ב16 וב17 ביולי 1942 החל המצוד הגדול של היהודים בפריז. למרבה הצער לא הצליחו הארגונים היהודים בצרפת להציל ולו ילד אחד . במקור תכננו הגרמנים
לגרש גברים ונשים יהודים בני שש עשרה עד
חמישים שנים . תורם של הילדים
והקשישים היה עתיד להגיע
אחר כך. את השינוי הזה בהרכב הטרנספורטים
והכללתם של אלפי ילדים מכל הגילים
גרמה התערבותו הגסה והבלתי צפויה של פייר לוואל (Pierre Laval ) ,
ראש ממשלת וישי.
ואף -על פי , אלפי ילדים יהודים ובני נוער
הצליחו לחמוק מן המעצרים. את ההצלה הזאת הם חבו
לתושייתם שלהם או לתושיית הוריהם,
לפעמים לאהדתו של שוטר רחום שנענה לתחנוני ההורים , ולפעמים לשכנים או
לשוערות שהתנדבו באופן ספונטני לשמור על הילדים היהודים.
אודט מלשפייז אז בת שבע , חיה עם אמה
בפריז, ברחוב אנגולם. אביה היה שבוי מלחמה בסטלג בגרמניה. ברגע האחרון, ממש לפני בוא המשטרה הצרפתית
ב16 ביולי עם שחר, הסתירה השוערת מארי שוטל את הילדה ואת אמה
בארון מטאטאים בקיטונה.
אחרי שחמקה כך מן המעצר ואחרי שהסירו את הטלאי הצהוב שהיה תפור לשמלתה, יצאה אודט באותו יום לאחת מתחנות הרכבת של פריז
מלווה בפעל נגרייה צרפתי , אנרי
בריאר שמו . בתחנת הרכבת היא צורפה לקבוצה
של שלוש ילדות יהודיות ונשלחה לאזור שוואנייה-אן -פאייה ושוכנה אצל משפחה
אומנת שהייתה קשורה לתא הרזיסטנס המקומי.
היה זה ביתו של נפח הכפר, מארי ראפן.
בעלת
הבית , לימדה את הילדות היהודיות
מיד עם בואן להצטלב ולומר תפילה קצרה. היא אסרה עליהן בתוקף
לומר לאיש שהן יהודיות והסבירה
להן כיצד להיראות כמו ילדות
קתוליות מפריז.
מקור וקרדיט :
לוסיאן לזר , " הצלת הילדים בצרפת , בתוך :
אברהם מילגרם ( עורך) , עלה אתי בגורלי :
יהודים מצילים יהודים לנוכח ההשמדה, אסופת
מקורות . הוצאת יד ושם , 2014
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה