בועז כהן (עורך), הנשמע קולם? עדויות
מוקדמות של ילדים ניצולי שואה , הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית , 2016
עדויות של ילדים ובני נוער
שניתנו זמן קצר לאחר השואה עומדות במרכזו של ספר זה. הן פותחות צוהר לעולמם של
הילדים ומאפשרות להתוודע אל חוויות השואה שלהם; הן מלמדות על האסטרטגיות שנקטו
משפחות יהודיות כדי להציל את המשפחה ובעיקר את הילדים: לא פסיביות ולא הליכה 'כצאן
לטבח', כי אם מאבק, יוזמה, והתמודדות עם מצבים משתנים.
העדויות מלמדות גם על
היחסים בין יהודים לגויים – הצלה והקרבה מצד לא-יהודים מחד גיסא, ורדיפה ורצח
מאידך גיסא. ולא פחות משהן מספרות על הילדים וקורותיהם בשואה, העדויות מלמדות על
החברה היהודית שלאחר השואה ועל גישתה לילדים ניצולים, על העניין הרב שגילתה בילדים
ובסיפוריהם.
מי גבו את העדויות וכיצד
עשו זאת?
כיצד קוראים את העדויות
ומה ניתן ללמוד מהן?
האם אלו שהגיעו לידינו
משקפות נאמנה את התחושות והחוויות של הילדים?
מה היה הרקע התרבותי
והחברתי של איסוף העדויות ופרסומן?
בשאלות אלו ואחרות דנים חוקרים מארצות שונות שמאמריהם קובצו בספר זה.
הקובץ כולל מחקרים שערכו
היסטוריונים, אנשי ספרות ובלשנים, מהם שפורסמו באנגלית ותורגמו לצורך הקובץ זה
לעברית. כמו כן מובאות בו תעודות מהשנים שבהן נאספו העדויות: ההוראות לגביית
עדויות משנת 1945, והקדמות
לאוספי עדויות משנת 1947
הספר נפתח במאמרו של בעז כהן, 'קולם
של הילדים איסוף של עדויות ילדים ניצולי שואה לאחר המלחמה'. המאמר סוקר את
היוזמות השונות לאיסוף עדויות ילדים ואת הדיונים שליוו את העבודה הזאת. בכך הוא
משמש הקדמה לקובץ כולו.
שאלות של זהות וזיכרון נידונות במאמריהם
של ג'ואנה ב' מיכליץ וגבריאל פינדר.
במאמרה 'מי אני? ילדים יהודים ניצולים
מחפשים את זהותם בפולין לאחר המלחמה', כותבת מיכליץ על חיפוש הזהות של
ילדים אלו.
מבט אל העדויות פנימה מספקים מאמריהם של ביאטה
מולר, ריטה הורבט וסוזנה שנפף קולאז'.
עד כמה היו המבוגרים מעורבים בכתיבת
העדויות של הילדים? האם העדות שבידינו היא עדותו האותנטית של הילד? בשאלות אלו דנה
ביאטה מולר במאמרה 'היסטוריוגרפיה בהקשר של טראומה: עדויות השואה של ילדים
לאחר המלחמה'.
דוגמה של קריאה מעמיקה בעדות של ילדה
והתוכנות הנגזרות ממנה, מובאת במאמרה של ריטה הורבט, '"ולילה
אחד..."; ניתוח עדות השואה של ילדה ניצולה'.
השוואה בין עדויות מוקדמות ומאוחדות של
ילדים מובאת במאמרה של סוזנה שנפף קולאז', 'ילדים יהודים ששרדו בשואה
באזורים הכפריים בפולין; השוואה בין עדויותיהם המוקדמות לעדויותיהם המאוחרות'
על ייצוג הילדים לאחר עזיבתם את אירופה
כותבות אמונה נחמני גפני, שרון גבע ואיבון קוזלובסקי גולן.
על מידת ההקשבה לילדים עם הגעתם לארץ
ישראל, כותבת אמונה נחמני
גפני במאמרה 'הדים מן השואה, מכתבים שכתבו שתי בנות ל"משפחותיהן"
בפולין לאחר השואה'. מאמר זה חוזר ומחדד את שאלת הזהות של הילדים שעלתה במאמרה של
ג'ואנה מיכליץ.
במאמר 'מאה ילדות של מי? המפגש בין ניצולות צעירות לחברה הישראלית',
כותבת שרון גבע על קליטתן וייצוגן של ניצולות צעירות בישראל.
