מאת: יוסף יוג'י נואה
יוסף יוג'י נואה נולד בשנת
1929 בצ'רנוביץ שברומניה. בהיותו בכתה ד' פרצה המלחמה. יוסף, עם אחיו המבוגר ממנו
בשלוש שנים והוריו נשלחו למחנות באוקראינה כשרק בגדיהם ותרמיל עם כל אחד.
"הרומנים והגרמנים רצו שנמות שם במחנות בתנאים המחרידים אך
שרדנו" יוסף אמר. משך כל המלחמה המשפחה שהתה באוקראינה. יוסף היה יוצא אל
היער כדי לחפש עצים להסקה, לחפש מזון ,להישאר בחיים, לעזור למשפחה.
הם היו 14 אנשים בחדר וכדי
לצאת היה צריך לדלג מעל אנשים. היה תנור לחם, אבל הרבה פעמים לא היה עם מה או את
מה להדליק. לפעמים היה תירס. אחת הפעמים כשיצא לחפש אוכל, קטף בשדה עלים וחזר
הביתה מאושר מאד אך במהרה התאכזב מרה כשאימא שלו אמרה שאלו בכלל עלי טבק.
בהזדמנות אחרת יוסף הלך לחפש ענפים כשהשלג הגיע עד לקרסוליו, נתקל
בקרשים ולקח אותם. בלילה, השכן אנדרי דפק על הדלת בצרחות: "יהודים מסריחים !
"מי שבר לי את הגדר"? תחזירו לי את הגדר או שאני שורף את הבית
!" אימא שלו הבינה פתאום מה מקור הקרשים ופחדה מאד פן ייצא ויודה. אבל יוסף
יצא, הודה והחזיר בכל זאת. מאז אותו השכן עזר להם לכל אורך המלחמה.
"הוא היה גוי אבל הייתה לו נשמה טובה", יוסף ציין. יום אחד
אנדרי הזמין את יוסף לצאת איתו ליער. היו לו צעדים גדולים ויוסף ממש נאלץ לרוץ
אחריו כדי לעמוד בקצב.
אנדרי הביא לו המון ענפים ארוכים לתנור ולימד אותו איך
לגרור את העפים מאחור כדי שיהיה לו יותר קל לסחוב אותם. אותה כמות הספיקה לשלושה
ימים שלמים. מאז, יוסף היה הולך הרבה ליער להביא ענפים ואפילו מכר לשכנים. במחסן
של אנדרי היה מסור קטן איתו יוסף גם חתך את הענפים. הוא עזר ואף קבל אוכל בתמורה.
באחת הפעמים נתנו לו מרק והוא מהר אתו לאימא שלו כדי שתאכל, חזר לעבוד ונרדם עייף
על חתיכות בד בסמוך לבול עץ. כשאשתו של השכן הבינה איפה כלי המרק, הביאה לו
מנה נוספת.
אבא שלו אמר לו לא פעם "השתגעת?" אבל "לא ידעתי מה
זה לפחד. זה היה איזה שהוא כוח, שאני לא יודע מאיפה הוא בא וזה הציל אותנו…"
יוסף ציין. יוסף זוכר שפעם הם הלכו לחפש משהו לאכול, ולא מצאו… נחו ונרדמו על
ערימת עשב. ובחלום, איזו ארוחה! כל המשפחה! היה יופי… קמו מהחלום,
יוסף לא הבין למה הוא לא רעב ומדוע מר לו בפה, עד שראה פתאום שבעשב מסביבו נוצר
חור….. "אכלתי את העשב.
חברו של אנדרי, שהיה טכנאי
רדיו, נהג למסר לו חלקי רדיו שונים אותם אנדרי החביא ביער. בסיומה של המלחמה התברר
ליוסף שאנדרי היה פרטיזן שנלחם בגרמנים ובאמצעות החלקים שהביא לו בנה ביער משדר
ששמש את הפרטיזנים. אחרי המלחמה הם גרו ליד תחנת הרכבת. פעם אחת הגיעה רכבת מסע
מלאה יהודים. ביניהם יוסף זוכר גם ארבעה גמדים שמנגלה עשה עליהם ניסויים. ארבעתם
נכנסו למיטה אחת. יוסף לקח את הפליטים לחצר, חימם מים בחבית ונתתי להם להתקלח.
מאוחר יותר הביא סיר, ביקש מכל שכן תפוח אדמה, או משהו והכין להם מרק, לכולם.
הוא לא הגיע לבית הספר במשך שבוע בגלל הפליטים שהתגוררו אצלם.
כשהמורה באה לבדוק מדוע הוא לא הגיע, היא פשוט התחילה לבכות. "עד
היום יש לי סרטים שרצים לי בראש שוב ושוב. זה תקוע שם, זה תמיד נשאר".
בשנת 1964 יוסף עלה עם הוריו לארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה