"שמי דני ירון, נולדתי בשנת 1940 בזמן התחלת
מלחמת העולם השנייה.
להורי היה ילד בן שנה והם נקלטו כפליטים בחווה במרכז
דנמרק. נאמר לאמי שהייתה בהריון עם תאומים כי החוואי לא יכול לקבל אותנו
בחזרה אחרי הלידה, עקב חוסר מקום בחווה ולכן אמי נאלצה מחוסר ברירה להשאיר אותי
ואת אחי התאום בבית החולים שנתיים. לאחר מספר חודשים עברנו לבית יתומים בקרבת מקום
שם היינו כשנתיים וחצי.
כאשר פלשו הגרמנים לתוך דנמרק והדנים שלא שיתפו פעולה
עם הגרמנים אירגנו תחנת הצלה ליהודי דנמרק וריכזו את היהודים במטרה להעבירם בסירות
דייגים בחסות הלילה לשוודיה שלשם המלחמה טרם הגיעה.
בשוודיה עברנו לבית יתומים ומשם למשפחת אומנה שבעיר
הבירה שטוקהולם. משם עברנו למשפחה, לאבא חורג שקיבל אותנו בזרועות פתוחת , וכעבור
זמן מה הלכנו לגן ולאחר מכן לבית ספר. חיינו חיים ממש מאושרים. בגיל 16 בשנת
1956 עלינו ארצה לישראל יחד עם האיש שגידל אותי ואת אחי התאום.
בארץ הייתה אז מלחמה בשם מלחמת קדש. באמצע הלילה
אניית מלחמה מצרית נכנסה למפרץ חיפה והפגיזה את חיפה. בארץ נקלטנו בקיבוץ
גניגר שם היינו כשנה. משם עברנו לבית ספר טרום צבאי ולאחר כשנה התגייסנו לחיל
אויר. בצבא נפגשתי במקרה עם אישה שאמרה שהיא מכירה את אבי הביולוגי. היא מסרה
לי פרטים לגבי מקום מגוריו וכך מאוחר יותר נפגשתי עם אחי המבוגר ממני בשנה בפעם
הראשונה לאחר 21 שנה אח שרק שמעתי עליו. המפגש היה נהדר ומאז נפגשנו על בסיס
קבוע.
לאחר מספר שנים עבר אחי הבוגר לדנמרק כדי ליצור קשר
עם האמא הביולוגית, שאני למעשה לא פגשתי מעולם. אחי בסופו של דבר לא הצליח ליצור
קשר מיוחד עם האמא או האב החורג. מאוחר יותר הוא הכיר בחורה יהודיה, הם התחתנו
והקימו בית בדנמרק. אני ואחי התאום למדנו בבית הספר הטכני של חיל אויר שנה ולאחר
מכן התגייסנו לחיל אויר. אחי התאום השתחרר לאחר שרות חובה ואני נשארתי 10
שנים בצבא קבע. התחתנתי ונולדו לי שני בנים. כיום יש לי שישה נכדים וחיים נהדרים
ומאושרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה