מאת: גרגורי כצמן
נולדתי בשנת
1938 באוקראינה. העיירה שלנו הייתה לא רחוק מגבול עם פולין.
משנת 1939
פולין נפלה לשלטון נאצי. בשנת 1941 נאצים התנפלו על ברית המועצות. נולדתי
בשנת 1938 באוקראינה. העיירה שלנו הייתה לא רחוק מגבול עם פולין. משנת
1939 פולין נפלה לשלטון נאצי. בשנת 1941 הנאצים התנפלו על ברית המועצות.
אבא שלי, יצחק
כצמן מיד הלך לצבא להילחם, בעוד שבוע מתחילת המלחמה הגרמנים התקרבו לעיר
שלנו. באותו יום (בערך ב-30 ביוני), הופיע בחצר שלנו אבא שלי עם משאית צבאית.
הוא נתן פקודה להיכנס למשאית כמה שיותר מהר כדי לברוח מהנאצים. הוא לקח את כל
המשפחות היהודיות של השכנים וגם משפחות של הדודות שלי והסיע אותנו לתחנת רכבת
בקייב שזה מרחק נסיעה כ- 220 ק"מ, כי הדרך הייתה מלאה באנשים
שבורחים מהנאצים ובחיילי הצבא האדום.
אבא מיד חזר
ליחידה הצבאית שלו, מאז נעלמו עקבותיו ואין לי ידע איפה הוא נפל, אך הוא עשה דבר
גדול, הוא הציל המון נפשות יהודיות מהנאצים.
החיים באוזבקיסטן בעיר טשקנט
אני לא זוכר
יותר מדי מחיי שם,אך אני זוכר שיום אחד אמי לקחה אותי למפעל שבו עבדה, ייצרו שם
לחם ועוגיות, נתנו לי לטעום וזה היה טעים מאוד. חזרנו לאחר שחרור עיר מולדתי
מהנאצים בסוף שנת 1944. בעיירת מולדתי למדתי בבי"ס עשר שנים, משנת 1945 עד
סיום הלימודים בשנת 1955. באותה שנה ניסיתי להתקבל לאקדמיה בקייב, אך בשל יחס
אנטישמי של הבוחן, לא הצלחתי. בשנה הבאה התחלתי ללמוד הנדסת הבנייה באקדמיה בעיר
חרקוב. שם לא הרגשתי יחס אנטישמי כלפיי. בשנת 1961 בסיום הלימודים
בהצטיינות קיבלתי תואר מהנדס בנייה.
הקשר
הרב דורי 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה