דלג לתוכן הראשי

שמואל פייפרט – שליח מטעם עצמו , חלוץ הוצאת ילדים מידי מציליהם בליטא לאחר השואה




אמונה נחמני גפני , " שמואל פייפרט – שליח מטעם עצמו , חלוץ הוצאת ילדים מידי מציליהם בליטא לאחר השואה" , ילקוט מורשת ( לחקר השואה והאנטישמיות) , 96 ( 13 ), דצמבר 2015 , עמודים 78-97 .

עיקרי דברים :

שמואל פייפרט התגייס ב1941 לצבא האדום , שירת בדיוויזיה הליטאית ה-16  ונלחם עם יחידתו, שהתקדמה לעבר ליטא. ב1944 , באחד מקרבות שחרור ליטא , נפצע פייפרט בכף ידו ושוחרר מהצבא האדום כקצין. פייפרט היה כבן 24 שנים כשחזר לעיירת הולדתו ליד פוניבז' ולביתו ומצא שאיש ממשפחתו לא נותר בחיים.  הוא מכר את בית הוריו ואת המשק הקטן שהיה רכושם , ועבר לעיר הקרובה , פוניבז'.

פייפרט החל מיוזמתו לפדות ילדים יהודים שהועברו למשמורת בידי ליטאים במהלך המלחמה. בפעילות זו החל זמן קצר לאחר שחרור ליטא , באמצע 1944 , ואת התשלום עבור הילדים הראשונים שפדה שילם מכספו הוא. פייפרט החל בחיפוש ילדים יהודים עוד כאשר היה במדי קצין בשירותו בצבא האדום.

פייפרט היה מסור בכל מאודו  לחיפוש ילדים יהודיים ובהוצאתם מבתי ליטאים.  באותה עת מסוכן מאד היה להסתובב ברחבי ליטא , לאומנים ליטאים , שנקראו בשם העממי ז'אליוקאי , " הירוקים" , או מישקוברוליאי , " אחים ליער" , פגעו ביחידות הצבא האדום וביהודים. על אף הסכנה המשיך פייפרט להסתובב ברחבי ליטא ולחפש ילדים יהודים. היהודים בפוניבז' הזהירוהו שהוא עלול לשלם על כך בחייו, אך דבר לא הרתיע אותו. כל אותה עת מימן פייפרט את פעולותיו מכספו הוא, ואף כי חי בצניעות רבה , הלכו אמצעיו ואזלו.

יחסיו של פייפרט עם הילדים שהציל ופדה היו מיוחדים במינם . מכריו העידו שנהג בילדים בסבלנות ובאהבה רבה. אף כי הוא עצמו הסתפק במועט , נהג לקנות לילדים בגדים , צעצועים ודברי מתיקה. 

הילדים החזירו לו אהבה והרגישו בטוחים בחברתו. גם לאחר שהביא את הילדים שפדה לבתי-הילדים , המשיך לבקרם ולשמור עמם על קשר. אדם שהצטרף אליו לכמה מביקוריו אלה , העיד כשהגיעו לבית הילדים , היו הילדים רצים אליו בקריאות שמחה " אבא" , "אבא ".

את הילדות הראשונות שפדה , בחר להעביר למשמורת בידי אם מנזר ליטאית שהכיר, ולא להשאירן בבתי מציליהן. הוא העריך שככל שישהו הילדים בבתי מציליהם יותר זמן , כן ילכו הקשרים עם המשפחות ויתהדקו, ובעתיד יהיה קשה יותר להפריד ביניהם. את דרכי הפעולה בנה בהתאם למה שלמד תוך כדי פעילותו . היו לו חושים בריאים שהנחו אותו כיצד לנהוג במצבים שונים. אומנם היה אדם פשוט , כפי שהעידו מכריו , אך היה צעיר יהודי עם זהות יהודית. הוא מימש באופן מעשי את רעיון הערבות ההדדית , הן מכוח תובנות ההגיון הפשוט , והן מכוח ההזדהות והחמלה שחש כלפי הילדים , והדאגה לעתידם היהודי.
פייפרט החל לפעול לבד כבר בשנת 1944 וביוזמתו שלו, עוד בטרם קמה התארגנות ממוסדת של הקהילה היהודית ב1946. הוא היה שליח מטעם עצמו, מטעם יהדותו.  כשהחלו פעולות מאורגנות מטעם הקהילה היהודית , הצטרף לפעילים האחרים שעסקו בהן.

פייפרט חלם לעלות לארץ ישראל , אך הסביר כי כל עוד ישנם ילדים יהודים שנמצאים בידי ליטאים , אינו יכול לעזוב. הילדים צריכים לחזור לעמם.
במסכת איסוף הילדים היהודים מידי מציליהם ושיקומם לאחר מלחמת העולם השנייה בליטא , היה פייפרט ראשון ליזום ולעשות.

חסיה , ששהתה במנזר ליד ריטאבה, סיפרה שבתחילה סירבה להודות בפניו על היותה יהודייה, כי ידעה שאסור לה להסגיר את יהודתה. פייפרט לא ויתר והמשיך לבקרה ולהביא לה ממתקים. מאחר שסירבה לקחת אותם ממנו, הביא ממתקים לכל הילדים , וכך קיבלה גם היא, הילדה שחפץ ביקרה. גם רבקה , שפיפרט הביא בעצמו למשמורת במנזר לאחר המלחמה, העידה שזכורים לה ביקוריו , והממתקים שנהג להביא עמו.

פייפרט המשיך לעסוק בחיפוש אחר ילדים יהודים גם בשנת 1947 , אף כי היה מודע לכך שנסיעותיו ברחבי ליטא מסכנות את חייו. באחד מנסיעותיו להצלת יהודים בשנת 1947 נתפס פייפרט על ידי לאומנים ליטאים בסביבות העיר פלונגה ( plunge) עונה ונרצח. פייפרט היה כבן 26 שנים במותו.  נסיעתו האחרונה של פייפרט , הנסיעה ממנה לא שב , קשורה לניסיון לפדות ילד יהודי  שגר עם משפחתו המאמצת בכפר ליד העיירה ז'ידיקאי בצפון מערב ליטא, כשבעים ק"מ צפונית למקום שבו נרצח פייפרט. ילד זה לא נפדה, והמשיך לחיות עם האישה שהצילה אותו , רק בנעוריו נודע לו על היותו ילד יהודי.
פייפרט היה מעורב בהוצאת מספר רב של ילדים מבתי ליטאים, גם כחלק מהפעילות המאורגנת שנעשתה בליטא על ידי הקהילה היהודית , ולא רק באופן עצמאי. בנוסף למימון הפעולות מכספו שלו בתחילת פעילותו , היה זה גם הוא שטיפל בתהליך ההוצאה כולו : איתור הילדים, משא ומתן עם המצילים וביקורים חוזרים בבתיהם, תיאום הוצאת הילדים , הפצת המידע עליהם וחיפוש קרובי משפחה. משהחלה פעילות הקהילות היהודיות בוילנה ובקובנה, נעשו פעולות אלה בתיאום עמם ובניהולם.

מקור וקרדיט:
אמונה נחמני גפני , " שמואל פייפרט – שליח מטעם עצמו , חלוץ הוצאת ילדים מידי מציליהם בליטא לאחר השואה" , ילקוט מורשת ( לחקר השואה והאנטישמיות) , 96 ( 13 ), דצמבר 2015 , עמודים 78-97 .


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…