ההיסטוריונית הלנה קוביצה על הילדים באושוויץ

גורלם של ילדים ונערים מתבגרים שנכלאו במחנה אושוויץ, בייחוד בשנים 1943-1940, לא היה שונה בהרבה מגורלם של האסירים הבוגרים. ילדים וילדות, יהודים ולא-יהודים, שוכנו עם המבוגרים והוקצו בראש ובראשונה לכוח העבודה. נערים בני עשרה הוצבו לעבודה במכרות פחם, בסלילת כבישים ובפינוי פסולת בניין.

הם הועסקו גם במחנה בעבודה גופנית קשה. במחנה הגברים בבירקנאו רתמו בנים לעגלות כבדות, שכונו Rollwagen,  במקום סוסים. במחנה הנשים עבדו נערות, ואף ילדות בנות פחות מ-14, בקומנדו של עבודות חקלאיות. העבודה המתישה היתה בדרך כלל מעבר לכוחותיהם של הנערים והנערות שסבלו מתת תזונה, ונוסף על כך הם סבלו לעתים קרובות מיחס אכזרי ומעינויים רבי המצאה ונענשו אף על הקלות שבעברות. הם נדונו לקומנדו העונשין, נכלאו בבונקרים של בלוק 11 ("בלוק המוות"), ואף הוצאו להורג בירייה.

מקור: ישראל גוטמן ודניאל בירנבאום, "אושוויץ: אונוטומיה של מחנה ריכוז", הוצאת יד ושם ירושלים, תשס"ג. עמ' 427-409.

למאמר המלא ביד ושם ,   PDF]ההיסטוריונית הלנה קוביצה על הילדים באושוויץ  - Yad Vashem

נערה באושוויץ

ידיעות ספרים , אפריל 2016

אתי אלבוים, שרה ליבוביץ

עדות מצמררת ומרתקת של שרה ליבוביץ, ילידת צ'כוסלובקיה, ששרדה את מחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו בהיותה בת 16 ונותרה יחידה מכל משפחתה. הספר נפתח במילה "הרכבת" ומסתיים במילה "ישראל", והוא מקפל בתוכו את סיפור השואה והתקומה, הפרטי והכללי, מהעלייה לרכבות ועד העלייה לארץ ישראל; ובתווך – אושוויץ, גיהינום מעשה ידי בני אדם. כיצד מצליחה נערה בודדה לשרוד את התופת? האם ערכים כמו אומץ, אמונה ועזרה לזולת שלאורם התחנכה היו עשויים להצילה, ובכלל – האם היו אסירי המחנות מסוגלים לשמור על צלם אנוש גם במקום חסר אנושיות?

סיפור השואה מסופר בשני קולות: זה של שרה ליבוביץ ניצולת אושוויץ, וזה של בתה, אתי אלבוים, המביאה את קולם של בני הדור השני לשואה. סיפורם של הדור הראשון והשני נשזר ברקמה אחת של כאב, זיכרון, עוצמה והנצחה. הדור הראשון שרד על מנת להעיד ולספר את האמת על מה שהיה. הדור השני מתגייס על מנת לקיים את הבטחתו – לעולם לא ניתן לעולם לשכוח! זהו סיפורה של נערה אחת בת 16.

 זהו סיפורו של העם היהודי. זהו סיפורה של האנושות.

פרק ראשון בספר

ראה גם :

שרה ליבוביץ ובתה אתי אלבוים - דור ראשון ודור שני לשואה ולתקומה, מחברות הספר "נערה באושוויץ".

קלרה וויזל : הנערה היחידה שהצליחה לברוח מאושוויץ-בירקנאו

 בגיל 16 נשלחה קלרה וויזל , יחד עם יהודי הונגריה למחנה אושוויץ , הוריה ואחיה נשלחו  מייד לתאי גזים והיא נותרה לבדה בביתן הנשים באחריות ד"ר מנגלה הידוע לשמצה.

 בספר זיכרונותיה , שהתפרסם לאחרונה באנגלית ( קלרה וויזל המתגוררת בארה"ב) מספרת קלרה וויזל כיצד הצליחה לשרוד את ד"ר מנגלה ויותר מכך כיצד הצליחה להימלט באמצע חורף סוער ממחנה אושוויץ –בירקנאו ולשרוד בחורף אירופאי קשה עד הגעת יחידות הצבא האדום לאזור בה שרדה ביערות.

Auschwitz Escape - The Klara Wizel Story

Kindle Edition

by Danny Naten (Author), R. Gifford (Author)

עדות במשפט אייכמן: הילדים באיטליה מסתתרים במנזר יחד עם האם

המעצרים  באיטליה התחילו בסוף ספטמבר 1943 העדה וילדיה מסתתרים במנזר               

ש. מתי התחילו המעצרים הראשונים של היהודים על-ידי הגרמנים?                  

ת. בפירנצה התחילו בסוף ספטמבר 1943, שבועיים או שלושה שבועות אחרי שהם נכנסולשלטון באותה תקופה אני בעצמי הסתתרתי יחד עם הילדים שלי וגיסתי עם הילדים שלה במנזר בתור פנסיונרית. הנזירות נהגו באותה תקופה לקבל פנסיונרים, והנזירה הראשית הסכימה. אינני יודעת בדיוק איך הגענו אליה. היא הסכימה לקבל אותנו עם הילדים בשני חדרים קטנים במנזר. שם הסתתרנו תחת שמות מזוייפים.   

אני והילדים, גיסתי, אשתו של אחי עם הילדים שלה, שלושה ילדים.  

אחר כך העדה פיזרה את ילדיה אצל משפחות נוצריות                                   

אני רוצה להוסיף עוד משהו, את ילדי אני הצלתי על ידי זה שמסרתי אותם למשפחות זרות שלפני כן לא הכרתי, ומבין שכבות שונות של האוכלוסיה שהיו מוכנים לעזור לי. זאת אומרת, חמשה ילדים כל אחד אצל משפחה אחת, גם את הילדים שלי וגם את הילדים של אחי, במשפחות איטלקיות.                     

המצילים באו מכל שכבות העם האיטלקי  .                                    

אני יכולה לומר זאת - למרות שקבלתי עזרה גדולה מהכמורה - שקבלתי עזרה מהעם הפשוט, מהפועלים הפשוטים וגם בשכבות אחרות של העיר. בשכבה האינטלקטואלית גם כן מצאתי עזרה וגם אצל הפרוטסטנטים.                                

לעדות המלאה במשפט אייכמן

 

אביבה בר-און: ילדה בת 9 בטרזין

היא היתה אז ילדה בת 9 בטרזין

 

תנאים איומים בגטו טרזין .

גם בעת הרעב המשיכה אביבה בר-און כל הזמן לקרוא ספרים מהספרייה המאולתרת שהוקמה בגטו טרזין

 

להקלטות הוידאו

אביבה בר-און מספרת על טרזין. לקוח מקלטת עדות יד ושם

ראה גם

תושיית ההישרדות של הנער מתתיהו בייסקי במחנה אושוויץ

מתתיהו בייסקי היה בקבוצת הילדים הראשונה שהגיעה לאושוויץ. בקטע זה מעדותו הוא מתאר איך הצליח להבריח סיגריות ותפוחי אדמה למחנה אושוויץ.

ש. איך היו התנאים?

ת. התנאים באושוויץ היו הרבה יותר טובים. אני הייתי באושוויץ כשבעה חודשים. הרבה יותר טובים משבגטו לודז' מבחינת המזון. אני מתייחס רק למזון ולא... כמובן שבמבנה המגורים, ובכלל באושוויץ, מי שעבד קיבל תנאים יותר טובים. אם היתה לנו שם עבודה. זה לא היה מחנה השמדה. מי שהרגיש לא טוב, חלה, אז כמובן שזה היה סופו. אבל אם החזיק מעמד ועבד, אז הוא גם חי יותר טוב.

ש. מבחינת אוכל?

ת. כן. בייחוד אנחנו, קבוצת ילדים שעבדנו בחווה חקלאית אז היינו משיגים אוכל. ציפורים באו לסוסים, והיינו תופסים את הציפורים ומבשלים אותן ואוכלים אותן. היינו מנסים להבריח מהחווה אוכל - תפוחי אדמה בעיקר, זה מה שהיה - למחנה אושוויץ. כמובן שלא הצלחנו כמעט להבריח תפוחי אדמה, כי זה חייב אותך לשאת כמות מסוימת, ובכניסה למחנה היו מחפשים על הגוף וקל מאוד היה לאתר ולמצוא את תפוחי האדמה שהבאת בתוך המכנסיים וקושר למטה את המכנס, וממלא של השרוול עם תפוחי אדמה עד הברכיים וככה הולך כל הדרך, מרחק של איזה 3-4 קילומטרים מהמחנה.

