בן שבע היה דב( ולדק) קורנבלום כאשר פרצה מלחמת העולם
השנייה. נוף ילדותו היה גטו סגור , צפוף ועצוב. לפני המלחמה עבדה אמו לוניה לבית
מילבנד במוסד החינוכי של יאנוש קורצ'אק. אביו שלמה , היה סופר יידשאי ידוע , וספריו
זכו למקום של כבוד בכל ספרייה יהודית.
בשנת 1942 נשלחה האם למחנה ההשמדה
טרבלניקה. האב נספה במהלך מרד גטו ורשה. לפני מותו הצליח להבטיח לשני בניו – דב ואחיו
– מקלט בבית משפחה נוצרית בפרבר ורשאי.
מקום המסתור היה מחסן קטן של תפוחי אדמה שעליו
שמר בחצר כלב . דב , שגולל את קורותיו ביומן , ראה בכלב את חברו היחיד. דרך החריץ
בדלת המחסן נהג להושיט את ידו כדי ללטף את
ראש ידידו הנאמן.
" הכלב היה בעל תבונה רבה, כשזרים קרבו למחסן הוא התרחק
ממנו, כרומז שאין שום דבר שיש להגן עליו" הוא הבין שנביחות וחשיפת שיניים רק
יסיגרו אותי " הוא מספר . שנתיים
התחבא דב במחסן הצר ולאחר המלחמה הגיע לבית היתומים של יהודי פולין .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה