הילד מיחאו גלובינסקי , בן 8 , "אני חושב ששכחתי איך קוראים לי באמת"

 

 הוריו של מיחאו גלובינסקי, ילד יהודי בן 8,  הצליחו לסדר לעצמם עבודה בשופ של טובנס בגטו וורשה. יחד איתם עברה לגור פרנקה שיינווקסלר היהודיה , שעבדה גם היא באותו מקום. את בנה הקטן הייתה מוסרת כל בוקר לגן ילדים לא חוקי בגטו . יום אחד , כשבאה לאסוף אותו, התבר שכל הילדים נשלחו  לאומשלאגפלאץ ( כיכר המשלוחים למחנות ההשמדה).

 

הוריו  של הילד מיחאו לא הרשו לו לצאת לשום מקום. כאשר היו יוצאים לעבודה, הוא ישב במסתור מאחורי הארון בחדר הרחצה. היה לו אטלס של העולם ומשחק שח . הוא היחידי ששרד אחרי אקציית הילדים הגדולה בגטו ורשה.

 

אירנה סנדלר מצאה לו ולאימו מסתור בעליית גג לא מחוממת בצד הארי. מיחאו התגורר שם עם אימו  ושקד על לימוד תפילות נוצריות בפולנית. מקום מחבואם התגלה ע"י פולני מלשין והם נאלצו לברוח לכפרים מסביב לורשה שם שוכנו שוב במחבוא ,   שישה ימים בדצמבר 1942 הם בילו בערימת תפוחי אדמה בכפרים כי גם שם מישהו הלשין לגרמנים שבסביבה מסתתרים יהודים רבים, והגרמנים סרקו את הכפרים ואת כל הסביבה.  נספו אז שתי דודניות של אימו עם בעליהן וילדיהן. יחד עם אימו עזב הילד מיחאו את סביבת כפרי רדזילוב בדצמבר 1943 והם שבו לוורשה. זה הציל כנראה את חייהם,  כי בכפר הפולני היה מסוכן יותר מאשר בעיר.

 

אירנה סנדלר  מצאה לו מקום בבית יתומים של נזירות, בו ניצלו יותר מ30 ילדים יהודים.

 

רק בודדים מבין הנזירות והעובדים במנזרים ידעו על הילדים היהודים.

 

כאשר הגרמנים הגיעו למנזר לביקורת  הסתירו הנזירות  אותו ואת שאר הילדים היהודים  במקומות חבויים במנזר כגון מאחורי פסלים של קדושים נוצרים . הנזירות , שידעו מראש על הביקורת של הגרמנים  , היו מזמינות ילדים פולנים קטנים מן הכפר  שיתחזו ליתומים, כי מספר הילדים היה צריך להתאים תמיד לרישומים.

 

השהות במנזר הייתה סיוט למיחאו הקטן . " נכנסתי לגיהנום של חברת ילדים יתומים פולנים , לא ידעתי להתנהל ופחדתי מאוד. פחדתי קודם כל מן החברים הפולנים , שהם יסגירו אותי " ,

 

 אבל הוא מדבר בהערצה ובהכרת תודה על הנזירות.  הילדים היהודים במנזר לא הוטבלו מעולם. " בשביל הנזירה האחראית , הצלת יצורי אנוש מפני השמדה הייתה ערך גבוה יותר מאשר הקפדה על חוקי הכנסייה" .

 

"שלושה נערים פולנים החליטו בסוף להלשין עליי לגרמנים" כתב  מיחאו גלובינסקי בזיכרונותיו , " והם לא עשו זאת כי פשוט לא הספיקו , יחידות הצבא האדום נכנסו לאזור " .

 

מיחאו גלובינסקי נשאר בפולין , למד שם באוניברסיטה ומעולם לא סיפר כי הוא יהודי.

 

עם אירנה סנדלר הוא נפגש כל השנים , היה הייתה היחידה שידעה כי היה ילד יהודי בשואה .

 

 

מקור וקרדיט :

אנה ביקונט . גברת סנדלר , הוצאת כרמל, 2020

 

ציד הילדים הגדול בגטו ורשה

 

 

כאשר החלה האקציה הגדולה ב22 ביולי 1942 " החל המצוד אחרי ילדי הרחוב היהודיים" , כתב אדולף ברמן בספרו  (מימי המחתרת, תל אביב: המנורה, תשל"א.). 

