הילדים של וולטר סוסקינד

 

מאת: ארגון בני ברית , מערכת חלון ירוק, קרן קיימת לישראל

תחת אפם של הנאצים קיים וולטר סוסקינד מפעל הברחת ילדים, יחד עם הנרייטה פימנטל, אחראית מעון הילדים, והצוות שלה. הם הצליחו להבריח 1,000-600 ילדים בשיטות שונות ולהציל כ-2,000 מבוגרים נוספים. וולטר והנרייטה נרצחו על ידי הנאצים. בטי, סיני והרי הצליחו להינצל והם חיים עד היום באמסטרדם.

 

ב-8 באוקטובר 1944 הוכרזה הולנד נקייה מיהודים (יודנריין) – כשנתיים לאחר שהחלו הגירוש וההשמדה של יהודיה (ביולי 1942). כ-80% מיהודי הולנד נרצחו בשואה. במהלך התקופה הזו יצא מדי שבוע משלוח של 1,000 יהודים מהולנד, רובם נרצחו תוך שעות ספורות במחנות סוביבור ואושוויץ. המשלוח הראשון יצא מאמסטרדם ב-15 ביולי 1942 למחנה המעבר ווסטרבורק, וממנו יצאו המשלוחים למחנות ההשמדה.

בתוך כל החשכה הזו שירדה על יהודי הולנד היו מי שראו כמובן מאליו את הצורך להציל את אחיהם מהתופת. אחד מהם היה וולטר סוסקינד, יהודי שברח מגרמניה בשנת 1938 ועבד כמנהל בחברה הבינלאומית יוניליבר (שהייתה בבעלות יהודית). הוא איבד את משרתו בשנת 1942 בגלל יהדותו והתמנה על ידי המועצה היהודית, שהוקמה בשנת 1941 בהוראת הגרמנים, למנהל מחנה המעבר ליהודי אמסטרדם בתיאטרון Hollandsche. התנאים במחנה המעבר היו קשים והוא לא התאים מבחינה פיזית ותברואתית לשהייה ממושכת של מאות אנשים ומשפחות, וכך אושר למועצה היהודית לשכן ילדים מתחת לגיל 13 במעון ילדים יהודי שנמצא מעבר לרחוב – מול התיאטרון.

סוסקינד ומנהלת מעון הילדים, הנרייטה הנריקז פימנטל, החליטו שעליהם לעשות מעשה ולהציל את הילדים, ותוך סיכון עצמי גדול, יחד עם מספר מטפלות מהמעון, ביניהן בטי אודקרק (בת 18), וסיני קטנברג (בת 19), וכן האחות וירי כהן (בתו של יו"ר המועצה היהודית) והרי כהן הם הבריחו 1,000-600 ילדים ממעון הילדים לידיהם של פעילי ארבע מחתרות הולנדיות. אלה העבירו את הילדים למקומות מסתור בערי שדה, שם הוסתרו מהנאצים בחיק משפחות נוצריות עד תום המלחמה.

ב-10 במאי 1940 פלשו הנאצים להולנד, ומאותו רגע ועד שהשלימו את הפתרון הסופי (הולנד נקייה מיהודים) הנחיתו על היהודים מאות חוקים ותקנות מפלות, במטרה לבודדם מהאוכלוסייה הכללית ולהקל על השמדתם. בתגובה לצו הראשון שיצא, נרשמו 140,552 יהודים כ"יהודים מלאים" (בעלי ארבעה סבים יהודים), 14,549 כחצי יהודים (בעלי שני סבים יהודים) ו-5,719 כרבע יהודים (בעלי סב אחד יהודי).

באוקטובר 1940 פוטרו ממשרותיהם כל עובדי הממשלה היהודים; בתחילת 1941 הודפסה האות "J" בתעודות הזהות של היהודים המלאים וכל העסקים היהודיים הועברו לניהול לא-יהודי. לקראת סוף השנה פוטרו כל היהודים בעסקים אלה וכל היהודים המובטלים נצטוו להתייצב במחנה עבודה. עוד צווים הוטלו והתווספו ועד סוף 1941 היה אסור ליהודי לרכוב על אופניים, לרחוץ בבריכות ציבוריות, לנסוע אל מחוץ לעיר או לטייל בפארק.

המשלוחים מהולנד למחנות ההשמדה החלו, כאמור, ביולי 1942. כאשר הבחינו היהודים בכך שאלה המתייצבים על פי דרישת הגרמנים אינם חוזרים לבתיהם והקשר איתם ניתק, הם הפסיקו להתייצב מרצונם. ב-2 בספטמבר 1942 הורה מפקד המשטרה הגרמני, הנס ראוטר, לאסוף יהודים מבתיהם למחנה המעבר שהוקם בתיאטרון Hollandsche, ואת הילדים שיכנו במעון הילדים.

בכל פעם שעמד לצאת משלוח מהתיאטרון לווסטרבורק, היה על המטפלות במעון הילדים – כולן יהודיות – להכין את הילדים ולהביא אותם, ערב הגירוש, אל משפחותיהם. מתוך 61,744 יהודים שגורשו מאמסטרדם, ההערכה היא ש-18,000-15,000 יהודים עברו בתיאטרון או במעון הילדים ושהו שם למשך תקופות שונות ולפעמים אף חודשים.

מתחת לאפם של השומרים הגרמנים ומאחורי גבה של המועצה היהודית, אשר לא ידעה על פעילות ההצלה ולא התירה אותה, בוצעו פעולות ההברחה הנועזות והמסוכנות. לסוסקינד, פימנטל ושותפיהם היו כמה שיטות להברחת הילדים. בשיטה אחת הוסתרו ילדים קטנים בתיקי גב ובפחי חלב והוצאו אל מחוץ לבית הילדים ולתוך קרון של הרכבת הקלה, שעברה בכביש בינו לבין התיאטרון. ההברחה תוזמנה כך שהיציאה מדלת בית הילדים הוסתרה על ידי הרכבת, והמבריח היה עולה לתוך הקרון בתחנה הקרובה אל תחנת הרכבת המרכזית. המבריחים היו מדווחים שהנוסעים ברכבת ואף הנהגים הבחינו במתרחש, אך אף פעם לא הסגירו אותם.

בשיטה אחרת, הצוות היהודי הצליח לשכנע את הגרמנים שהילדים זקוקים לאוורור, ומשזה אושר, הם הוציאו אותם לטיול מסביב למעון. הילדים היו נספרים ביציאה מהבית, אך הצוות היהודי היה מוסיף ילד אחד שלא נספר (או יותר) ומוסר אותו דרך החלון כאשר הקבוצה הייתה חולפת על פניו. אותם ילדים היו מוברחים במהלך הטיול ומועברים לידי אנשי המחתרת. בכל המקרים היה צורך לתקן בהיחבא את הרישומים הקפדניים וכן לביים עם ההורים מסירה של ילד לקראת הגירוש שלהם מהתיאטרון.

בתחילת 1943 מעון הילדים התרחב אל בית שהיה צמוד אליו, לאחר שהבעלים היהודים גורשו למחנות. ההתרחבות הביאה לכך שמעון הילדים נצמד לסמינר פרוטסטנטי למורים. לבקשת פימנטל, מנהל הסמינר, יוהן ואן הולסט, התגייס לפעולות ההצלה וסייע להבריח ילדים נוספים,

כאשר התמעט מספר היהודים שנותרו באמסטרדם, הפנו הגרמנים את תשומת לבם להנהגה. ב-26 ביולי 1943 גורשו פימנטל ו-36 חברי צוות של מעון הילדים. פימנטל נרצחה בתאי הגזים באושוויץ.

סוסקינד, שעמד מאחורי מערך ההצלה, יצר קשר עם ארבע קבוצות מחתרת (רבים מהפעילים במחתרות אלה זכו למעמד "חסידי אומות העולם" מטעם "יד ושם").

בנוסף להברחת הילדים, הבריח סוסקינד גם מבוגרים מתוך התיאטרון, אף שהמקום היה שמור באופן הרבה יותר קפדני ממעון הילדים (הגרמנים לא ראו במעון סכנה ביטחונית). כדי להצליח בכך זויפו הרישומים, שנוהלו בדיוק רב, על ידי סגנו של סוסקינד, ראלף הלברסטנד, לאחר שסוסקינד השקה את הגרמני האחראי על המתחם במשקאות חריפים.

משפחתו של וולטר סוסקינד גורשה מאמסטרדם לווסטרבורק בספטמבר 1943. כאשר נודע לו, שנה לאחר מכן, שהם עומדים להישלח למחנה הריכוז טרייזנשטט הוא הצטרף אליהם, במקום להסתתר, וגורש איתם לאושוויץ ב-28 בספטמבר.

סופו של סוסקינד אינו חד משמעי, אך יש גרסה שלפיה הוא מת בצעדת המוות מאושוויץ בתחילת 1945. על פי האומדנים הוא הציל 2,000 מבוגרים מתוך התיאטרון. המטפלת סיני קטנברג התחתנה עם הרי כהן עוד במהלך המלחמה ב-28 ביוני 1943. הוא היה שליח של המועצה היהודית והעביר למעון הילדים תעודות זהות מזויפות שסייעו בהצלת הילדים. סיני והרי ברחו יחד ממעון הילדים בספטמבר 1943 והסתתרו בעזרת ניירות מזויפים. הם חיים עד היום באמסטרדם.

המטפלת בטי אודקרק הייתה בתחנת הרכבת המרכזית של אמסטרדם בדרך לגירוש והשמדה בספטמבר 1943, כאשר עובדים של וולטר סוסקינד העבירו אותה לקבוצה של "גזעיים למחצה" אשר לא נועדו להשמדה. היא ירדה למחתרת עם אחותה, שרדה את המלחמה וחיה היום באמסטרדם.

ב-29 בספטמבר 1943 רוקנו הגרמנים את מעון הילדים ויום לאחר מכן – בראש השנה – גורשה שארית יהודי הולנד, כולל חברי המועצה היהודית, לווסטרבורק. תודות למידע מוקדם שהגיע מסוסקינד וממנהיג מחתרת NV (ג'ו פוורטמן) שמעון הילדים עומד להיסגר, בוצעו שתי ההברחות הגדולות ביותר של ילדים מאז ומעולם – 14 ילדים הוברחו באמצעות ה-NV ו-15 ילדים נוספים הוברחו על ידי וירי כהן למרכז היהודי, שממנו נאספו על ידי אנשי מחתרת.

הילדים שהוברחו מבית הילדים היוו כרבע מכל היהודים ההולנדים ששרדו את השואה, אך רק כ-10%, מכלל הילדים שעברו בבית הילדים ( 5000-6000 ).

מקור וקרדיט :

הצלת ילדי המעון באמסטרדם – הסיפור המלא

סיפור הצלת ילדי המעון באמסטרדם במצגת