איבון קוזלובסקי גולן
מרחיבה את היריעה ובוחנת את ייצוגם של ילדים ניצולים בקולנוע במאמרה '"הילדים
משם"; ייצוגם של ילדים וילדות בשואה בקולנוע העולמי'
בחלק האחרון של הספר מובא חומר מקורי
מהתקופה שבה נאספו העדויות ופורסמו לראשונה: השאלון וההוראות לגביית עדויות מילדים
שפרסמה הוועדה ההיסטורית היהודית המרכזית בפולין בשנת 1945 מובא
כאן במלואו. על מרכזיותה וחשיבותה של תעודה זו מעידה העובדה שרבים מהכותבים בקובץ
זה דנים בה.
על מחברי המאמרים
ד"ר
בעז כהן הוא היסטוריון וראש התכנית ללימודי השואה במכללה האקדמית גליל מערבי.
תחומי העניין שלו הם חקר השואה המוקדם, עדויות שואה מוקדמות ועבודה עם ילדים
ניצולים לאחר השואה. ספרו 'הדורות הבאים איככה ידעו; לידתו והתפתחותו של חקר השואה
הישראלי', ראה אור בהוצאת יד ושם בשנת 2010 ובאנגלית בהוצאת
Routiedge בשנת 2013
.
פרופ' ג'ואנה ב' מיכליץ
היא היסטוריונית המלמדת באוניברסיטת בריסטול בבריטניה ועומדת בראש התכנית לחקר
המשפחה והילד בשואה במכון הדסה ברנדייס באוניברסיטת ברנדייס. מיכליץ כתבה ספרים
רבים על זיכרון השואה במזרח אירופה ובמיוחד בפולין, ומאמרים רבים על עדויות ילדים.
ספרה האחרון הוא קובץ שאותו ערכה עם ג'ון פול הימקה;
.Light to Past Dark the Bringing The Reception of the Holocaust in
Postcommunist Europe, Lincoln: University of Nebraska Press,
פרופ' גבריאל פינדר
הוא היסטוריון וראש התכנית ללימודי היהדות באוניברסיטת וירג'יניה. הוא מתמחה במחקר
חברתי של היהודים בפולין לאחר השואה, וכתב מאמרים רבים בנושא. ספרו האחרון, Courts Honor Jewish ,יצא לאור בשנת 2014 בעריכה משותפת עם ד"ר לאורה יוקוש
ד"ר ביאטה מולר
היא חוקרת ספרות, מרצה ללימודים גרמניים מודרניים באוניברסיטת ניוקסל בבריטניה.
מחקריה בתחום השואה מתמקדים בייצוגים של השואה ובעדויות שואה מוקדמות. היא
מתעניינת בעיקר בעדויות של ילדים ניצולי שואה וביומנים. כיום מעורבת מולר בפרויקט
של האקדמיה הבריטית על ילדים גרמנים לאחר מלחמת העולם השנייה 1945
ד"ר ריטה הורבט,
חוקרת ספרות והיסטוריונית היא עמיתת מחקר במכון הבין לאומי לחקר השואה ביד ושם
ובמכון הדסהברנדייס באוניברסיטת ברנדייס.
ד"ר אמונה נחמני גפני
חוקרת במשך שנים רבות את נושא הילדים היהודים בתקופת השואה ולאחריה, ופרסמה מאמרים
מחקריים בנושא זה ובנושאים אחרים הקשורים ליהדות פולין. ספרה 'לבבות חצויים; הוצאת
ילדים יהודים מבתי נוצרים בפולין לאחר השואה' ראה אור בהוצאת יד ושם בעברית בשנת 2005 ובאנגלית בשנת 2009
.ד"ר נחמני גפני הרצתה במכון לאמנות במכללה האקדמית לחינוך 'אורנים' ולאחר
פרישתה ממשיכה במחקריה בחוקרת עצמאית.
סוזנה שנפף קולז'
כתבה את מאמרה לקובץ זה בעת שהייתה דוקטורנטית באקדמיה הפולנית למדעים בוורשה.
כיום היא עובדת במשרד החוץ הפולני
ד"ר שרון גבע
היא מרצה בחוג להיסטוריה במכללת סמינר הקיבוצים, ומלמדת בתכנית הרב תחומית במדעי
הרוח באוניברסיטת תל אביב. תחומי העניין שלה הם; נשים בשואה, שואה ומגדר, זיכרון
השואה בישראל ומקומן של נשים במדינת ישראל בראשיתה. ספרה 'אל האחות הלא ידועה:
גיבורות השואה בחברה הישראלית', ראה אור בשנת 2010 בהוצאת הקיבוץ המאוחד וזכה
בפרסים רבים.
ד"ר איבון קוזלובסקי גולן,
מרצה לקולנוע, היסטוריה ומשפט, ועומדת בראש תכנית לתואר מוסמך 'תרבות הקולנוע'
באוניברסיטת חיפה. היא עמיתת מחקר במכון הבין לאומי לחקר השואה, יד ושם ירושלים.
מחקריה עוסקים בקשר שבין היסטוריה למדיה ולקולנוע .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה