הצלת ילדים בשואה: תכסיסי ההצלה של ולטר זיסקינד באמסטרדם

 

ולטר זיסקינד, יהודי גרמני שהשתקע באמסטרדם  ועמד בקשר עם קציני ס"ס , משום שמילא תפקיד מרכזי בבניין התיאטרון ההולנדי שבו ריכזו  הנאצים יהודים  לפני שילוחם למחנה המעבר וסטרבורק בדרך להשמדתם  באושוויץ .

ולטר זיסקינד הועסק במנגנון מועצת היהודים יודסה ראט באמסטרדם, והודות לשליטתו המושלמת בשפה הגרמנית הוצב בתיאטרון ההולנדי כנציג הצד היהודי, בפיקוח גרמני. לאחר שרכש את אמון הגרמנים פחת הפיקוח על מעשיו, והדבר הקל עליו לבצע שינויים בכרטסת העצורים בתיאטרון, בעיקר באמצעות העלמת כרטיסי השמות.

רבים מן הילדים  היהודים באמסטרדם  ניצלו ברגע האחרון  בזכותו ובזכות עובדי  "היודסה ראט", שידעו  לנצל אפשרויות שונות והבריחו ילדים  מתוך הבניין כדי להעבירם לבית התינוקות (crecher) ששכן ממול. מבית התינוקות הועברו  הילדים  לידי אנשי מחתרת הולנדים, ובייחוד קבוצת NV .

מאוקטובר 1942 הצטרפו פעילים נוספים  לNV , ובהם סטודנטים  הולנדים אשר דאגו להעביר  את הילדים  למקומות מסתור ברחבי המדינה.

זיסקינד  עצמו לא ניצל , הוא נשלח  לטרזינשטט ונרצח בצעדת המוות מאשוויץ.

 סייני  קטנבורג ( לימים כהן)  הייתה אחת משלוש מטפלות  שהורשו  להיכנס  לתיאטרון  כדי לקחת  את הילדים שהגיעו לשם  בליווי הוריהם . היא עבדה  במעון הילדים הסמוך שנתיים וחצי  וראתה מקרוב את דאגתו של זיסקינד לילדים .

כשנמצאה משפחה מצילה המוכנה להסתיר ילד , היה תפקידה  של סייני להודיע להורים , שהוחזקו  מעבר לרחוב בתיאטרון .

את מבצע  חטיפת הילדים של ולטר זיסקינד ניתן היה להוציא לפועל  רק בתנאי שהיה לילד הנחטף בית בטוח , ילדים הוברחו מהמעון  בתוך תרמילים , שקי כביסה, ארגזים , סלים  ללחם, שקי יוטה או הוסתרו  מתחת למעיל. תינוק אחד הצליח  לעבור את הביקורת  של הס"ס  בקופסת עוגה. לפעמים  נתנו לילדים כדורי הרגעה או כדורי  שינה כדי להקטין את הסיכון למציאתם.   לעתים זיסקינד עצמו היה מבריח ילד מהמעון  על גבי האופניים שלו , עטוף בשמיכה, קצין הס"ס לא חשד .

כדי להטעות את השומרים אנשי הס"ס, הורים שהסכימו למסור את ילדיהם הפעוטים למסתור קיבלו בובה עטופה בסמרטוטים, ועמה עלו מאוחר יותר לרכבת הגירוש.

מעריכים שלפחות 600 ילדים  בהולנד ניצלו הודות למבצעי  חטיפת הילדים של זיסקינד, אבל יש  המעריכים שהוא הציל כ-1000 ילדים.

לאור העובדה שכ4,500 ילדים יהודים  ניצלו בהולנד, הישגיו של זיסקינד מדהימים. הצלת הילדים , לדברי העדה  ליזט  למון , "הייתה פרי תכנונו של ולטר זיסקינד. הפעולה אורגנה , תוכננה ובוצעה בזהירות כמבצע מסובך. דבר לא בוצע בפזיזות . כל צעד היה מתוכנן ומחושב היטב" .

בספטמבר 1944 הצטרף זיסקינד לאשתו ובתו שהיו כלואות במחנה המעבר בווסטרבורק והמשפחה נשלחה לטרזין. מטרזין  הם גורשו בהמשך לאושוויץ-בירקנאו, שם נרצחו האישה והבת. זיסקינד עצמו נרצח , כאמור, בצעדת מוות שיצאה מהמחנה בינואר

רבים מאותם האזרחים ההולנדים , ששיתפו פעולה עם זיסקינד בהצלה האינטנסיבית של הילדים  זכו לתואר חסידי אומות העולם  על ידי יד ושם , כדוגמה ד"ר יוהן וילם ואן הולסט , שהיה מנהל בית ספר למורים . רבים מתלמידיו  לקחו חלק בהובלת הילדים היהודים , בהוציאם אותם במהירות הבזק ובהביאם את הילדים  לידי המצילים  ההולנדים  ששיתפו פעולה עם זיסקינד. הרשימה של  אותם המצילים ההולנדים ששיתפו פעולה עם זיסקינד ארוכה למדי ומעידה על  היקף אותם מבצעי הצלה.

מקור וקרדיט :

מרדכי פלדיאל , " תכסיסי ההצלה של ולטר זיסקינד באמסטרדם" , בתוך: אברהם מילגרם ( עורך) , עלה אתי בגורלי : יהודים מצילים יהודים לנוכח ההשמדה, אסופת מאמרים , הוצאת יד ושם 2014 .

מקור 2 :

 מקור וקרדיט : יד ושם

ניסיונות להצלת ילדים באקציה הגדולה בגטו וורשה

 

 על רקע הידיעות על האקציה , הנהלת "צנטוס"  בגטו  וורשה עשתה ניסיונות נואשים – בדרכים שונות להגן ולשמור על בתי הילדים והפנימיות בגטו וורשה . הניסיון מערים אחרות לימד כי ילדים  מפוזרים , כל אחד אצל הוריו , יש להם  יותר סיכויים  להישאר בחיים. לכן , ניתנה הוראה  לכל הפנימיות בגטו ורשה שילדים  שיש להם  עדיין קרובים , ואפילו  קרובים רחוקים , יישלחו אל המשפחות. אולם התברר שהדבר היה אפשרי רק לגבי קומץ קטן של ילדים , מפני שבמוסדות  נמצאו בעיקר יתומים מוחלטים או ילדי עוני חסרי בית.

נעשו  מאמצים בהולים להקמת בתי מלאכה ליד הפנימיות  ולקישורם  עם בתי החורשת שבגטו בבעלות גרמנית (השופים") . מדובר היה ביצירת רושם חיצוני , שהילדים , ובייחוד המבוגרים יותר, הם יכולים להיות גם פעילים מבחינה מקצועית בתור עוזרי פועלים , משום שסברו שדבר זה עשוי להצילם , אבל בתי החרושת (השופים")  לא גילו עניין . מנהלי בתי החרושת (השופים") , ראשם לא היה פנוי אז לעניין  כה פעוט כמו מתן מחסה לילדים . מלבד  זאת , היו חסרים כספים לרכישת חומרי גלם וכלי  עבודה.

כל הניסיונות נואשים אלו בדרך כלל לא צלחו  .

למרות כל המאמצים העצומים גם לא הצליחו להקים בתי מלאכה ליד הפנימיות ובתי הילדים.

בסופו של דבר , מרבית ילדי הפנימיות ובתי הילדים בגטו וורשה נתפסו על ידי הגרמנים  ונשלחו למחנות ההשמדה.

מקור וקרדיט :

אברהם ( אדולף) ברמן , " ניסיונות להצלת ילדים באקציה הגדולה בגטו ורשה , בתוך : אברהם  מילגרם ( עורך) , עלה אתי בגורלי : יהודים מצילים יהודים  לנוכח ההשמדה, אסופת מקורות . הוצאת יד ושם , 2014

 

אודט מלשפייז אז בת שבע מסתתרת בארון מטאטאים בפריז

 

ב16 וב17 ביולי 1942  החל המצוד הגדול של היהודים בפריז.  למרבה הצער לא הצליחו הארגונים היהודים  בצרפת להציל ולו ילד אחד . במקור תכננו הגרמנים לגרש גברים ונשים יהודים בני שש עשרה  עד חמישים שנים . תורם של  הילדים והקשישים  היה עתיד  להגיע  אחר כך. את השינוי הזה בהרכב הטרנספורטים  והכללתם של אלפי  ילדים  מכל הגילים  גרמה  התערבותו  הגסה והבלתי צפויה של פייר לוואל (Pierre  Laval )  , ראש ממשלת וישי.

 ואף -על פי , אלפי ילדים יהודים ובני נוער הצליחו לחמוק מן המעצרים. את ההצלה הזאת הם חבו  לתושייתם שלהם או לתושיית  הוריהם, לפעמים לאהדתו של שוטר רחום שנענה לתחנוני ההורים , ולפעמים לשכנים או לשוערות  שהתנדבו  באופן ספונטני לשמור על הילדים היהודים.

אודט מלשפייז  אז בת שבע , חיה עם  אמה  בפריז, ברחוב אנגולם. אביה היה שבוי מלחמה בסטלג בגרמניה.  ברגע האחרון, ממש לפני בוא המשטרה  הצרפתית  ב16 ביולי עם שחר, הסתירה  השוערת  מארי שוטל את הילדה  ואת אמה  בארון מטאטאים בקיטונה.

אחרי שחמקה כך מן המעצר  ואחרי שהסירו את הטלאי הצהוב  שהיה תפור לשמלתה, יצאה  אודט באותו יום  לאחת מתחנות הרכבת  של פריז  מלווה בפעל נגרייה  צרפתי , אנרי בריאר שמו . בתחנת הרכבת  היא צורפה לקבוצה של שלוש ילדות יהודיות  ונשלחה  לאזור שוואנייה-אן -פאייה ושוכנה אצל משפחה אומנת שהייתה קשורה לתא הרזיסטנס  המקומי. היה זה  ביתו של נפח הכפר, מארי ראפן.

בעלת  הבית ,  לימדה את הילדות היהודיות מיד עם בואן להצטלב ולומר תפילה קצרה. היא אסרה עליהן  בתוקף  לומר לאיש שהן יהודיות  והסבירה להן  כיצד להיראות  כמו ילדות  קתוליות מפריז.  

מקור וקרדיט :

לוסיאן  לזר , " הצלת הילדים בצרפת , בתוך : אברהם  מילגרם ( עורך) , עלה אתי בגורלי : יהודים מצילים יהודים  לנוכח ההשמדה, אסופת מקורות . הוצאת יד ושם , 2014

סופם העצוב של ילדי ביאלסטוק

 

 ב24 באוגוסט 1943 הגיעה לטרזינשטט רכבת ובה  1260 ילדים – כולם בגילים שלוש עד ארבע-עשרה. מתושבי גטו טריזנשטט  מנע כל מגע עם הילדים . למרות זאת נודע עד מהרה בין אסירי טרזינשטט שהם הגיעו מביאלסטוק. מתגובות הילדים – למשל , בהגיעם התנגדו בתוקף להיכנס למקלחת – התברר שהם ידעו על מעשי הרצח  ההמוניים של הנאצים במזרח , ואולם בגטו טרזינשטט טרם היו הידיעות על כך נחלת הכלל .

לפי הוראות ההנהלה הנאצית של גטו טרזינשטט  שוכנו ילדי ביאלסטוק  בבידוד מוחלט משאר האסירים .  כמה רופאים , אחיות ומדריכים  לטיפול בילדים נבחרו משורות האסירים . כמה מדריכים התנדבו ובינהם אהרון מנצ'ר, שהיה בתפקידו האחרון מנהל עליית הנוער בווינה..

ב6 באוקטובר נלקחו פתאום הילדים וצוות המטפלים מטרזינשטט ולא נודע  לאן  הועברו.

רק בסתיו 1944 נודע לאחדים מחברי החלוץ  ששולחו מטרזינשטט  לאושוויץ , כי ילדי  ביאלסטוק ומלוויהם  הגיעו לשם ב7 באוקטובר 1943 ונרצחו מיד בתאי הגז של בירקנאו 2 . עם קורבנותיו של טרנספורט זה נספה גם אהרון מנצ'ר , מנהל עליית הנוער בווינה .

מקור :

אליזבת קלמפר , "דוח על פגישה אחרונה- ניסיון ללקט זיכרונות על אודות אהרון מנצ'ר"  , בתוך  אברהם  מילגרם ( עורך) , עלה אתי בגורלי : יהודים מצילים יהודים  לנוכח ההשמדה, אסופת מקורות . הוצאת יד ושם , 2014 .  עמודים 205-216. 

הצלת ילדים יהודים בווינה ע"י אהרון מנצ'ר

 אהרון מנצ'ר ( 1917–1943)  היה מנהל עליית הנוער בווינה בין השנים 1939–1941

אהרון מנצ'ר היה מנהיג תנועת הנוער הציונית "גורדוניה" בווינה, שהקדיש את מאמציו להצלת ילדים יהודים מהשואה באוסטריה הנאצית. הוא סירב לעלות לארץ ישראל עד שכל הילדים היהודים יוכלו לצאת מווינה, אך בסופו של דבר גורש לטרזיינשטאט ומשם לאושוויץ, שם המשיך לטפל בילדים. מאבקיו ופועלו מוצגים בחוברת זכרון ומונצחים באנדרטה בבית יד זיכרון לתנועות הנוער הציוניות בווינה. 

עיקרי פועלו:

• הצלת ילדים:

מנצ'ר פעל להוציא אלפי ילדים ובני נוער יהודים מאוסטריה הנאצית, רובם באמצעות נתיבים של "עליית הנוער". 

לאחר האנשלוס   סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית במרץ  1938 ריכז מנצ'ר את פעילות תנועות הנוער הציוניות. כ-130 אלף מיהודי אוסטריה עזבו את המדינה בעקבות הרדיפות ונותרו בה כ-60 אלף, מרביתם חסרי אמצעים וחלקם חסרי אזרחות. רבים ממנהיגי התנועות עזבו את וינה במועד מוקדם יותר וארגוניהם נעדרו מנהיגות מנוסה. מנצ'ר לקח חלק מרכזי בארגון מוסדות ההשכלה, תגבורם במורים, וכן קיום פעילות ציונית. בתקופה זו הוא ארגן הברחת נוער יהודי, בעיקר חסרי אזרחות, ליוגוסלביה. פעילות זו בוצעה בשיתוף עם רחה פריאר וניצלו בה מאות ילדים.

בפברואר 1939 ליווה מנצ'ר קבוצת עולים לארץ ישראל. על אף שהיה לו סרטיפיקט לעלייה, הוא סירב להישאר על אף הפצרות בני משפחתו, וטען כי "כל עוד יש ילדים יהודים בווינה, מקומי איתם". כעבור כחודש שב לווינה ונותר בה.

• מנהיגות ציונית:

הוא נחשב למנהיג ציוני מוערך בתנועת "גורדוניה" בווינה, שמטרתה הייתה הכשרה לעלייה לארץ ישראל. 

• סירוב לעלייה אישית:

הוא סירב לעזוב את וינה ולהצטרף לחניכיו בעלייה, עד שכל הילדים היהודים יהיו בטוחים. 

• גירוש לגטו טרזיינשטאט ולאושוויץ:

בשנת 1942, גורש מנצ'ר יחד עם חניכיו לטרזיינשטאט, ומשם המשיך לטפל בילדים גם בהמשך הדרך. 

ב-24 בספטמבר 1942 הועבר מנצ'ר עם חניכיו אל טרזיינשטט, שבה נמשכה פעילותו החינוכית. באוגוסט 1943 הובאה אל המחנה קבוצה בת 1,260 ילדים יתומים מגטו ביאליסטוק. ילדים אלו, שחוו את אימי המלחמה, היו מוזנחים וסירבו להיכנס למקלחות בשל השמועות שנפוצו בגטו. מנצ'ר התנדב לטפל בקבוצה זו וטיפל בה. שישה שבועות לאחר מכן ביקש להצטרף למסעם לאושוויץ. קבוצת הילדים נרצחה בתאי הגזים ומנצ'ר עמם.

מקור המידע 1
מאבקו של אהרון מנצ'ר להצלת ילדים יהודים בווינה הנאצית

מקור מידע 2
למרות הכול... אהרן מנצ'ר ונוער יהודי וינה-טרזיינשטאט (1938--1943)·

מקור מידע 3, ויקפדיה בעברית 

 

הצלת ילדים בבלגיה ביוזמת " הוועד להגנת יהודים”

 

ב20 במאי 1943 חדרו סוכני הגסטפו , ובראשם ז'אק  הבוגד , למנזר באנדרלכט. הם העמידו פנים שידוע להם שילדים  יהודים  הסתתרו בו . חיש קל הם זיהו  כ20 ילדים  והורו לאם המנזר, באיום של עונש מוות , להחזיק  בילדים  האלה עד למחרת , באומרם שיבואו לקחתם במשאית. אנשי “הוועד להגנת יהודים”  והפרטיזנים  עודכנו על כך. מייד  ננקטו  צעדי הצלה קדחתניים. מן ההכרח היה  להערים על הגסטפו ולא לאפשר לו  לקחת  את הילדים , אלא להעבירם למוסד יהודי.  בלילה נכנסו  הפרטיזנים הבלגים  לפעולה, ובזכות  שיתוף הפעולה האמיץ של האחיות במנזר בוימה פעולת חטיפה ( אחיות המנזר כפותות , טלפון מנותק וכו' ) . הילדים הועברו למקום מבטחים..

מוריס הייבר , אחראי על מדור הילדים , על התכנון ועל הארגון , נעצר בידי הגרמנים  במאי 1943 , שוחרר בינואר 1944 .

גרט יושפה ( ז'וזף)  יוזם הקמת הוועד להגנת היהודים נעצר  ביוני 1943 , נשלח לבוכנוולד . באפריל 1945 הוא שוחרר בידי כוחות הצבא האמריקאי

מקור

מוריס הייבר , "הצלת ילדים בבלגיה " , בתוך : אברהם  מילגרם ( עורך) , עלה אתי בגורלי : יהודים מצילים יהודים  לנוכח ההשמדה, אסופת מקורות . הוצאת יד ושם , 2014

עמודים 249- 266

החיים הקצרים של הילד היהודי ראלף יוזף אוטינגר בן 7

 

ראלף יוזף אוטינגר נולד למשפחה יהודית-גרמנית ב-10 בספטמבר 1933. הוא היה בנם האהוב של הרברט ובטי אוטינגר. הוא היה אחיה הקטן והנערץ של אלינור. אביו של ראלף, הרברט, שירת במלחמת העולם הראשונה וקיבל את עיטור צלב הברזל הגרמני מדרגה ראשונה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, הרברט ובטי אוטינגר היגרו לאמסטרדם כדי להימלט מאנטישמיות.

באמסטרדם, היהודים השתלבו היטב בחיים הכלכליים והחברתיים בהולנד. אביו של ראלף היה סוחר טבק מצליח ומשפחת אוטינגר חיה בנוחות.

ראלף היה כמעט בן שבע, במאי 1940, כאשר הגרמנים כבשו את הולנד. רדיפת היהודים החלה מיד. צעדים אנטישמיים ננקטו; עסקים וחשבונות בנק יהודיים הוחרמו;   על יהודים נאסר לעסוק ברוב המקצועות וילדיהם גורשו מבתי הספר הציבוריים בהולנד . ראלף לא יכול היה עוד לשחק עם חבריו הלא יהודים ונאלץ לענוד את הטלאי הצהוב. חברים, שכנים ומורים החלו להיעלם לפתע. ראלף ומשפחתו נאבקו כדי התמודד עם השינויים הדרסטיים בחייהם. ב-20 ביוני 1943, ביצעו הגרמנים פשיטה מסיבית מדלת לדלת. ראלף ומשפחתו נעצרו ונשלחו למחנה המעבר ווסטרבורק, משם גורשו באביב 1944 למחנה הריכוז טרזין (טרזינשטט) בצ'כוסלובקיה. הגטו, היה צפוף מאוד וסבל ממחסור במזון, תרופות וחימום. ראלף ומשפחתו היו רעבים כל הזמן וחיו בפחד מתמיד מגירושם למחנות ההשמדה בפולין. אביו, הרברט, עבד בהנהלת המחנה. 

בספטמבר 1944, יום לאחר יום כיפור, אביו של ראלף הועבר למחנה הריכוז אושוויץ בפולין. שבועיים לאחר מכן, ב-18 באוקטובר 1944, ראלף, אחותו אלינור (אלינור), יחד עם אמם גורשו למחנה הריכוז אושוויץ. הם נרצחו בתאי הגז מיד עם הגעתם. נזכור לעד  את ראלף יוזף אוטינגר ז"ל

מקור המידע

 

 

 

הצלת ילדים יהודים בבלגיה (3)

 

 בצילום למעלה :

שש נערות יהודיות שהוחבאו במנזר

Six Jewish girls who were hidden in a convent

המצודים הראשונים אחר יהודים שביצע הגסטפו באוגוסט 1942  בעזרת ה-Feldgendarmerie   גרמו להלם גדול בדעת הקהל הרגישה  בבלגיה.  החייתיות שאפיינה את המבצע המזעזע הזה פגעה ללא הבחנה בנשים, בגברים , בילדים, בחולים ובזקנים. הכול הועמסו על משאיות שהוצבו באזורים  המכותרים, תוך כדי  מכות של אלות  ופרגולים ובעיטות מגפיים.

עם עלות השחר , כשעזבו הגסטפו ועושי דברם את הרחובות  ושללם בידיהם , נותרו בני האדם המבועתים , של האמינו למראה עיניהם , עומדים  על מפתן  הבתים  ותהו אם המראות קורעי הלב  שהיו  עדים להם  אכן התרחשו , או שמא  לא היו  אלא  חלום בלהות.  כעבור זמן  בקעו מתוך פינת רחוב או מאחת הדירות  שנשדדה  יבבות  של ילדים או תינוקות . יש להניח שכמה אימהות , שמן  הסתם יצר הקיום דחק בהן , הצליחו להשליך את ילדיהן  לתוך ארון  או לתוך פינה כלשהי .

אותו היצר הוא שהניע את הילדים להחריש ולשמור על שתיקה במקומות  המסתור המאולתרים שלהם . היו גם ילדים יהודים  שהלכו לאיבוד או נמלטו .

השכנים הבלגים  נחלצו  להצלת הניצולים הקטנים . מנזרי  האזור וכומרי הקהילה קלטו  את הילדים אצלם. הילדים האלה היו הראשונים שהוסתרו .

הוועד להגנת היהודים בבלגיה  יצר מיד קשר עם הכמרים והמנזרים , והם פתחו את דלתותיהם  לפני הילדים  היהודים  כדי לספק להם עזרה חומרית  ולדאוג לרווחתם ולמצוא להם בהמשך מקום מסתור אצל משפחות נוצריות בבלגיה.

" ערב אחד התקבלה במשרדי "הוועד להגנת היהודים"  בבלגיה  אזהרה . בפרוור  של בריסל , שאיתרנו בו מקומות מסתור רבים  במיוחד  בעבור הילדים , אירעו הלשנות ,והגסטפו כבר הספיק לפשוט על בתיהם של מארחים אחדים ולתפוס את הילדים היהודים ששהו שם . נודע לנו שבאותו הלילה  עמד הגסטפו  לערוך חיפושים  נרחבים באותו פרוור .  נערות צעירות  מן הצוותים  השונים  שלנו, שהיה  אפשר להשיגן לאלתר , נשלחו ללא דיחוי למקומות האירוע. עלה בידן  לחלץ את הילדים המוסתרים  בדיוק בזמן , בעוד הגסטפו דולק אחריהם. כן , כמו בסרטים  או בסיפורי הרפתקאות. "

מקור וקרדיט :

מוריס הייבר , "הצלת ילדים בבלגיה " , בתוך : אברהם  מילגרם ( עורך) , עלה אתי בגורלי : יהודים מצילים יהודים  לנוכח ההשמדה, אסופת מקורות . הוצאת יד ושם , 2014

עמודים 249- 266

הצלת ילדים בבלגיה ( 2)

 

הוועדה למציאת מסתור לילדים (מטעם "הוועד להגנת היהודים",) החלה את פעולתה בתיאום אפשרויות ההסתרה, בהיענות לבקשות וביצירת קשר עם ההורים. איזו משימה רגישה!...

השליחה מטעם הוועדה הייתה אומרת לאם היהודייה : "אמרו לי... מי אמר? ארגון סודי" אט אט החלה האם לרחוש אמון. היא הרגישה שנאבקים למענה, למען ילדה. היא הייתה מבוהלת כי גילו אותה בביתה, שחייתה בו לעיתים קרובות באופן בלתי חוקי ובחרדה מתמדת בשל המצודים שארבו לה. 

בשלב זה מתרחשת אחת הפעולות ההרואיות הגדולות ביותר:  האם נותנת את הסכמתה להפקיד את ילדה בידי האלמוני, בידי ארגון חשאי. איזו הפגנת אהבה של האם היהודייה כלפי ילדה, אוצרה האחד והיחיד. היא נפרדת ממנו אולי לתמיד, בידיעה ברורה שבכל רגע עלולים לעצור אותה, לגרשה ולהובילה לעבר מותה. נדרש מאמץ תמידי ועיקש כדי לשמר אצל ההורים היהודים את האמון ואת הלך הרוח האוהד למציאת מסתור לילדים..."

מקור

 מוריס הייבר , "הצלת ילדים בבלגיה " , בתוך : אברהם  מילגרם ( עורך) , עלה אתי בגורלי : יהודים מצילים יהודים  לנוכח ההשמדה, אסופת מקורות . הוצאת יד ושם , 2014

עמודים 249- 266

גבורתם של חברי הוועד להגנת יהודים (Comité de défense des Juifs - CDJ) בבלגיה שהצילו אלפי ילדים יהודים

 

בספטמבר 1942, בעקבות המצודים הראשונים נגד יהודים שביצע הגסטאפו באוגוסט 1942 באנטוורפן ובבריסל, הוחלט להקים את "הוועד להגנת היהודים", במטרה להציל יהודים רבים ככל האפשר. ואכן, בסיום המלחמה נזקפו לזכותו הצלתם של 3,000 ילדים יהודים והושטת סיוע מציל חיים לכ-5,000 מבוגרים, שלהם עזר הוועד למצוא מחבוא ולשרוד בתנאים של חיי מחתרת.

במאי 1940 פלש הצבא הגרמני להולנד ובלגיה והשתלט עליהן בקלות יחסית.

ערב פלישת גרמניה הנאצית לבלגיה, ב-10 במאי 1940, חיו במדינה 75,000 יהודים לערך, בכללם 22,000 פליטים יהודים מהרייך (מתוך אוכלוסייה כללית בת 8.3 מיליון), אשר גרו בערים הבאות: בריסל, אנטוורפן, לִיאֶז', שָׂרלְרוּאָה וקהילות יהודיות קטנות בגֶנט, אָרלוֹן ואוֹסטֶנדְה. רק כ- 6% מהם היו אזרחי בלגיה. מרביתם היו מהגרים שברחו מהעוני והפוגרומים בפולין, ברוסיה ובמדינות מזרח אירופה בשנות העשרים ופליטים מגרמניה שחיפשו מקלט לאחר עליית הנאצים לשלטון. כקבוצת מהגרים, הייתה אוכלוסיית יהודי בלגיה פגיעה מטבעה.

בנובמבר 1941 הוקם בפקודת הממשל הצבאי הגרמני, "איגוד יהודי בלגיה" (אי"ב)
(Association des Juifs en Belgique - AJB) וכל היהודים הצטוו להשתייך אליו, לשלם לו דמי חבר ולהישמע להוראותיו. בקיץ 1942 שוגרו 2250 גברים יהודים מבלגיה לבניית החומה האטלנטית בחופי צפון צרפת.

בתחילת אוגוסט 1942 החל גירוש היהודים מבלגיה – בעיקר לאושוויץ. רבים נכלאו לתקופה קצרה במחנה האיסוף ליהודים בקסרקטין דוֹסֶן בעיר מכלן, ומשם, החל מקיץ 1942, גורשו ב-28 טרנספורטים לאושוויץ. לאחר אוקטובר 1942, נכלאו יהודים לתקופות ארוכות יותר במכלן, לאור הקשיים בהם נתקלו הגרמנים במעצרי יהודים ברחבי המדינה.

בראשית שנת 1942 התגבשה יוזמה להקמת "הוועד להגנת היהודים" לאור פנייתו של הפעיל הציוני אבוש ורבר למכר קומוניסטי. הרץ יושפה, חבר הוועד הארצי של "חזית העצמאות" (Front de l'Indépendance) היה מי שטיפל בנושא. היה זה ארגון ההתנגדות המשמעותי ביותר שהוקם בבלגיה, בהובלת המפלגה הקומוניסטית, בחודש מרס 1941. הארגון הקים באזור בריסל רבתי כ-20 ארגוני משנה מקצועיים (לעו"ד, מורים וכו') והסכים להקים בתוכו גוף נוסף שעתיד לסייע במאבק למען הגנת היהודים מפני הנאצים. במקביל הוקמה בסוף 1941 יחידת פרטיזנים יהודית בת שלוש פלוגות שמנו בסל הכול 100 איש, בכללם אנשי ונשות הסיוע הלוגיסטי. אולם הקורפוס הנייד של הפרטיזנים החמושים בבריסל לא פעל בכפיפה אחת עם "הוועד להגנת היהודים", אלא כחלק מארגון "הפרטיזנים החמושים" (Partisans Armés).

ההחלטה על הקמת "הוועד להגנת יהודים" בבלגיה התקבלה בחודש יוני 1942, ושלושה חודשים לאחר מכן, בחודש ספטמבר 1942, החל הוועד לפעול באופן מעשי. "הוועד להגנת יהודים" איגד חברים מקשת אידיאולוגית רחבה – נוצרים, קומוניסטים וציונים, בעיקר חברי "פועלי ציון שמאל" – לפעילות הצלה משותפת. הארגון מנה 300 פעילים אשר פעלו במגוון תפקידים במערך אדמיניסטרטיבי ובתפקידי שטח רבים.

שיתוף הפעולה בין ארגוני סיוע והתנגדות שונים, יהודים ולא יהודים, מגופים פוליטיים שונים, היה בסיס לפעילות ייחודית במערב אירופה. אחת המסקנות המשמעותיות העולה מהאירועים בבלגיה במהלך המלחמה היא שלא הייתה פסיביות יהודית מול זוועות השואה, ושיהודים אכן פעלו בכפיפה אחת עם לא יהודים להציל את עצמם ויהודים אחרים.

עיקר המימון לפעילות הוועד הגיע מארגון הג'וינט והממשלה הבלגית הגולה בלונדון באמצעות המוסד הלאומי למען הילד ONE) Oeuvre nationale de l'enfance -) ובנקים; מימון נוסף הגיע באמצעות משרד המשפטים, אשר העביר בסתר את מלוא התקציב למען הפליטים שתוקצב בידי הממשלה הבלגית לפני מאי 1940 ולא נוצל; וכן גבה גם "הוועד להגנת היהודים" כספים מיהודים במסתור ככל שיכלו להרשות לעצמם תשלומים ותרומות.

באמצעות נשות המשרד ה"חיצוני" של הארגון, הועברו כספים למען אחזקתם של הילדים אצל נותני חסותם הנוצרים. בתחילה העביר גזבר הארגון, בנימין נייקרק, כספים והוראות תשלום לבנקים בבלגיה בעת מסעותיו לשווייץ. בהמשך הועברו ההוראות לבנקים מהממשלה הגולה ומארגון הג'וינט באמצעות סוכנים בלדרים שהגיעו תכופות בהצנחה מבריטניה ולעתים אף הביאו באמתחתם שטרות כסף ויהלומים. היה זה דוד פרדמן אשר המשיך למלא את תפקיד הגזבר לאחר מעצרו של נייקרק בדצמבר 1943.

בטרם פיצולה של מחלקת הסיוע החומרי לילדים ומבוגרים, עמד בראשה פרופ' חיים פרלמן. בהמשך פוצלה המחלקה ובראש מחלקת הסיוע לילדים עמד מוריס הייבר עד למעצרו במאי 1943. מחלקה זו הייתה במידה רבה ליבת הארגון וטיפלה באלפי ילדים במהלך המלחמה. הייבר ופרלמן פעלו במקביל גם באי"ב וניצלו את מעמדם על מנת להסית מידע ומשאבים אל "הוועד להגנת היהודים".

מחלקת הילדים חולקה למספר מדורים: מדור האיתור למקומות מסתור, ביניהם במוסדות דת, במוסדות ממלכתיים ובבתים פרטיים. מדור נוסף היה מדור ההצבה והליווי אשר באחריותו היה להפנות את הילדים למקומות המסתור בהתאם לגילם, מצבם ורמת שליטתם בשפה הפלמית או הצרפתית. המדור גם ליווה בהמשך את הילדים למקומות המסתור.

מדור נוסף היה המשרד ה"פנימי" אשר ביצע את עבודות המשרד והגזברות השוטפת. תפקידו היה לטפל במספר רשימות הילדים, אשר כל אחת מהן כללה מידע תחום וחלקי והיו פזורות במספר אתרים ברחבי בריסל. מיקום המשרד ה"פנימי" נותר חסוי והיה ידוע למעטים בלבד.

לבסוף היו נשות המשרד "החיצוני", אשר קיבלו לידיהן פנקסי קיצוב ומעטפות כסף לצורך העברתם לידי נותני המסתור לילדים וליהודים המבוגרים במקום מחבואם.

רק שני גברים פעלו במחלקת הילדים, מוריס הייבר ראש המחלקה והגזבר, פליט מהולנד בשם אברהם פורט. כל יתר הנפשות הפועלות במחלק זו היו על טהרת הנשים.

מחלקת הילדים התמקדה בהצלת ילדים שהוריהם נלקחו לגירוש. פעילי הוועד אשר מילאו תפקידים באי"ב העבירו פרטי ילדים שהוריהם ביקשו לפנותם לנשות מחלקת הילדים ב"ועד להגנת היהודים". הילדים הופנו למקומות מקלט אצל משפחות נוצריות ומוסדות דת נוצריים וחילונים כאחד.
מחלקת הסיוע למבוגרים דאגה למציאת מקומות מקלט למבוגרים וכן למימון שהותם בחשאי.

לעתים סופקו גם ניירות מזויפים ונעשה מאמץ להשהות מכתבי הלשנה שהופנו לשלטונות הכיבוש בנוגע ליהודים שאותרו בסתר. עובדי דואר פטריוטים בבריסל העבירו מכתבי הלשנה לידי אנשי הוועד, אשר פתחו אותם, השהו את שיגורם והזהירו באופן אישי את היהודים המאוימים.

בחודש מאי 1943 הוסגרו לגסטפו 14 בנות יהודיות בנות 20 חודשים ועד 12 שנים, שהופקדו למשמורת על ידי משפחותיהן במנזר ברובע אנדרלכט. ראשת המנזר, הנזירה מָרִי-אוֹרֵלִי, הצליחה לשכנע את אנשי הצבא ומשתף הפעולה הידוע לשמצה ז'אק השמן (הוא יצחק גוגלובסקי) לדחות את הגירוש עד שעות הבוקר, על מנת להכין את הבנות לקראת המסע. אם המנזר עדכנה כומר בשם יאן בּרוֹילָנדס, שממנו שמע צעיר יהודי על הנעשה. זה האחרון עדכן באותו הערב את איש "הפרטיזנים החמושים" פול הלטר, אשר ארגן את איסוף הילדים ופינויים בלילה בהסכמתה של אם המנזר. הנזירות נכפתו על מנת לא להחשידן ובבוקר, כאשר שבו הגרמנים למקום, מצאו את המקום ריק מילדות.

פעילי הוועד להגנת יהודים סיכנו את חייהם באופן קבוע עד לשחרור בלגיה בספטמבר 1944. חלקם נאסרו וגורשו למחנות, ביניהם הרץ יושפה וישראל מנדלבאום, מראשי הוועד הארצי, אשר שרדו. לצידם מקס כ"ץ מהסניף בשרלרואה, אלברט רוטקל, ישראל (יוג'ין) הֶלְל נדָאל, אֵמִיל הָמבּרְסֶן ובנימין נֶייקֶרק, ממייסדי הוועד, שלא שבו.

למעשה יותר ממחצית מיהודי בלגיה (55%), רובם אזרחים זרים, שרדו את תקופת השלטון הנאצי בבלגיה. שיעור הקורבנות היהודיים הנמוך יחסית בבלגיה (בהולנד למשל נספו 80% מהיהודים) מיוחס לאופי השלטון הגרמני, לתגובתם המהירה של היהודים עצמם, אשר ירדו למחתרת באופן עצמאי ולפעילות הוועד להגנת יהודים בחסות "חזית העצמאות". לאלה יש להוסיף את ההתנגדות לכיבוש הגרמני בקרב האוכלוסייה הכללית, הסתרת יהודים ותמיכת האוכלוסייה הבלגית המקומית בהם, כולל אנשי כמורה רבים.

מקור

 

 

ג'ק ורבר , ויליאם ב' הלרמרייק , להציל את הילדים בבוכנוולד"  , בתוך : אברהם מילגרם( עורך) . עלה אתי בגורלי , יהודים מצילים יהודים לנוכח ההשמדה – אסופת מקורות , הוצאת יד ושם, 2014 .

תקציר

סיפור יחיד במינו בתולדות השואה - סיפור הצלתם של כ-700 ילדים במחנה הריכוז בוכנוולד.

ג'ק ורבר וקומץ חבריו היהודים במחתרת הבין-לאומית בבוכנוולד, הצליחו במעשה גבורה עילאי ותוך סיכון רב, להעלים את הילדים בין הצריפים השונים, לתת להם זהות אחרת ואת המבוגרים שבהם לשבץ בעבודות שונות. הם הצליחו לשמור עליהם עד יום השחרור וכך הצילו את חייהם.

בין הניצולים היו הסופר וחתן פרס נובל אלי ויזל והרב ישראל מאיר לאו

 עיקרי דברים מתוך המאמר

רוב הילדים הגיעו למחנה בוכנוולד באוגוסט 1944 , רק מקצתם הגיעו עם אביהם, לאחרים לא היו אבות או שהם הופרדו מהם. הם היו בני שש עד שש עשרה ורבם המכריע  היו בני שלוש-עשרה עד חמש-עשרה- כ700 ילדים ונערים בסך הכל.

 אסירי המחתרת במחנה בוכנוולד הצליחו להציל את כולם .

הנס הזה קרה בגלל צירוף מוצלח של כמה גורמים. המבנה הארגוני של הנאצים במחנה בוכנוולד דרש מספר קצינים גרמנים. האחריות להתנהלות  היום יומית של המחנה נמסרה  לידי האסירים , ובסוף המלחמה היו אלה בעיקר  פעילי מחתרת . בוכנוולד היה  בעיקר  מחנה ריכוז לאסירים פוליטיים  ולא מחנה השמדה שנועד  ליהודים, ולפיכך ניתן לאסירים מעט יותר מרחב תמרון בתנועה ובקבלת חבילות מבחוץ בהשוואה למחנות אחרים.  יתר על כן ,  בחודשים האחרונים של המלחמה, עם התגברות  איום התבוסה, התחילו הקצינים  הגרמנים  לחשוש  לביטחונם האישי יותר  מאשר למה שקורה במחנה. קמעה-קמעה  ויתרו אפוא על שליטה במחנה בוכנוולד ונכנסו  לתוך הצריפים  לעתים רחוקות בלבד .

במפגש של אסירי המחתרת היהודים הוחלט  כי יש להציל את הילדים שהגיעו ולהעניק להם  תקווה לעתיד.

אסירי המחתרת היהודית החליטו לפעול בדרכים שונות ומתוחכמות על מנת להסתיר את הילדים במחנה בוכנוולד. הרוב הועברו על ידי ביוזמת האסירים למחנה הקטן שהיה שטח מגודר בצדו של המחנה הגדול בבוכנוולד .

 " הנאצים  השתמשו במחנה הקטן  כמקום ארעי לאסירים שהיו אמורים  להישלח לאתרי עבודה  אחרים או אל מותם . "לפיכך  לא נדרשו  האסירים במחנה הקטן  לצאת לעבוד ולא היינו צריכים  למצוא מקומות  עבודה בעבור הילדים  ששוכנו שם . הם התגוררו בבלוק 66  שהפך בסופו  של דבר  לבלוק בלעדי לילדים, בראשותו של אסיר פוליטי צ'כי. בין דיירי הצריף הזה היו אלי ויזל , ישראל מאיר לאו  ואחיו נפתלי לביא.

את שאר הנערים שיכנו בעיקר בצריפים 6 , 22 ו23 . בצריפים האלה התגוררו גם מבוגרים.

"שלחנו חלק מהילדים  לקבוצות שעבדו בפנים מחנה בוכנוולד , בעבודה  קלה יותר , כגון שוליות של  חשמלאים. אסירים  ששיתפו  עמנו פעולה ועבדו כפקידים רשמו חלק מן הילדים הצעירים  יותר כנספחים לפלוגות עבודה . הרישומים האלה היו כוזבים, והילדים למעשה מעולם לא עבדו. "

"התנאים במחנה הקטן של בוכנוולד,  בו היו מרבית הילדים היהודים , היו גרועים בהרבה מאלה ששרדו המחנה הגדול , שבו  היה לכל אחד  לפחות דרגש משלו. לעתים הצלחנו ,למשל להביא  לכך שהמיפקד  היומי במחנה הקטן ייערך  בפנים , כלומר  שהילדים לא יהיו חשופים לקור הנורא ולשלג  של חודשי החורף במשך שעות ארוכות . "

"הספקת המזון , אך שהייתה עניין חיוני, לא היה בה  די לקיים את הילדים , שרובם דיברו  רק יידיש או פולנית. שאפנו לשמור גם על נפשם  ועל רוחם. הנערים היהודים הללו התבגרו  במחנה בן לילה, פשוטו כמשמעו. ילד בן עשר  ראה את המוות  בבוכנוולד  מדי  יום ביומו כמעט  והם היו חייבים להתבגר כדי להגן על עצמם. קיימנו אפוא אספה של אסירי המחתרת היהודים במחנה בוכנוולד  והחלטנו להקים לילדים בית ספר.  גויסו כמה אסירים משכילים כמורים לביה"ס . "

 "ככל שנשמע הדבר בלתי מתקבל על הדעת , הייתה לנו במחנה הרגיל בבוכנוולד כיתת לימוד של ממש עם לוחות , נייר וכיוצא בזה. הכיתה נפתחה  בספטמבר  1944  ותלמידיה נפגשו  שלוש פעמים בשבוע בממוצע. "

"ה"כיתה" הייתה מממוקמת  בצריף מס' 23. היה לנו עץ שנצבע  בצבע שחור ו"נייר כתיבה" שלא היה אלא שקי מלט ריקים שחילקנו לילדים.  כאשר התקרבו הגרמנים , היו השומרים שלנו צועקים "שמונה עשר" , והילדים  היו קורעים את הנייר ומסתירים את העפרונות . בדרך  כלל ישבו ה"התלמידים"  על הדרגשים ופניהם אל מרכז החדר, נשמרים  שלא לחבוט את ראשם בדרגשים שמעליהם."

 "כורח המציאות  הפך אותנו ל"פסיכולוגים" . היה עלינו לטפל בצורכיהם  הנפשיים של ילדים  שחוו  טראומות של מלחמה, ילדים שנשללה מהם אהבת  הורים  והיו מבוגרים  הרבה יותר  מגילם הכרונולוגי , השתדלנו להעניק להם  תקווה שיום המחר אמנם  יגיע . "

"שמרנו את הילדים כמעט תמיד בתוך הצריפים של מחנה בוכנוולד. למרבה המזל,  היו אנשי הס"ס  עסוקים בניסיון להימנע מלהישלח  לחזית הרוסית ולא נתנו את דעתם  על מעשינו. "

"כשביקשו  אנשי הס"ס לבדוק את המחנה הקטן , סיפרנו  להם כל  מיני סיפורים כדי למנוע מהם לעשות זאת. הטיעון המקובל ביותר היה  שמאחר שמקובצים שם אנשים מכל מיני מקומות  , יש סכנה של התפרצות מחלות, דבר שהנאצים חששו  ממנו מאוד. מכיוון שהמחנה הקטן היה מקום ארעי בלבד , מין מחסן אנושי  לא טרחו אנשי הס"ס  במיוחד  לבדוק אם  האסירים החדשים חולים המחלות כלשהן."

"עם חלוף הזמן נעשה  קשה יותר ויותר לשמור את הילדים מעיניהם של אנשי הס"ס  משום שהילדים , בעיקר הצעירים שביניהם , חשו בטוחים יותר  והתחילו להתרוצץ בחוץ  . לעתים נאלצנו להעביר את הילדים מצריף לצריף בתוך זמן קצר ביותר. "

מקור :

"ג'ק ורבר , ויליאם ב' הלרמרייק , להציל את הילדים בבוכנוולד"  , בתוך : אברהם מילגרם( עורך) . עלה אתי בגורלי , יהודים מצילים יהודים לנוכח ההשמדה – אסופת מקורות , הוצאת יד ושם, 2014 .