר לגור בגטו בעיר סטניסלבוב במערב אוקראינה עם הוריו . אימו נשלחת ע"י הגרמנים ברכבת למחנה השמדה. אביו מצליח להבריח אותו מהגטו לאחת העיירות בסביבה שם הוא מסתתר אצל משפחה אוקראינית. מקום המסתור הוא מחסן קטן בגינה של המשפחה. במחסן הוא מסתתר לבדו במשך שנה שלמה. במהלך אותה שנה גם אביו נורה למוות ע"י הגרמנים בגטו סטניסלבוב .

כאשר הצבא האדום כובש את האזור , המשפחה אצלה הסתתר במחסן בגינה מוסרת אותו לבית היתומים היהודי בפשמישל .

רקע
עם הכיבוש הנאצי ב-1941, הוקם בעיר סטניסלבוב גטו. רוב יהודי העיר והסביבה נרצחו בבורות ירי ב"בית הקברות היהודי החדש" (באירוע המכונה "יום ראשון הדמים") או נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. לפני המלחמה חיו בעיר כ-25,000–30,000 יהודים; כמעט כולם הושמדו.

מקור : מריה הוכברג-מריאנסקה ונוח גרים ( עורכים ) . ילדים מאשימים , הוצאת אבישלום , 2010 .

 

"רק בגיל 30 גיליתי שאני התינוקת היחידה ששרדה את הגטו"

 

מאת : ערן נבון , ישראל היום , 13 לאפריל 2026

רגע לפני הגירוש למחנות ההשמדה, אסתר ואמה נמלטו והסתתרו בכנסייה שהפכה במקרה למפקדה נאצית • החיילים הרעיפו עליה ממתקים ונתנו לה לשחק בין רגליהם – מבלי לדעת שהיא הפעוטה היהודייה שניצלה מגטו סלוניקי • היום היא חוגגת 84, ומשמרת את זיכרון הסיפור של הקהילה: "שואלים אותי אם ביוון הייתה שואה – אני עדות לכך."

היא הייתה התינוקת היחידה ששרדה מגטו "הברון הירש" בסלוניקי שביוון. ולרגע אחד דרמטי, אחרי שנמלטה ברגע האחרון עם אמה מרים מרכבת המוות – שוב נשקפה סכנה אמיתית לחייה.

"במהלך הבריחה שלנו מהגטו, דרך הרים ונהרות, פנו נציגי הבורחים לאמא וניסו לשכנע אותה לוותר עלי כדי לא לסכן את הקבוצה. אבל אמא לא ויתרה עלי. היא סירבה, הבטיחה להם שאני לא אבכה וביקשה שאם תהיה בעיה שייפטרו מאיתנו יחד. אמא, היא אמרה לכולם, לא נפרדת מילדתה. ".

היום אסתר ירון בת 84. היא פעילה ונמרצת, חיונית, מלאה בחן ובקסם אישי שופע, אחת כזאת ששום דבר בחייה לא שבר אותה. הרוח שלה ניצחה הכל, את כל מהמורות וקשיי החיים, וחשוב לה מאוד שיזכרו וידברו ויספרו על שואת יהודי יוון, שלדבריה רק מעטים מהם שרדו.

"אגב", מודה אסתר, "זה לא תמיד היה כך. שנים רבות נמנעתי מלספר את קורותיי, שמרתי את עברי לעצמי, ומי שהאיצה בי ולימדה אותי את חשיבות הפרסום למען יידעו ויזכרו שהשואה לא פסחה על יהדות יוון היא אחייניתי היקרה ענת בלדינגר".

רכבות למחנות ההשמדה

היא נולדה בעיר דרמה שבצפון־מזרח יוון. בהיותה תינוקת ברחה משפחתה לסלוניקי, ולאחר זמן לא רב הגרמנים אספו את יהודי העיר לכיכר המרכזית ומשם העבירו אותם לארבעת הגטאות בסלוניקי. "אמא ואני הגענו לגטו, שם היתה תחנת הרכבת שממנה יצאו היהודים לתחנות ההשמדה", מספרת אסתר.

להמשך הכתבה

https://www.israelhayom.co.il/news/local/article/20312516

0

מסע ההישרדות של דוד סיבור , ילד בן 7 בסלובקיה בתקופת השואה

 

מאת : נועם כהן , מגזין N12

 דוד סיבור בן ה-91, שהיה בן 7 כשהחלו הגירוש והרצח ההמוניים של היהודים בארצו סלובקיה, שהייתה אז מדינת חסות של גרמניה הנאצית.  דוד נולד בבירה ברטיסלבה ב-1934, ועד היום הוא זוכר את ימיו תחת הכיבוש הנאצי. 

"יום אחד שוטר נאצי תפס אותי ולקח אותי למשטרה", הוא נזכר. "ראיתי במשטרה 30 יהודים עם הטלאי הצהוב, אני לא הסכמתי לשאת אותו. וראיתי שם את יוז'י, הדוד שלי. ואז הביאו שני קומנדקרים, העמיסו אותנו, ולקחו אותנו לרכבות. ידענו שזה למחנות ריכוז, אושוויץ, בירקנאו. נסענו ברכבת ויוז'י לחש לי, 'קפוץ, קפוץ'. קפצתי, נחתּי על השלג. הסתובבתי והלכתי בין השיחים. זה שקפצתי מהמכונית הציל אותי".

"יצר ההישרדות הניע אותי"

במשך יממה התחבא דוד בין השיחים – וכך החל מסע ההישרדות שלו,  מסע שנמשך שלוש שנים. "הייתי לבד", הוא אומר, "רציתי לחיות – זה הציל אותי". באותו זמן חלק מבני משפחתו התחבאו, ואחרים נשלחו למחנה הריכוז טרזיינשטט, ואילו הוא עבר מבית לבית, נאלץ לשמור על זהותו היהודית  בסוד וניצל בזכות אנשים טובים שפגש.

לאחר השחרור הוא פגש את אימו, סבתו ודודו יוז'י, ששוחררו בידי הצבא הרוסי. דוד עלה ארצה בגיל 14, בשנת 1949. אשתו, שעלתה אתו כילדה בעליית הנוער, נפטרה ב-2008. יש לו שני בנים, עומרי ועידו. לאחר שאשתו נפטרה עבר להתגורר בתל אביב.

 לכתבה המלאה של נועם כהן )קישור)
 

 

 

ברל ליבליין , בן 9 , מסתתר בבונקר בכפר אוקראיני

 

נולד בעיירה סקולה. 

"ברחנו כל המשפחה לכפר קורסטוב באוקראינה , שם פנה דודי למכר אוקראיני , שמו היה מיכאל סוויסטון , הוא הסתיר אותנו בביתו במשך חצי שנה והסתכן מאד, הן מצד הגרמנים והן מצד כנופיות הבנדרובצים (קבוצת לאומנים אוקראינים) .

הבנדרובצים במיוחד רצחו יהודים בכל הסביבה . המציל שלנו מיכאל סוויסטון פחד מהכנופייה של הבנדרובצים האוקראינים כי במקרה שהיו מגלים אותנו אצלו, היו הורגים אותו ואת משפחתו . כאשר התחילו לדבר בכפר על כך שסוויסטון  מסתיר יהודים , הוא הוליך אותנו ליער, בנה לנו בונקר לשישה אנשים והביא מהבית שמיכות להתכסות . היציאה מבונקר הייתה מוסווית בבול עץ גדול, שהיה מונח שם מזמן ובענפים .

סוויסטון היה מביא לנו בלילה מצרכי מזון .

בקיץ 1944 הגיעו זמנים קשים בשבילנו , הגרמנים לקחו את סוויסטון לעבודות כפייה בביצור עמדות סמוך לקו החזית . במשך שבועיים חיינו רק ממלאי המזון שנותר והקטנו את המנות יותר ויותר.

