אריק גורדין, עמיה ליבליך, רחל חנוך, לספר כדי לחיות : סיפורו
של דניאל חנוך, הוצאת כרמל , ירושלים , 2021
בסוף שנת 1943 החלו להתהלך שמועות, שנערכות אקציות ילדים בכל
הגטאות וגם בגטו קובנה. הורים רבים החלו לחפור בורות מסתור מתחת לבית, שנקראו "מאלינות"
כדי להסתיר את הילדים. אחרים ניסו להפקיד
את ילדיהם בידי ליטאים תוך סיכון רב, לרוב תמורת כסף או רכוש.
בחודש מרס 1944 מוקדם בבוקר, כאשר חלק מההורים כבר יצא לעבודות
הפרך מחוץ לגטו, פשטו המשטרה הגרמנית, האס. אס והאוקראינים על רחובות הגטו, עברו
מבית לבית, חטפו ואספו את הילדים. זוועת עולם. האח אורי , בניסיון להציל את דני
אחיו, הביא אותו לבניין של משרד העבודה הגרמני בגטו והנחה אותו לעלות לעליית הגג ולהתחבא עד לסיום המבצע. לימים סיפר
אורי, כי אימם השביעה אותו לשמור על דני, האח הקטן. אורי קיים את הבטחתו גם במקרה זה וגם עוד שנים רבות אחר כך.
בעליית הגג של משרד העבודה הגרמני דני ראה אנשים שכבר היו שם עם
ילדיהם. כשהתבונן בהם ראה את האימה הנשקפת מעיניהם. אימהות החזיקו את התינוקות
והצמידו אותם אליהן בניסיון להשתיקם. הוא מצא לו פינה מרוחקת והתיישב בה. מבחוץ
נשמעו קולות של צעקות , מגלבים, נביחות כלבים ודיבורים, הכול בערבוביה. מהומה כללית.
הילד דני בן ה11 הצטנף בפינתו והתמקד במשימה אחת – כיצד לצאת מהמקום
הזה. אין לו דבר עם האנשים שלידו, הוא מנותק רגשית מהם, אינו מתפנה לעסוק במשפחות
האחרות והסובב אותו. ההתמקדות במשימה היא הדבר החשוב ועליו לתת עליה
את הדעת ולא להסיח את מחשבתו לדברים שוליים.
בשלב מסוים נודע דבר המחבוא לגרמנים והם עלו מייד למעלה וצרחו בגרמנית " כולם החוצה" . ברגע זה הדהדו
בראשו של דני דברים שאמרו לו הוריו זמן קודם לכן בזו הלשון: " הם רוצים להרוג אותך ואנחנו לא יכולים
לשמור עליך". דני הבין שם ייצא מעליית הגג יחד עם שאר המסתתרים, זה יהיה סופו .
הוא מחליט לעשות מעשה. הוא ידע שבכל עליית גג יש פתח של דלת עץ
ברצפה, שאותה ניתן להרים בעזרת טבעת ברזל המחוברת אליה.
בתוך כל המהומה דני זחל על הרצפה, חיפש את הטבעת , מצא אותה ובקור
רוח לא מובן משך בטבעת בכוח רב והצליח להרים את הדלת. הדלת נפתחה.. דני הסתכל למטה.
ממש מתחתיו עמד זקיף גרמני חמוש, מעשן
סיגריה, כשמבטו מופנה החוצה אל הגינות של הבניין. דני לא היסס , קפץ מעליית
הגג אל החדר, פגע בגרמני שאיבד לרגע את
שיווי משקלו , והחל לרוץ בכל כוחו בזיגזג.
הגרמני ירה, אך לא הצליח לפגוע בדני שהמשיך במנוסתו עד שהגיע לבית
של יהודי שלא הכיר.
היהודי ראה את דני רץ , ידע על האקציה המתרחשת בגטו, הבין את
הסיטואציה וקרא לעברו באידיש: " בוא הנה ילד , עלה לעליית הגג, יש שם גיגיות,
שמיכות וכל מיני דברים, תיכנס בתוכם, תסתתר ותשכב" . דני עשה כדברי היהודי
ושכב בעליית הגג זמן ממושך עד שלפתע נשמעו מלמטה קולות של בכי וצעקות. הוא שמע את
היהודי ואת אורי אחיו נאנקים מכאב המכות שקיבלו מהגרמנים הצועקים לעברו של אורי : "
איפה החבאת את אחיך? "
דני נשבר ומחליט להסגיר עצמו,
כדי שיפסיקו להכות את אחיו ואת היהודי שנתן לו מחסה, אבל ממש באותו רגע הגרמנים
עלו לעליית הגג והתחילו לחפש את דני
המסתתר.
הם השתמשו בפגיונים ודקרו בערמות הפזורות בעליית הגג, הפכו גיגיות ,
אך בדרך נס לא מצאו אותו. לאחר שנואשו, ירדו למטה והניחו נפשם את אורי המוכה והחבול ואת היהודי , בהנחה
, שאכן אין הם יודעים איפה דני .
את היהודי הזה דני מכנה "המציל האנונימי". בעיניו, האיש
הזה , שאת שמו אפילו לא ידע, סיכן את חייו למען הצלתו. היהודי היה אדם זר, שלא
הייתה לו כל מחויבות לדני ובכל זאת סיכן את עצמו כדי להציל ילד שאינו מכיר.
גם אורי אחיו סיכן את חייו בכך שהפנה אותו
להסתתר בעליית הגג של המשרד הגרמני ואחר כך עמד באומץ ובגבורה בלתי רגילים מול
הגרמנים, שהפליאו בו מכותיהם ולא הסגיר את אחיו.
דני שאב כוח מאירוע זה , שהיה עבורו אירוע מכונו , הוא גילה בתוכו
כוחות , תושייה ותעוזה שלא הכיר.
מקור וקרדיט: קטע שכתב אריק גורדין ,
על סמך ראיון עם דני חנוך , בתוך הספר : אריק גורדין, עמיה ליבליך, רחל חנוך, לספר
כדי לחיות : סיפורו של דניאל חנוך, הוצאת כרמל , ירושלים , 2021