אבל להצליח להכניס לתוך המחנה תפוחי אדמה לא הצלחנו. בכל חיפוש כזה מתירים את החוטים, ושופכים את תפוחי האדמה לתוך המכנס. והבנתי מהר מאוד, באושוויץ, שמתקרב החורף, ואם אני לא מצליח מהר מאוד למצוא איזה בגד חם, אז כמובן שאת החורף הזה לא אוכל לעבור. פיתחתי שיטה ייחודית שלי להברחת סיגריות לתוך מחנה אושוויץ.

איך הצלחתי להגיע לסיגריות?

להבריח קופסת סיגריות על הגוף הרבה יותר קל מאשר לקחת ולהבריח 10-20 תפוחי אדמה. אני חלק מהזמן הובלתי נסורת מבית חרושת, נגריה, לאורוות הסוסים. כעת, האנשים שעבדו בבית החרושת היו ברובם יהודים, והם כנראה עשו רהיטים למשפחות הגרמנים שם, והם הצליחו להשיג סיגריות, מאותן המשפחות כנראה, אבל להם היה חסר אוכל. אז תמורת שקית תפוחי אדמה הייתי מקבל קופסת סיגריות. ותפוחי אדמה מן החווה עד לבית החרושת הזה להבריח - היה לי הרבה יותר קל. הייתי ממלא שקית תפוחי אדמה, שם מתחת למושב שהיינו יושבים של העגלה, ושם היה לי כבר איש קשר, שהוא ידע שאני בא, מתחת לספסל יש תפוחי אדמה, ושם הוא היה צריך להניח לי את קופסת הסיגריות.

וכך העברתי את הקופסה. ובמחנה אושוויץ יכולתי להשיג לי או בגדים חמים או אוכל. העדפתי בגדים חמים, פעם זוג נעליים, פעם מעיל, פעם מכנסיים. וכך ארגנתי לי בגדים חמים. ועם הגעת החורף, והמסע המפורסם, מסע המוות שיצא מאושוויץ, אז כשהובילו אותנו מאושוויץ, אני יצאתי לבוש חם וכמובן מסודר מבחינת בגדים. וזה בעצם הציל את חיי בהמשך החורף.

כי את החיים באושוויץ, זה נשמעים קצת ורודים. אבל עונשים היו. לא חסו עלינו כילדים. קיבלנו טיפול די רציני של כל מיני עונשים שאני לא יודע איך בני אדם מצליחים להמציא אותם. זה חל גם עלינו. לא חשוב, חיפשו תמיד להוכיח לך שאתה לא בסדר, או שלא עמדת ישר, או שלא סידרת את החדר בדיוק, וכל דבר כזה מלווה בעונשים די קשים. עמדנו בזה.

ש. אותך הענישו?

ת. גם אני נענשתי. לא עונש אחד. לא הייתי הכי ממושמע. ניסיתי ליזום כל מיני דברים כדי להמשיך להתקיים, אז כנראה שבין היתר גם נתפסתי, ונענשתי.

לעדות המלאה באתר מט"ח בשיתוף עם יד ושם

עדותו של יוסף קלינמן במשפט אייכמן , נער בן 14 במחנה אושוויץ

       

יוסף זלמן קלינמן, תושב ירושלים, היה בן 14 כאשר שולח ב-1944 עם בני משפחתו מקרפטורוס לאושוויץ.

הוא תיאר את חייהם של 3,000 נערים בגילאי 14-16 שרוכזו באושוויץ   בקיץ 1944. קבוצה זו היתה קורבן למעללי "הרוצח בחלוק  הלבן", ד"ר יוזף מנגלה.

העד סיפר על גורל הנערים; על  הסלקציות שנערכו בחגים ועל הסלקציה הידועה על מגרש  הכדורגל ('הסלקציה של המקל')..

עוד סיפר על קיום מצוות בקרב הנערים ועל אחד מהרופאים היהודים, שנהג לומר להם:  "כן, ילדים, מאושוויץ אפשר לצאת רק דרך הארובה".    

לעדות המלאה במשפט אייכמן