כחמישית
מבין 450,000 היהודים שהיו כלואים בגטו ורשה היו פליטים שהגיעו מחוץ לוורשה. הם
הגיעו כמעט ללא רכוש, בגדים ומזון, וחסרו עבודה ודיור. רבים מהם נאלצו לפשוט יד
ברחובות. הקהילה היהודית בגטו ניסתה לעזור להם, בין היתר על ידי מטבחי רחוב, אך
רובם המכריע נספו בקור, ברעב ובמחלות.
בנובמבר 1940 נסגר גטו
ורשה ובין חומותיו נכלאו כ-380,000 יהודים. הם היוו כ-30 אחוזים
מאוכלוסיית העיר ורשה אך עם כליאתם בגטו נאלצו להידחס לשטח של פחות מ-3.5
קילומטרים רבועים – 2.4 אחוזים משטחה של ורשה. בכל חדר בגטו הצטופפו בין שש לשבע
נפשות בממוצע.
לאחר סגירת הגטו ומניעת יציאתם של יהודי ורשה מתחומיו, גורשו אל
הגטו כמאה אלף יהודים נוספים מיישובים סמוכים. מצבם של פליטים אלה היה חמור ממצב
יהודי ורשה שכבר היו כלואים בגטו: הם נאלצו לעבור לעתים עשרות קילומטרים עד
הגעתם לגטו ורשה, ובלית ברירה הותירו מאחור את רוב רכושם. בהגיעם לוורשה כבר היו
הדירות בגטו מצופפות עד אפס מקום, ולכן רבים מהם היו חסרי בית. הם חסרו מזון,
ביגוד בסיסי לחורף, אמצעי מחיה ומקום עבודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה