ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום ראשון, 27 באוגוסט 2023

שם נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי

 


מאתמלכה בנזימן (וייס)

ארץ לידהרומניה   Romania

 סבי יאיר נטע וייס נשא לאישה את סבתי גננדל לבית ארנפלד. הם התגוררו בעיירה שימלאו סילווניה שבמחוז טרנסילבניה ברומניה. במשך עשר שנים לא נולדו להם ילדים. הם התייעצו עם האדמור מביקסאד, קיבלו את ברכתו ומאותו רגע נולדו עשרה ילדים. כמעט בכל שנה ילד. אבי חיים היה הילד השישי. שמו הרומני  – אדוארד. אחיו ואחיותיו: יצחק אייזיק, משה, יהושע, ישראל, יהודה, פייגא מלכה, גולדה, הינדא, אלטע אסתר.

המשפחה הייתה מאוד ענייה. היה חסר להם אפילו אוכל, אבל הייתה זו משפחה שמחה ומלוכדת. הם גרו בעיירה ובה היו חיי קהילה תוססים. אבא גדל על ערכים של התחשבות בזולת והסתפקות במועט, והכל מתוך אמונה והכרת הטוב. ההורים שלו היו עסוקים מאוד בהישרדות יום יומית. עד שהנאצים ימ"ש הגיעו. כל יהודי העיירה נלקחו לגטו. לפני שהמשפחה יצאה מן הבית כינס אותם סבי ואמר: "אני לא יודע מה יעלה בגורלנו אבל אם נזכה לשוב, ניפגש כאן בבית".

החיים בגטו היו בלתי נסבלים. מפקד הגטו היה אכזר במיוחד. מן הגטו לקחו אותם ברכבות למחנה ההשמדה אושוויץ. היה זה לאחר חג השבועות תש"ד, 1944. באושוויץ מנגלה ימ"ש מיין אותם לחיים ולמוות. אבי היה אז בן 16. הוא כנראה זייף את גילו ל- 18 וגם בזכות גובהו, היה נראה בעל כושר לעבוד. הוריו של אבי ואחיו ואחיותיו הצעירים נשלחו לתאי הגזים. אבא לא הספיק להיפרד מהם. הוא ועוד שלושה מאחיו הבוגרים נשלחו למחנות באוסטריה, אבנזה ומטהאוזן, במטרה לנצל אותם עד להוצאתם להורג. אלה היו מחנות קשים מנשוא. אבא היה היחיד ממשפחתו ששרד. כששוחרר מן המחנה היה חולה ותשוש, הוא היה מאושפז בבית חולים למשך שלוש שנים. לאחר מכן עשה כמצוות אביו ונסע הביתה לבדוק אם מישהו שרד. לצערו גילה שבבית חיה משפחה מקומית לא יהודיה. הוא שאל אם מישהו ממשפחתו שרד ובא הביתה. סיפרו לו שאף אחד ממשפחתו לא חזר. כל ימיו קיווה אבי למצוא מישהו מהמשפחה. הוא לא מצא, אבל הוא זכה להקים משפחה וכך להמשיך את השושלת המשפחתית שנגדעה. אבא נשא לאישה את אמי רבקה-הרטה לבית לוי, גם היא ילידת רומניה.

חלום העלייה ארצה, מתגשם

בשנת 1961 קיבלנו את האישור לצאת מרומניה. עלינו ארצה באונייה. הגענו בערב יום הכיפורים. לאחר שהאונייה עגנה בחיפה, שאלו את הוריי לאן הם רוצים להגיע כאן בארץ. חודשיים לפני כן עלו סבי וסבתי, הוריה של אמי, והם נשלחו לירושלים. לכן ביקשו הוריי להצטרף אליהם לירושלים. הגענו לאסבסטונים שבקריית היובל. התחלנו כאן חיים חדשים עם חבלי קליטה לא פשוטים. הוריי, שלא ידעו את השפה, נאלצו לעבוד בעבודות פשוטות וקשות. הפרנסה הייתה בדוחק. התגוררנו בדירת עמידר בגודל של כ- 40 מ"ר. מעולם לא היה לי ולאחי חדר משלנו. ישנו על הספה בסלון. הוריי התקשו לעזור לנו בלימודים, בגלל פער השפות. אני הייתי אז בת שלוש, לכן קלטתי די מהר את השפה. אך יחד עם זאת, במשך שנים הרגשתי שונה וחריגה מבחינה חברתית. זו הייתה תחושה מאד לא נעימה.

מקור וקרדיט : הקשר הרב-דורי , מאגר סיפורי מורשת

 

 לסיפור החיים המלא באתר הקשר הרב-דורי: מאגר סיפורי מורשת


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

"ילדה במלונה"

  הספר "ילדה במלונה" של הסופרת שרה שנר-נשמית ז"ל, שבעצמה ניצלה מידי הנאצים בהיותה ילדה. הסופרת אף ציינה בראיון שנתנה על הספר ...