דלג לתוכן הראשי

סיפורו של צבי בן עמי





צבי לא ידע איך קוראים לו, מי היו הוריו, מתי נולד, ומהי זהותו האמיתית. רק בגיל מבוגר מאד בערך בגיל 60, כשהוא נסע לפולין למסע חיפוש אחר שורשיו, הוא גילה מי הוא, מה שמו, בן כמה הוא, מי היו הוריו אחריו, היכן גדל ומה קרה לו ולבני משפחתו מלחמה?

כשהיה בגיל 9 פרצה מלחמת העולם השנייה (השואה). 

בשנת-1939 צבי יחד עם בני משפחתו נמלט מהעיירה דוגרובושיצה, עיירה ליד טשנסטחובה ליערות.
הם היו משפחה דתייה, מאד מבוססת, עם אדמות רבות ורכוש רב. תושבי העיירה, שכניהם הפולנים נהגו בהם בעוינות, והוריו שחשו בסכנה, החליטו לברוח ולחפש מקום מסתור עם תשעת ילדיהם בקור המקפיא ובשלג של אירופה. הם חיו במערה בלב היער לא רחוק מביתם באיזור מאד קר ומושלג, ומשפחה פולנית, משפחתו של יורק ננזה דאגה לכל צרכיהם ביערות. בשלב מסוים, כשהמשפחה הפסיקה לדאוג לצרכיהם, ומשפחתו של צבי רעבה ללחם, החליט אבי המשפחה לצאת לחפש מזון. בכך הוא לקח סיכון גדול ! הוא השאיר עקבות בשלג והשכנים הפולנים מצאו את עקבותיו. שלושה צעירים פולנים ששנאו את היהודים, והיו לא מעט כאלה, התחקו אחר העקבות, הגיעו למערת המסתור, הוציאו את כול בני המשפחה מחוץ למערה וירו בהם למוות. 

אבל צבי הצליח לברוח עם אחיו הגדול שמואל. הפולנים המרצחים רדפו אחריו ואחרי אחיו הגדול ביערות. הם ירו כדור ברגלו של צבי, ולמרות הפציעה, צבי המשיך לרוץ ביער, אבל שמואל, אחיו, נתפס ונורה למוות.   

יורק ננזה, שהיה גדול מסבי בשנתיים בלבד, מצא את צבי ערום על אחד העצים שבו הסתתר.  הוא לקח את צבי לביתו, ובני המשפחה נתנו לו מחסה וטיפלו בו. המרצחים הפולנים שהכירו את בני המשפחה, ידעו שצבי הקטן מסתובב חופשי ולכן ערכו חיפוש בבתי הפולנים. הם הגיעו לבית של יורק, אך יורק, שהיה הבן הצעיר, השכיב את צבי על המיטה, כיסה אותו בשמיכה והתיישב עליו. הפולנים חיפשו בכול הבית, ונכנסו לחדר בו צבי הסתתר. הם שאלו את יורק אם הוא יודע היכן צבי, ויורק אמר להם שהוא לא יודע.

כך בעצם ניצלו חייו.

 צבי חי בבית המשפחה תקופה ארוכה. הוא קיבל זהות  בדויה של ילד פולני שנפטר. ילד בשם הנייק זבירנסקי.

הוא למד את תפילות הנוצרים וביקר בכנסייה, וכך מצא מחסה בביתם של הפולנים.כעבור כשלוש שנים הגיע פיטלסקי  שהיה ראש העירייה ללוב, והחליט לקחת את צבי אליו ולתת לו מחסה. צבי עבר לפיטלסקי וקיבל אצלו יחס חם ואוהב . הוא הסתתר במשך כשלוש שנים במרתף ביתו. שם במרתף חי לו צבי עם טורוקוס הכלבלב. לעיתים רחוקות בלילות הוא יצא לנשום אוויר צח אבל את רוב הזמן היה במרתף הבית .

אשתו  של פיטלסקי לא ידעה תקופה ארוכה, כי יש ילד יהודי שמסתתר בבית, אך ברגע שגילתה את האמת היא כעסה, שהרי הוא סיכן את כל בני המשפחה. לא פעם הכתה אותו , ורצתה שיסתלק, אך פיטלסקי הגן עליו תמיד, נקשר אליו, דאג לו ולימד אותו את התפילות הנוצריות .

