דלג לתוכן הראשי

הנער צבי (גרישה) גולדגמר: בתוך הגורן, חורף 1942 היה חורף קשה מאוד.




 צבי (גרישה) גולדגמר, יליד SUWALKI, פולין, 1926.
גדל בבית דתי, למד בחדר ובבית-ספר יהודי. לאחר כניסת הגרמנים, ברח ועבר את הגבול לאוגוסטוב. אחר כך הגיעו גם אחיו ובן-דודו. שם למד בבית-ספר ואחיו עבד ופרנס אותם. הרוסים העבירו אותם לסלונים. עבר ב-1941 ללוצק. ניצל ע"י משפחה צ'כית שהוציאה אותו מהגטו. כנער הוא הסתתר בגורן שלהם יחד עם עוד 17 יהודים. כך ניצול מהשמדת כל יהודי לוצק שנרצחו.
כשהגרמנים נסוגו מערבה, הסתתר בכפר קרוב אותו שרפו הגרמנים, והוא חזר לגור אצל הצ'כים, בחורף 1944. לאחר שחרור הרוסים עבר לביאליסטוק. לאחר שהות באיטליה ושנתיים בקפריסין, עלה לארץ בשנת 1948.
בגטו הייתי עם אותה אשה וילדים. אחרי 4 ימים באה ילדה שלמדתי אתה בבית ספר עם אבא שלה וסוס ועגלה ושאלה עלי ולקחו אותי לכפר הצ'כי.

ש. הם לא היו יהודים.

ת. לא. הם היו גויים.

ש. והם ידעו שאתה יהודי.

ת. ודאי שהם ידעו. היו יהודים שהיו עובדים בכביש. אז אותו גוי צ'כי סידר עם מנהל העבודה, שכאילו אני עובד בכביש. הוא בטח היה משלם לו ואני הייתי עובד אצלו במשק. פעם אחת, אינני זוכר את התאריך, לא באו לעבוד והגוי אמר: תדע, שהורגים שם את היהודים. אז כבר לא יצאתי יותר לעבוד ולא יצאתי מהבית והסתתרתי בגורן, מ-1941 עד 1944, בפברואר כששחררו אותי.
אז הייתי אצל המשפחה הצ'כית הזאת, משפחת טומיצ'ק, לו קראו סאשה ולאשתו פניה ולבת אחת קראו אנינקה, ועוד אחת מילושקה והיה להם בן שאחר כך נפטר. רדפו אותנו כמה פעמים ובאו לחפש. היו שם ערמות של קש והיינו מסתתרים מתחת לערמות.

ש. מי היה מסתתר?

ת. שם היו עוד 17 יהודים שהסתתרו. לי היה טוב, כי לי היה בעל בית ולהם לא היה בעל בית. הם היו מסתתרים וגונבים פרוסה לחם או מהאוכל שהכינו לחזירים, היו לוקחים תפוח אדמה...

ש. והם נשארו שם בכפר כל התקופה וכל הזמן הסתתרו?

ת. כל הזמן הסתתרו ואף פעם לא יצאו לאור היום.
ש. מה היה בחורף? היה שם קש בחורף?

ת. כן. בטח שהיה. כשמוציאים מהשיבולת את החיטה אז יוצאת פסולת מאוד דקה והיו ערמות גדולות מזה והיו צריכים קודם להיכנס לשק גדול, כי הם מאוד קטנים וזה נכנס לכל מקום, אבל זה היה מחמם. זה היה בתוך הגורן. חורף 1942 היה חורף קשה מאוד.

ש. היית יוצא בלילה?

ת. בלילה היינו יוצאים ונפגשים.

ש. היית ניגש אליהם הביתה לאכול משהו?

ת. הוא היה מביא לי כל פעם אוכל. היה להם כלב בשם מושקה. כשהגוי היה קורא לכלב: מושקה, אז זה היה סימן בשבילי שהוא בא לתת לי אוכל. הגוי רצה שאני אלך אתו להתפלל.

 אז אמרתי לו: סשה, אתה יודע כמה אתה מסתכן? מישהו ילשין שאתה מסתיר יהודי, ולא רק שיהרגו אותך אלא את כולם. היתה שם סבתא שהיתה עושה לי את המוות. היא היתה אומרת לי: אני לא רוצה להרוג אותך. אבל אם הגרמנים יתפסו אותך, יהרגו את הילדים שלי ואת הנכדים שלי וגם אותי. זה היה מאוד קשה.
  מקור וקרדיט : אתר מט"ח בשיתוף יד שם

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…