 

 "למרות שהילדים התנגדו, ניסו להיחלץ, עמסו הגרמנים מאות ילדים יהודים מגטו ורשה על עגלות והסיעו אותם לאומשלאגפלאץ " .

 

"זה היה זמן ציד הילדים . ברחובות גטו ורשה  התרוצצו כל הזמן הורים צועקים בייאוש אחרי שחטפו את ילדיהם"

 

ברמן כתב שבזמן האקציה הגדולה נספו אלפי  ילדים יהודים.

 

 

מקור וקרדיט :

אנה ביקונט . גברת סנדלר , הוצאת כרמל, 2020

 

במהלך מלחמת העולם השנייה היה אדולף ברמן מנכ"ל הארגון "צנטוס" (Centos,‏ Centrala Towarzystwa nad Sierotami) לעזרת ילדים בוורשה ומזכ"ל המועצה הפולנית לעזרת יהודים "זֶ'גוֹטָה". בגטו ורשה נמנה עם ראשי המחתרת היהודית האנטי-נאצית, וכן היה חבר נשיאות הוועד הלאומי המחתרתי.

 

כל שער בספר מתאר סצנה מפתיעה מחייו של אלברטו: זיכרונות הילדות המאושרת במחלבת משפחת ורסנו שבסלוניקי שלפני השואה, תיעוד מסע ההישרדות של אלברטו בן ה-16 במחנות העבודה ובאושוויץ, ההכשרה במחנה המעבר סנטה-מריה, העלייה לארץ ישראל בדרכים בלתי לגאליות, הגיוס לצה"ל וליווי השיירות במלחמת העצמאות, ותיאור החיים בשכונות שפירא ופלורנטין. השערים פורשים תקופה שהשאירה קעקוע צרוב בלתי ניתן להסרה בקרב בני משפחתו של אלברטו, אשר בעזרת ה"אירמאנוס" שלו, אחיו למסע ההישרדות וכוח התמיכה והתקווה שלו, הצליח לנצח את כוחות הרשע ולהמשיך את שושלת המשפחה שנגדעה.

סיפור גבורה, הצלה וציונות של ילד שהחיים לא הכינו אותו לשום דבר ממה שאירע לו בהמשך. ילד שהתבגר לנער במחנות ואשר התמודד עם זוועות ואכזריות שמזכירות סרט אימה בדיוני. ילד שחווה כמו חבריו לעבודת הכפייה, אמצעי ענישה אכזריים כאשר לא הצליחו למלא מכסות בשל רעב ותשישות.

לסקירה המלאה בבלוג  המרתק של זהבה חן- טוריאל

שיהיו כל רחובות העולם שלך/ סיפורו של אברהם (אלברטו) חנן

ההישרדות של אדית פוקס , בת 13 , באושוויץ ובריצת המוות לפני כן

 

 אדית, ילידת צ'כוסלובקיה, הייתה רק בת 13 כשגורשה לפולין בשליטת הנאצים  יחד עם הוריה ושלושה מחמישה אחיה.

 כשהגיעו בני המשפחה לפולין , הגרמנים הכריחו את כולם לרוץ במהירות . מי שלא הצליח לעמוד בקצב הוצא להורג מיד. אמה של אדית לא יכלה לרוץ מספיק מהר, אז ניגש אליה חייל נאצי וירה בה.

 אחר כך הופרדה  הילדה אדית מאביה ומאחיה. היא מעולם לא ראתה אותם שוב (מאוחר יותר הם נרצחו על ידי הנאצים ).

 למרות שאיבדה הכל,  הילדה אדית מצאה את הכוח לשרוד, תחילה בגטו, ולאחר מכן באושוויץ.

 לקראת סוף המלחמה לקחו הנאצים את אדית למחנה הריכוז טרזינשטט. היא שרדה שם עד שחיילים רוסים שחררו את המחנה.

 לאחר המלחמה התיישבה אדית בבאפלו, ניו יורק, שם הכירה את בעלה לעתיד, ג'וזף פוקס.

 נולדו להם שלושה ילדים ולאחר מכן עברו לטוסון, אריזונה.

 אדית נפטרה ב -16 בפברואר 2020

 

 מקור וקרדיט

"מלך המוות" פינקרט

 

אחת השיטות להברחת ילדים יהודים מגטו ורשה הייתה באמצעות ארונות מתים.  

ליהודי בשם מוטל פינקרט , היה מנגנון שהעביר ילדים יהודים לצד הארי בארונות מתים והוא נהיה עשיר מאוד מכך.. אבל לרוב המשפחות היהודיות לא היה את סכום הכסף העצום שהוא דרש עבור הברחה בארונות מתים  .

 

בשלב זה נכנסה לתמונה אירנה סנדלר הפולניה  ומצאה דרכים אחרות להברחת ילדים יהודים מגטו ורשה , בעיקר על ידי שיחוד נהגי משאיות פולנים שחצו  את גטו ורשה . היא הצליחה להבריח כ2500 ילדים יהודים מגטו ורשה .

 

מקור וקרדיט :

אנה ביקונט . גברת סנדלר , הוצאת כרמל, 2020

 

רנטה זיידמן , בת 13 , בין שדות ודירים בכפרים פולנים

 

 

 אימה של רנטה נפטרה ממגיפת הטיפוס  בבית החולים בביאלסטוק. אביה נפטר עוד בתחילת המלחמה ב1939 .   היא נשלחה לפנימיה של ילדים יהודים.  זה היה בינואר 1941 .

 

כאשר הגרמנים נכנסו לעיר ביאלסטוק ביוני  1941הם הציתו את הפנימייה וירו לעבר הילדים הנמלטים. היא הצליחה לחמוק. לבסוף מצאה עצמה בגטו. היא פנתה ליודנראט, הוסיפה לעצמה שלוש שנים כדי שיישלחו אותה לעבודה – מילדה בת שלוש עשרה הפכה לבת שש עשרה.

 

כאשר היו יוצאים עם קבוצת העבודה לצד הארי, צעקו לעברם קבוצות של פולנים: " מגיע לכם, יהודים מלוכלכים!"

 

פעם בדרך חזרה מן העבודה  שמעה מישהו קורא בשם החיבה שלה מילדותה . זו הייתה יאנקה האומנת הפולניה  שלה. היא באה מוורשה כדי למצוא אותה. היא העבירה מסמכים, דולרים ותליון נוצרי.

 

למחרת היום ברחו .

 

הן ישנו בשדות , גנבו גזר  וחלבו פרות מוקדם בבוקר, לפני שהאיכרים קמו. עד שלבסוף הגיעו ברגל לוורשה.

 

 בימי ראשון הייתה רנטה  בורחת לצד הארי על מנת לקבץ נדבות ליד הכנסיות. היא ידעה להצטלב יפה לאות תודה.

האומנת הפולניה נדדה  בין הגטו לבין הכפרים בסביבת ורשה על מנת להביא לה מזון .

 

בסופו של דבר , ברחה רנטה מהגטו בעזרת אחד השוטרים היהודים שמצא לה מקום מסתור זמני אצל משפחה נוצריה. אחר כך הגיעה שוב האומנת יאנקה והן עברו לכפר הפולני בו נולדה יאנקה. הן ישנו בתחנות רכבת ובדירים.

 

הן גנבו פחם בשוק ." יאנקה זרקה ואני תפסתי" הלכתי מכות עם בנים פולנים שגם הם רצו לגנוב את הפחם הזה. מי היה מעלה  על דעתו שיהודייה הולכת איתם מכות ? היה לי גם אוצר מילים מתאים בפולנית" .

 

באפריל 1943 תפסו אותה שוטרים פולנים , אך אחותה , שברחה מגטו וורשה , הגיעה בזהות פולניה ונראתה פולניה נוצרית לכל דבר והצליחה לפדות אותה בכסף רב . המימון והמידע על מעצרה הגיע מאירנה סנדלר.

 

אחרי המלחמה הגיעה רנטה למחנה עקורים והיגרה לקנדה

 

האומנת יאנינה וויציצקי קיבלה את אות חסידי אומות העולם .

 

מקור וקרדיט :

אנה ביקונט . גברת סנדלר , הוצאת כרמל, 2020

 

"מעכשיו את מריסיה, זה השם היחידי שלך"

 

 

הילדה מרגריטה טורקוב, בת 11 ,   מוסתרת אצל אישה פולניה . הוברחה מגטו ורשה על ידי אירנה סנדלר הפולניה , חסידת אומות העולם . 

 

עוד כאשר הייתה בגטו היא הצטוותה להסתתר מאחורי קולב מעילים כל אימת שנכנס  מישהו לבית המלאכה שבו עבדו הוריה . ההורים העדיפו לקחתה עימם לעבודתם בבית המלאכה מאשר להחזיקה מוסתרת בדירה. בגטו נשמעו יותר ויותר סיפורים על ילדים  שנשארו במחבוא ולא נמצאו עוד. הגרמנים והאוקראינים  סרקו ריבוע אחרי ריבוע, את מי שמצאו הוציאו לאומשלאגפלאץ או ירו בו במקום.

 

ב14 באוגוסט  1942 היא שמעה צרחות והסתתרה כרגיל מאחורי המעילים . לבית המלאכה נכנס איש  אס.אס בליווי ארבעה אוקראינים. מרגריטה ראתה דרך ללואת הכפתור את קני הרובים . היא שמעה איך כולם יוצאים. היה שקט . היא חיכתה ואז יצאה החוצה והתחילה לרוץ עד שמצאה את אביה . הם נשלחו לסלקציה באומשלאגפלאץ , אך שוטר יהודי ממכרי הוריה הצליח להסתירם ולהחזירם לגטו.

כאשר הצליחו ברגע האחרון ממש לחמוק מן הטרנספורט , נפלה סופית ההחלטה לשלוח את מרגריטה לצד הארי.

 

אביה יונה טורקוב חיפש דרך להעביר את מרגריטה. דרך שרשרת ארוכה של אנשים הוא הגיע ללונה וירובקובה, ודרכה לאירנה סנדלר. שתיהן עבדו במחלקה העירונית לרווחה ולבריאות הציבור. הם החליטו שמרגריטה תוסתר במנזר. טורקוב בחר לה שם לתעודה המזוייפת : מריה קונדרט.

 

אימה שיננה באוזניה שוב ושוב : "לעולם לעולם אל תאמרי לאיש שאת יהודיה. אם תראי אותנו , תגידי שאת לא מכירה אותנו. אם שרים באידיש, את לא מבינה כלום. מעכשיו את מריסיה, זה השם היחידי שלך."  "אם מישהו יקרא מרגריטה את לא מגיבה".

 

היא לימדה אותה תפילות נוצריות.

 באוגוסט 1942 הצטרפה הילדה לפלוגת העבודה שיצאה לעבודה מחוץ לגטו . גם השוטרים היהודים וגם השוטר הגרמני שוחדו  בכסף רב על מנת שהתעלמו ממנה בעת מעבר פלוגת העבודה.

 

היא הוסתרה בשלב הראשון בבית של פולניה בשם בורצינסקה שקיבלה על כך כסף כל שבוע מאירינה סנדלר וגם סחטה במקביל כספים מאביה של מרגריטה יונה טורק .

 

החיים של מרגריטה במסתור בבית של בורצינסקה היו קשים מנשוא . בורצינסקה  נהגה להכות את מרגריטה על הכול. על שהיא מתפללת , על משחקים בבובה . גם הבן של בורצינסקה , בוגדן , הציק לילדה . כשהיא השתמשה בסבון , היה אומר שהוא עשוי מיהודים.

 

היא ידעה שאסור לה לספר לאיש מי היא. גם אחרי המלחמה היה לה עוד קשה לומר שהיא יהודיה.

 

מרגריטה רצה פעמיים ביום לכנסייה  וענדה שרשרת עם האם הקדושה. זה היה נפוץ למדי בקרב הילדים שהסתתרו.

 

היא העדיפה להיות בכנסייה השקטה מאשר בבית של בורצינסקה הפולניה שהיכתה אותה . 

 

היא שרדה . אחרי המלחמה הועברה מרגריטה לארה"ב וסיפרה בזיכרונותיה על שנות ההסתרות שלה בוורשה הנוצרית . 

 

אחרי עשרות שנים עדיין נותרה לה זיכרון של פחד מההסתתרות  כילדה נוצריה .

 

 

מקור וקרדיט :

אנה ביקונט . גברת סנדלר , הוצאת כרמל, 2020