דלג לתוכן הראשי

הארי קלאוזנר , ילד יהודי הולנדי במסתור שהופך להיות טייס בחיל האוויר




לאחר שאחז בהגאי מטוסים במשך כמעט יובל שנים, פורש עוז בצניעות את סיפורו המופלא בספרו החדש "שמע ישראל – תשרי, חשון כסלו", בהוצאת "אופיר ביכורים", שמעבר ל"סיפור אהבה" הוא גם סיפור של כוח רצון ושאפתנות , סיפור המממש תרתי משמע את האמרה – השמים הם הגבול.
זוהי תמצית הסיפור של עוז שמרגע שפרש כנפיים – לא הפסיק לעוף, שהשתתף במבצעים רבים בחיל –האוויר-כאלה שהפכו לספרים וסרטים ואולי גם כאלה שלעולם לא יסופרו , ושהיה חלק חשוב גם במסע שעשתה חברת – התעופה הלאומית של ישראל בדרכה להיות חברה חדשנית ומפוארת בין החברות המתקדמות בעולם.

 "אני זוכר ילד בן תשע עומד על דרגש ומביט בהשתאות בלהקי המפציצים שחולפים מעל הבית בדרכם להפציץ בגרמניה. אני זוכר את הלילות כששמעתי אותם חוזרים, נאבקים להישאר באוויר למרות הפגיעות הרבות שספגו. אני זוכר שאותו ילד אמר לדודה הייצמא, "אני אהיה טייס". "בפלסטינה", הדודה הוסיפה .

 אני זוכר את מסדר  הכנפיים, שמהלכו אמרתי לעצמי : הגשמת את הנדר, מעכשיו אתה טייס. התמסרתי למקצוע בכל לבבי, פרשתי כנפיים, בדרך היו הרבה צמתים...אבל תמיד נמצאתי בחברת אנשים שעזרו לי לנווט את עצמי בחזרה לנתיב ההתקדמות בחיים. בתוך לבבי , הכנפיים יישארו תמיד "פרושות"". (עמ' 298 – 299 )

 הארי קלאוזנר, נולד בגרמניה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, אביו  עוזב את המשפחה ועולה ארצה. אימו לוקחת אותו ואת אחותו ובורחת להולנד, תוך קשיים בלתי רגילים. בשנת 42' המחתרת ההולנדית מפרידה בין המשפחה ולוקחת את הארי בן ה- 6 ומחביאה אותו בבית משפחה הולנדית פרוטסטנטית . "אני זוכר כל אלפית שנייה, המשפחה שמה אותי בעליית הגג , מבעד החלונות היה צופה במטוסים החגים בשמים" .

 באחד המקרים פתח הארי את החלון והשכנים קלטו אותו והלשינו לגסטאפו. מאותו יום, ובשל חשש להלשנות, שמו  אותו בתוך גומחה בין קורות הפרקט שברצפה, ומצבו הנפשי הדרדר מאז.

 בשנת 45' המשפחה התאחדה ועולה ארצה באוניית מעפילים.  "נפלנו לתוך ההוויה הישראלית הפלשתינית . אומר עוז שעד גיל 10 לא הלך לבית ספר . (העביר במחבוא אצל משפחה הולנדית ).  בישראל הובחן כמפגר על ידי מנהל בית הספר שממליץ לשלוח אותו לבית מפגרים. אמו מוציאה אותו מבית הספר ושמה אותו "בהדסים".

 "אמא היתה חולה, אבא כל הזמן עבד ומצאתי את עצמי מסתובב ברחובות" אומר עוז.  השנים במלחמה נתנו את אותותיהם על צורתו ועמדתו הפיזית, מה שגרם ללעג וקלס מצד ילדים. מורה ההתעמלות בתיכון בגימנסיה לקח אותו  כפרויקט, ולימד אותו לשחות, לשוט ופיתוח גוף. כך מצא עצמו הארי כשוער בנבחרת הכדורגל של "מכבי", ושהגיע שעתו להתגייס נאלץ לבחור בין אהבתו לכדור לבין הטייס. עוז בחר בטייס .

 לאורך כל הדרך תמכו בי אנשים . בלי תמיכה לא הייתי מגיע למה שאני היום! מדגיש עוז. "אין דבר העומד בפני הרצון , שום תירוץ לא יכול להצדיק חדלת אישיים"
 אריה עוז, נשוי לבת שבע ואב לשלושה . שני בניו הלכו בדרכו ושרתו כטייסים בחיל האוויר . משמש כחוקר תאונות אוויר בארץ ובחו"ל מטעם משרד התחבורה, ומרצה בפני תלמידים במסגרות החינוך העל יסודי וחטיבות הביניים על "סיפורו האישי וכוח הרצון" . נכנס לספר השיאים של גינס כמחזיק שיא עולמי על הטסת 1087 נוסעים במטוס ג'מבו , וזכה בעיטור מטעם חיל האוויר האמריקאי על טיסות שביצע למען השלום וההומניות.

"שמע ישראל " ספרו של אריה עוז . ניצול שואה מספר .. - Mouse Cafe

 

 שמע ישראל - אופיר ביכורים הוצאה לאור

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…