עם סיום המלחמה הגיע יום אחד אדם בשם גרשטר, יהודי שחי בחולון, מהסוכנות היהודית, לחפש את צבי. מטרתו הייתה לאתר ילדים יהודים ולהעבירם לבתי יתומים ומשם לארץ ישראל . צבי לא רצה ללכת איתו לבית היתומים. הוא רצה להיות פולני. הוא ידע שטוב להיות פולני . פיטלסקי לא רצה לשחרר את צבי וטען שצבי לא יהודי, והוכיח כי הוא יודע את התפילות הנוצריות. גרשטר היהודי לא האמין לדבריו. הוא תפס את צבי והוריד לו את המכנסים. ניתן היה להבחין בקלות רבה כי צבי עבר ברית מילה ולכן היה ברור כי הוא ילד יהודי . לפיטלסקי לא הייתה ברירה, והוא אפשר לצבי ללכת עם גרשטר לבית היתומים ומשם עלה לארץ ישראל.

בארץ ישראל שאלו את צבי, איך תרצה שנקרא לך? צבי ששמו היה עם עלייתו לארץ הנייק זבירנסקי ,על שם הילד הפולני שמת ,אמר להם קראו לי צבי, כי הנייק זה צבי. ושם משפחה - בן עמי, כי אין לי משפחה ואני רוצה להרגיש שייך, רוצה להיות בן העם הזה. וכך העניקו לו שם חדש בישראל. 

צבי, בשמו החדש, הקים משפחה בארץ ישראל. נשא את אריאלה לאשה ונולדו לו שלושה ילדים: שמואל, יחיעם ולילי ו- 9 נכדים.

בגיל 71 הוא החליט לחפש מידע - מי הוא באמת ?

את כול הסיפור שסיפרתי לכם עד כה, צבי לא זכר. הוא שכח והדחיק את התקופה המרה הזו בחייו.

לפני כ- 10 שנים. הוא השתתף בתכנית טלוויזיה שהתנהלה בשידור חי שנקראה "זהות אבודה" אותה הנחה מני פאר, יחד עם ורד ברגמן התחקירנית. בתכנית זו התקיים שידור ישיר בין פולין לישראל. באולפן הטלוויזיה בפולין התארחה אישה זקנה שהכירה את צבי.

בעקבות תכנית הטלוויזיה הוא נסע לפולין לאותה אישה זקנה כדי לנסות ולאתר את זהותו האמיתית. בדרך אליה פגש זקנה אחרת שראתה אותו ברחוב וקרא לו בהפתעה: "מוישלה". היא זיהתה אותו בזכות כתם לידה גדול שיש לו בפניו. 

בביקור בעיירת ילדותו הוא הצליח לאתר את האיש שהציל את חייו. הוא פגש אחרי כל כך הרבה שנים את יורק ננזה, הילד הקטן, שישב על המיטה והסתיר אותו.

במוזיאון לוחמי הגטאות נמצאו מסמכים מבית היתומים עם תמונה של צבי, ותיאור של כל מה שקרה ביער לבני משפחתו. 

באותו ביקור בפולין, איתר צבי את היער בו הסתתרו בני המשפחה, מצא את קבר האחים של בני משפחתו עליו יש צלב עד היום הזה.

הוא ויורק התחברו, ויורק הגיע לביקור בישראל.  ב"יד ושם" בירושלים זכה לתעודת "חסיד אומות העולם".

הסיפור שסיפרתי לכם הוא סיפור לא פשוט, אך ניתן לראות בו את התקווה:
 צבי עלה לארץ, הקים משפחה. הוא יודע כי שמו הוא בעצם משה רוזנבאום, יודע את שמות הוריו ואחיו, פגש את מצילו וכיום הוא בן 83 וחי בהרצליה עם אשתו אריאלה.
על דלת ביתו מתנוסס השם "משה רוזנבאום".
 
 מקור וקרדיט : 

חמי צבי בן עמי.docx (1.6 MB)




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…