הנערה אווה שלוס באושוויץ

 

אווה שלוס נולדה בוינה ב-1929. לאחר סיפוח אוסטריה, נמלטה המשפחה לבלגיה ומשם לאמסטרדם שבהולנד.

לאחר כניסת הגרמנים להולנד והחרפת הצעדים נגד היהודים משפחתה של אווה נכנסה למסתור. לאחר זמן מה המשפחה נתפסה בידי הגרמנים וגורשה לאושוויץ, היא ואמה שרדו אך אחיה ואביה נספו.

לאחר המלחמה נישאה אמה של אווה לאוטו פרנק, אביה של אנה פרנק.

בקטע זה מתארת אווה את תהליך הקליטה שלה ושל אמה, כאסירות באושוויץ בירקנאו עם הגעתן למחנה

מזיכרונותיה של אוה שלוס על הקליטה באושוויץ-בירקנאו

מקור וקרדיט : יד ושם  ומט"ח

"נערה באושוויץ" מאת שרה ליבוביץ ואתי אלבוים ב

הספר החדש "נערה באושוויץ" מאת שרה ליבוביץ ואתי אלבוים בהוצאת "ידיעות ספרים" - סיפור הישרדותה של נערה בת 16 באושוויץ-בירקנאו. סיפור אמיתי של שואה, גבורה ותקומה, שמובא בשני קולות - קולם של שורדי השואה וקולם של בני הדור השני לשואה.

נערה באושוויץ - YouTube

מקלט לילדה קטנה

מילנה הרבנובה (Milena Herbenova)

צ'כיה

אווה נובוטנה (Novotna) נולדה בדצמבר 1938 בפראג. כאשר הייתה בת שלושה חודשים, כבשו הגרמנים את בוהמיה ואת מוראביה. כיוון שאביה היה יהודי, רשמו גם את  אווה הקטנה כיהודייה.

הוריה של אווה, ולסטה וקורט באר (Beer) היו קומוניסטים נאמנים, והגבירו את פעילותם הפוליטית לאחר הכיבוש הגרמני.

במרץ 1941, נאסרו שניהם. האב התאבד ואילו האם שוחררה, אך לזמן קצר בלבד. בקיץ 1942 נאסרה שוב ונשלחה לאושוויץ. אווה בת ה-4 שנותרה ללא הורים, הועברה ממקום למקום עד שמילנה הרבנובה הציעה לקחתה תחת חסותה. אווה חיה אצל מילנה עד לשחרור, אז חזרה  אמה מן המחנה.

מקור וקרדיט : יד ושם

לסקירה המלאה

חסידי אומות העולם - הצלת ילדים : לדימיר אימנשניק, כומר פראבוסלבי, ואשתו גלינה

לדימיר אימנשניק, כומר פראבוסלבי, ואשתו גלינה חיו בכפר נוסילובו(Nosilowo) במחוז וילנה, שם שירת ולדימיר ככהן דת בכנסית הכפר. בסוף יוני 1941 נכבש האזור ע"י הגרמנים, ובאוקטובר אותה שנה הוקם גטו בעיר הסמוכה לביז'ייב (Lebiedziew). בין היהודים שנכלאו בגטו היה מכר של ולדימיר, רופא יהודי בשם אברהם זודז'ישסקי. ד"ר זודז'ישסקי הורשה לצאת מן הגטו כדי לטפל בחולים לא יהודיים בעיר, וניצל זאת כדי להבריח ילדים יהודים מן הגטו ולהביאם לחולים שלו כדי שיסתירו אותם ויצילום. בדצמבר 1941 פנה הרופא לידידו ושאל אותו אם יסכים לקחת את בתו בת השנתיים, ילנה.

למרות הסכנה הגדולה לכל מי שהסתיר יהודי, ועל אף שלבני הזוג היה ילד משלהם בן 6 ושבביתם התגוררו גם הוריה המבוגרים של גלינה, החליטו ולדימיר וגלינה שהם לא יכולים לעצום עינים ולהתעלם מצרתו של הרופא היהודי וגמרו אומר לקחת את הילדה אליהם. ב 5 לדצמבר 1941 הביא ד"ר זודז'ישסקי את הילדה לביתו של הכומר. בתחילה היתה הילדה מוסתרת, עד שלמדה להבין רוסית והתרגלה לביתה החדש. עם הזמן הזיכרונות של חייה לפני המלחמה התפוגגו והיא החלה קוראת למציליה אבא ואמא. גם הכומר ואשתו נקשרו מאד בילדה הקטנה.

מקור וקרדיט : יד ושם

לסקירה המלאה

נולדו בנס: שלושת התינוקות ששרדו את אושוויץ חוזרים למחנה ההשמדה

  מעיין כפיר

ספר חדש מגולל את סיפורם הניסי של שלוש אימהות הרות ששרדו את אושוויץ וילדו תינוקות זעירים אך בריאים,

 לקראת סוף המלחמה כשד"ר מנגלה הידוע לשמצה שאל את פריסקה לווינבינובה, מורה יהודייה מסלובקיה, האם היא בהריון, פריסקה מיהרה להשיב בשלילה. לאמיתו של דבר הייתה בחודש השני להריונה, אבל על אף שלא ידעה על הניסויים האכזריים שערך מנגלה בנשים הרות, אינסטינקט הישרדות אמר לה להסתיר את מצבה. כך היא הצטרפה לעובדות הכפייה באושוויץ בעודה נושאת תינוק ברחמה – והיא לא הייתה היחידה. שתי נשים נוספות עברו את הבדיקה הרפואית אצל מנגלה וענו בשלילה לשאלה האם הן הרות. כמו פריסקה, הן בחרו לשקר. השתיים הללו היו רחל פרידמן, שהגיעה מהגטו היהודי בלודז', ואנקה נתנובה מפראג. כל השלוש נמצאו כשירות לעבודה לייצור חלקים עבור חייל האוויר הגרמני, הלופטוואפה. שלוש הנשים הללו מעולם לא נפגשו בכאוס שהיה אושוויץ, והן הסתירו את הריונן ככל שניתן. בתנאי התת-תזונה ששררו, זה לא היה קשה. הן עבדו שבעה ימים בשבוע עבודה מפרכת, וקיוו לנס.

ספר חדש שיוצא לאור בחודש הבא תחת השםBorn Survivors  ('ניצולים מלידה') מתעד את הניסים שהתרחשו לשלוש הנשים. הן נלקחו ב'צעדת המוות' עמוק אל תוך גרמניה – אבל שרדו. לקראת סוף הריונן השומרות הגרמניות כבר ידעו על מצבן – אבל כשכוחות הברית כבר מפציצות את דרזדן למוות וכניעתה של גרמניה קרובה, הן לא העזו לפגוע בהן. כשכרעה פריסקה ללדת נשות האס.אס. הסכימו ביניהן שאם תלד בן, סימן שהמלחמה תימשך, אבל אם תלד בת – סוף המלחמה קרוב. פריסקה ילדה בת ובסצנה מקאברית לחלוטין, הגרמניות חגגו: 'זו בת! השלום קרוב!'. ב-14 באפריל, עם זאת, יומיים אחרי הלידה, הגיעה הפקודה לפנות את הנשים הבריאות יחסית ברכבת אל מחנה מַאוּטהַאוּזֶן. פריסקה וביתה הזעירה, חנה, היו על הרכבת – יחד עם רחל ואנקה, שהיו עתידות שתיהן ללדת בימים הקרובים.

לכתבה המלאה

נולדו בנס: שלושת התינוקות ששרדו את אושוויץ חוזרים למחנה ...

נולדה באושוויץ

לידה מופלאה שהתרחשה במחנה המוות אושוויץ

מאת ג'ף היינריך

כבד את אמך. זה המוטו שלאורו השתדלה אנג'לה פולגאר לחיות את חייה, חיים שהחלו במחנה מוות. המקום: אושוויץ-בירקנאו, בדרום פולין. הוריה, יהודים הונגרים, הגיעו למקום בטרנספורט של הנאצים, ב-25 למאי, 1944.

אמה של פולגאר, ורה ביין לבית אוטווֹס, היתה אז בת 25, בחודש השני להריונה.

ברציף הידוע לשמצה, בו נערכו ה"סלקציות", לא נשלחה הגברת ביין, כפי שפולגאר מכנה אותה מתוך כבוד, אל תאי הגזים. במקום זאת היא נשלחה לעבודות פרך, ולאחר מכן הפכה לשפן נסיונות העיקור של רופא המחנה. בין סיפורי השואה המחרידים, זהו אולי סיפור רגיל – למעט פרט אחד. ה"מטופלת" ניצלה, וכך גם התינוקת שלה.

ב-21 לדצמבר נתקפה ביין צירים. היא טיפסה לדרגש העליון במיטת המחנה שלה, ושם, בסיוען של אסירות אחרות, ילדה בחשאי תינוקת

לכתבה המלאה

תינוקות במחנות ריכוז וההשמדה

מקור וקרדיט : אינגה דויטשקרון , בדמי ילדותם : ילדים בגטאות ובמחנות ריכוז , ספריית מעריב , 1979

הנאצים הכריזו כי היהדות היא הגדול באויביו של העם הגרמני ובגללה נגרמה כל צרותיה של גרמניה. הנחה זו הייתה הבסיס  להחלטה , שיש להשמיד את כל היהודים. לעמים אחרים , שנחשבו לנחותים הותר לשרת את עם האדונים. המסקנה ההגיונית , שעלתה מן התזות הללו הייתה : נוסף על כל הדרכים האכזריות , שתוכננו והוצאו אל הפועל, נוסף על החיסול הברוטאלי של העמים "הנחותים" מקרב האנושות- יש למנוע את גידולם של העמים  הללו על ידי ריבוי טבעי. ובכל זאת, - ילדים נולדו במחנות הריכוז, רובם לנשים שהרו עוד לפני שנעקרו ממקומותיהן, והובלו למחנות. כמו כן, לא הצליחו הנאצים למנוע לחלוטין הריונות בזמן  הכליאה במחנות. העיקרון היה , כי כל יילוד יהודי לא נשאר בחיים יותר מדקות ספורות לאחר לידתו. תינוק שנולד נלקח מאמו, והיא לא ראתה אותו עוד לעולם. ולמרות הכול עלה בידיהן של אימהות יהודיות מעטות להחזיק את תינוקותיהן בחיים במשך זמן-מה.  

עדים מספרים, כי תינוקות אלו ידעו בחוש , שאין איש מבין את פשרו, לשמור על שקט מוחלט לנוכח סכנת המוות. אבל תמיד בא היום , שבו השיגם הגורל המר.

במחנות ההשמדה של אושוויץ נהגו בתחילת שנת 1943 להטביע מספר-קעקוע בכל היילודים מיד לאחר הלידה. משלא נמצא די מקום למספר בן חמש ספרות על זרועו הזעירה של התינוק , קעקעו את המספר על  העכוז.  בתקופה זו הוכנסו התינוקות למבנים מיוחדים, אך גם משם היו נעלמים לעתים קרובות, בלי שאמותיהם ידעו מה נפל בגורלם.

בסלקציות שנערכו החל מספטמבר 1943 ברציף המוגבה של מחנה בירקנאו , שבו נקבע גורלם של אלפי יהודים, נשלחו האימהות עם ילדיהן הפעוטות מיד לתאי הגזים.

אלפי פעוטות הספיקו לחיות רגעים קצרים  בלבד במחנות ההשמדה.

עדותה של ד"ר ורה אלכסנדר במשפט אייכמן ב8 ליוני 1961 :

יום אחד הגיעו לבלוק שלי אישה מהונגריה עם ילדה פעוטה. עלה בידי להחביא אותן במשך שבועות אחדים. לבסוף הגיעה בכל זאת השמועה על נוכחותן לאוזניה של הסוהרת אירמה גרזה. יום אחד באו אנשי ס.ס. , ולקחו את הילדה. מפיהם של כלואי המחנה, שעבדו ב"זונדר קומנדו" נודע לי, שהשליכו אותה לתוך המשרפה.

בו בלילה השליכה האם את עצמה על הגדר המחושמלת.

מקור וקרדיט :

אינגה דויטשקרון , בדמי ילדותם : ילדים בגטאות ובמחנות ריכוז , ספריית מעריב , 1979.

עדותו של ד"ר אוטו וולקן

ד"ר אוטו וולקן , רופא מווינה. היה כלוא באושוויץ מיוני 1943 ועד חיסול המחנה. דברי עדות , שנשמעו במשפט אושוויץ ב24 לפברואר 1964.

" ב18 באפריל 1944 הגיעו למחנה 299 ילדות ושני תינוקות. הם באו מלובלין, ומצב בריאותם היה תקין בהחלט. בלילה בא הקומנדו לקחת אותם. שעות ארוכות חיכו  וחיכו לפני הכבשנים.  בתוך הלילה האפל שמענו שוב ושוב את זעקותיהם הנואשות " גז, גז"

לא היה כל ספק בכך : הם ידעו בדיוק מה צפוי להם.

עדותה של רות א. ( מן העיר אוסטראווה בחבל מור( צ'כיה). לאחר מכן בתל אביב. הייתה כלואה באושוויץ מדצמבר 1943 . קטע מכתב העת "שפיגל" מס' 32 , 1964 .

חיכיתי ללידה עשרה ימים, בכל יום בא דוקטור מנגלה  לביקור, ואז פקדו אותי הצירים. מיילדת אחת, גם היא מכלואי המחנה, השכיבה אותי על הרצפה , ועזרה לי ללדת. זה היה ילדי הראשון. תינוקת. הייתי כבת עשרים-ואחת. בתי הפעוטה צרחה. זה היה בכיה הראשון, ואני התייפחתי בתוך ליבי : מה צופן לנו העתיד , ילדתי?  

דוקטור מנגלה שב לראותני , הוא ציווה לחבוש את שדי. נאסר עלי להניק את בתי. בתי צרחה מרעב . רצתה לאכול. לעסתי חתיכת לחם, ונתתי לה. שדי היו נפוחות, מלאות חלב. התנפחתי כולי עד הצוואר. מדי יום ביומו בא למקום דוקטור מנגלה כדי לנות מהמחזה.

מקץ שמונה ימים ציווה עלי: " היי מוכנה מחר , עם התינוקת שלך. אבוא לקחת אתכן !" כן , ילדתי , חשבתי לי , סוף סוף יבוא הקץ לסבלותינו . תאי-הגזים ישחררו אותנו. בכיתי . צעקתי, ידעתי כי מחר נמות.

ואז באה אישה זרה אל  מיטתי ודיברה אלי . היא דיברה , דיברה ודיברה , היא הרגיעה אותי : " אל תתייאשי, אני אעזור לך" . בתשע בערב, כשכל האורות כבו, שבה האישה ומזרק בידה : " הזריקי את זה לתינוקת שלך. יש פה מנת מורפיום חזקה שתמית אותה" .

 אבל איני רוצה להיות רוצחת בתי שלי !"

זה הכרחי ! אני רופאה, אני חייבת להציל חיי אנוש. התינוקת שלך לא תחיה ממילא , כבר עתה היא חצי מתה. יש בה אותות של תסמונת-רעב.  אותך אני חייבת להציל , את צעירה עדיין !!

לאחר שעתיים של התנגדות לא יכולתי לעמוד עוד בסירובי ועשיתי את המעשה. כן , הייתי לרוצחת ילדים, אדוני  הדוקטור מנגלה, רוצחת ילדים!  שקעתי בהיסטריה. בדי-עמל שכנעה אותי הרופאה לחזור לעצמי. ילדתי גססה לאט, לאט מאד- לצדי. עד עתה שומעת  אני את גניחותיה האחרונות, עד עתה חשה אני את משב נשימתה האחרונה על פניי.

השעה הייתה חמש בבוקר . אספו את הגוויות . גם את בתי לקחו כדי להשליכה למשרפה ים המתים האחרים.  לא ליוויתי אותה, כי הכניסה למבנה הכבשנים הייתה אסורה בהחלט. כניסה חופשית למקום הייתה רק לגוויות ולאלה ש"נבחרו"  בסלקציה. בשעה היעודה הופיע ד"ר מנגלה. הייתי מוכנה . "איפה התינוקת שלך? " – בקול לאה עניתי . "נפטרה הלילה" .

מה פירוש נפטרה? ענה,  רוצה לראות את הגופה."

אבל אפילו בשביל הדוקטור מנגלה הכול-יכול , הייתה זו משימה בלתי אפשרית – לגלות בין אלפי הגוויות גווייה של תינוקת רפה, שנקטלה במורפיום.

הוא אמר : " שוב יש לך מזל. חזרי לעבודה ב"טרנספורט" הקרוב.

עדותה של פני הרמן

פני הרמן , בת 59 , רופאת שיניים ממינכן . הייתה כלואה באושוויץ ממרץ 1943 ועד סוף המלחמה. דברי עדות שנשמעו במשפט אושוויץ, ב9 ליולי 1964 .

" קאדוק בא לעיתים לבלוק מס' 10 כדי להפחידנו. יום אחד נולד במבנה זה תינוק. הלידה התרחשה בשעות הקטנות של הלילה או אולי מיד אחר חצות . רופא המחנה ציווה להשאיר בחיים את האם, צעירה יהודייה מברלין  ואת ילדה. לפתע נפתחה הדלת : קאדוק נכנס ולקח את האם ואת התינוק. השניים הומתו עוד באותו לילה בגז, עם הטרנספורט שהגיע זה עתה מצ'כוסלבקיה.

מקור וקרדיט : אינגה דויטשקרון , בדמי ילדותם : ילדים בגטאות ובמחנות ריכוז , ספריית מעריב , 1979.