דלג לתוכן הראשי

הילד דן צלקה ז"ל נדד עם משפחתו בערבות סיביר



 הסופר דן צלקה ז"ל  נולד ב-1936 בפולין. הוא עבר רבות בילדותו 


בני משפחתו ברחו לרוסיה בעת מלחמת העולם השניה ושם חיו שנים תחילה בסיביר ולאחר מכן בקזחסטן לפני שחזרו לבסוף לפולין והוא בן 10 וספג רבות ועמוקות מהתרבות האירופית בכלל וזה ניכר היטב בכתביו . מצד שני לדבריו אם היה נשאר בפולין יתכן שלא היה נהפך לעולם לסופר אלא עוסק בפילוסופיה .


הוא כתב כמה וכמה סיפורים כמו "כפפות " ואלף לבבות " ואחרים על תקופה זאת בארץ ישראל דווקא שאליה היגיע רק בגיל מאוחר ב-1957 בהיותו בן 21


הוא הגיע לישראל כשאינו יודע מילה בעברית ואינו יודע דבר על התרבות הקיימת כאן. אך הוא למד את השפה המוזרה בעיניו שהייתה כל כך שונה מהשפות האירופיות שהכיר היטב ובמהירות רבה.

 

ובתוך זמן קצר עד להדהים כעבור 3-4 שנים בלבד לאחר בואו החל לפרסם מאמרים ספרותיים שהתבלטו מאוד בידע העצום והאזוטרי שגילה בהם בכל תחומי הספרות העולמית וכמה מהטובים בהם התפרסמו החל מ-1961 כ"פולמוס וקולמוס " מוסף הספרות של המגזין "מעריב לנוער " מגזין שהתבלט אז מאוד ( בניגוד מוחלט להיום ) באיכותו . אחד ממאמריו הראשונים שם היה "ספרות של מצבים בלתי רגילים " אחד המאמרים הראשונים בעברית ( ואולי הראשון בכלל ) על ספרות המדע הבדיוני המודרנית וסופריה כמו סופר האימה לובקראפט ( שבו ראה צלקה את סופר המדע הבדיוני האמיתי הראשון ) , ארתור קלארק מורי לינסטאר ורי בראדבורי שאותו העריץ. לאחר מכן ב-1963 פירסם שם גם את אחד המאמרים הראשונים בעברית ( ואולי הראשון בכלל ) "טנטן " הקומיקס וכל השאר " על תרבות הקומיקס המודרנית ועל סידרת הקומיקס הבלגית "טינטין". זאת לצד שורה של מאמרים שהיציגו לקוראים הצעירים את מיטב הספרות המודרנית והקלאסית בשפות אירופיות שונות.


חווית ההגירה וההסתגלות לתרבות הזרה והמוזרה הפכה לאלמנט מרכזי בספריו . רבים מגיבוריו של צלקה בספרים כמו "דוקטור ברקל ובנו מיכאל " ( 1967) העוסק באב ובנו בפולין שלאחר מלחמת העולם השניה , האב מרצה לתרבות קלאסית המגלם את ערכי תרבות זאת וחי בתחושה של אבדן זהות לאחר שקיעת ערכים אלה ובנו המייצג את העולם הטכנולוגי הצעיר והנמרץ והבלתי רומנטי שכבר אין לו שום קשר לעולם הישן .

 

גם גיבורי ספריו "פיליפ אראבאס" (1977 ) " כפפות " ( 1982 ) ו"אלף לבבות " ( 1991) הם מהגרים לאותה ארץ מוזרה ובילתי מובנת ארץ ישראל הם לרוב מהגרים אירופיים אינטלקטואליים שנאלצים להתמודד שוב ושוב עם הסיבה מזרחית המוזרה של העיר תל אביב ומשקפים מין הסתם את התנסויותיו של צלקה עצמו. גיבוריו לרוב הם מומחים בתרבות אירופה ומרבים לצטט מתחומים שונים שלה ידועים יותר ואזוטריים הם מעדיפים לדון בשיחותיהם בדברים שברומו של עולם ולא במציאות הקטנונית האפרורית שמסביבם שהיא תפלה בעיניהם ,ובכך עוד מתעצם הניגוד העצום בינם ובין המקום שבו הם חיים.. מבחינה זאת מזכיר צלקה את הסופר האמריקני מהמאה ה-19 הנרי ג'ימס שנהג לתאר ביצירותיו את חיים ושיחותיהם של אינטלקטואלים אמריקניים כמנותקים לגמרי מהעולם הסובב אותם . אפשר לקרוא לצלקה "הנרי ג'ימס הישראלי".

"פיליפ אראבאס" מתאר את קורותיו של מהגר שמגיע לארץ ישראל ב-1946 והסיפור מתאר את חייו עד לאחר מלחמת השחרור על רקע אירועי התקופה . ועל רקע יחסיו עם חברי המפלגות השונות ובהם הקומוניסטים ועם הערבים בעיקרון זהו ספר שעוסק ברעיונות שונים יותר מאשר בדמויות , דבר שהוא יוצא דופן מאוד היום .

מקור וקרדיט : אלי אשד


 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…