 הבנדרובצים האוקראינים חדלו לפעול בסביבה וברחו לאזורים אחרים .

באוקטובר 1944 התקדם הצבא הסובייטי וכבש את העיירה סקולה, אז חזרנו לעיירה שהייתה  שרופה כמעט כולה והבתים נהרסו .

חיילים סובייטים יהודים קיבלנו אותנו בלבביות והתחלקו אתנו במזונם" .

מקור :

מריה הוכברג- מריאנסקה ונוח גרים ( עורכים) , ילדים מאשימים  , הוצאת אבישלום, 2010 ( עמודים 112-113 ). 

 

התושייה של ילדים בגטו ורשה

  

מאת : שרה מונק

 "כשהם שוכנים בדירות צפופות בגטו ורשה , נתונים במצוקה  הכללית לגורלם ולכוחותיהם המדולדלים – היו הילדים חייבים לדאוג לעצמם ולעתים קרובות היו למפרנסי כל המשפחה . ילדים יהודים בעלי מראה "טוב" הצליחו לעבור דרך חורים בחומת הגטו או מבעד לחוטי התיל והגיעו לצד הארי של וארשה שם קנו מזון והעבירו אותו לגטו. כמה ילדים נפלו קורבן לכדורי השוטרים הנאצים בעת ניסיונות המעבר דרך חוטי התיל . כמה זריזות  ואומץ לב היו חייבים לגלות  כדי " לארגן את הסחורה" . ילדים וילדות קטנים בני 7 ו8 , רזים מאד, עברו כחולדות דרך פתח בחומת הגטו. את הסחורה , כלומר הלחם או תפוחי האדמה השליכו מעל חומת הגטו , שם בדרך מישהו כבר קיבל אותם והילדים בעצמם החליקו חזרה  דרך החורים בחומת הגטו . ילדים אחרים עסקו ברוכלות בגטו עצמו, ומכרו סיגריות , ילדים אחרים עם פחות תושייה יצאו לרחוב לקבץ נדבות..

 מקור :

מריה הוכברג- מריאנסקה ונוח גרים ( עורכים) , ילדים מאשימים  , הוצאת אבישלום, 2010 . ( עמודים 167-168 ) .

 

המכתב האחרון של יעקב מילר ז"ל , בן 10

 

“יעקב מילר היה רק בן 10 כששלח מכתב נרגש לאחותו ז'ניה, שכבר עלתה לארץ ישראל. היו לו שתי אהבות גדולות: השפה העברית ואוסף הבולים שלו.

בכתב יד ילדי ומוקפד, הוא תיאר בגאווה איך האוסף שלו גדל ל-682 בולים מ-121 ארצות. "אל תחשבי שאנחנו, ילדי הגולה, לא עובדים למען ארצנו הקדושה", כתב לאחותו, בעודו חולם על היום שבו יצטרף אליה.

החלום הזה מעולם לא התגשם. ביוני 1941 כבשו הגרמנים את העיר לידה. שמואל יעקב, שהיה אז בן 14 בלבד, נרצח יחד עם אביו דוד בשבועות הראשונים לכיבוש. אימו, הדסה, נרצחה בטבח הגדול בגטו במאי 1942.

ז'ניה, שנותרה לבדה בארץ, מילאה בשנת 1955 דפי עד לזכרם. אך המילים היבשות בטפסים לא יכלו לספר את סיפורו של הילד שאהב בולים וחלם בעברית. רק שנים מאוחר יותר, במסגרת הפרויקט "לאסוף את השברים", נמסרו ליד ושם המכתבים, התצלומים והגלויות שנשמרו בקפידה והפיחו חיים בזכרם."

מקור וקרדיט: " יד ושם " ( קישור)

https://tinyurl.com/37f4t3ym