עליזה רוזנווסר , בתוך
האנתולוגיה : חמש ילדות מדברות , הוצאת משרד הבטחון , 2009 ( אנתולוגיה
בעריכת ד"ר דורית זילברמן ) .
עליזה
רוזנווסר נולדה ב1936 בעיר בוצ'אץ שבגליציה .
שרדה
בשואה הודות לאנשים כפריים טובים , שהחביאו אותה ואת משפחתה. בני הזוג קפרוצקה ,
שהסתירו אותה , נכללו בין חסידי אומות העולם.
"ישנם כל כך הרבה
ריחות נעימים. ריח וניל , ריח ורדים, ריח הדרים בפריחתם. ריח קפה
של בוקר וריח קקאו בערב חורפי. ריח עוגת שמרים טרייה , ריח דגים ממולאים. בשבילי ,
הטוב שבריחות הוא ריח אדים העולים ממרק כרוב עם תפוחי אדמה בקליפה.
באותו
לילה, מצאנו אמא , סבתא ואני מחסה בדיר חזירים. בדיר היה חמים. הצלחנו להערים על
החזירים , וגלגלנו אלינו מתוך האבוס כמה תפוחי אדמה. התכרבלתי קרוב ככל האפשר
לחזירה שהשמיעה נחירות שבעות ואדי חום עלו מנחיריה.
בלילה
ההוא החיים נראו לי טובים , אך השכם בבוקר , בטרם יתעוררו הכפריים , הרחקנו לתוך
השדות המושלגים. ריח השלג חד ודוקרני כמו שדה השלף בקיץ שרצתי בו יחפה כאשר ברחנו
מהגיטו. עם כל פסיעה שקעה אחת מרגלי בתוך השלג הטובעני. אמא משכה אותי וראיתי שאין
לה כוח ובכל משיכה גם היא מאבדת רגל בשלג.
"הנעליים
לוחצות לי , הן קטנות עלי", אמרתי לאמא.
"את
גדלת", ענתה אמא וקולה חד. "תדרכי בקלות, תחשבי כאילו את מרחפת" .
השלג
הבוהק הפחיד. רציתי לישון, לחזור לדיר החזירים האפלולי החמים.
מצאנו
מסתור מאחורי ערמת זבל-פרות, פתיתי השלג הלבינו אותה והיא התנשאה מעל השדה המושלג.
"את מייבבת כחתולה קטנה" , ליטפה אותי אמא וקולה רך.
"קר
לי , כל כך קר לי " .
"תחפרי
בתוך הערמה, מהר , תחפרי" .
"לא
יכולה"
"את כן יכולה ,
תתחילי".
"עוד מעט , אני רק
אישן קצת"
"לא עוד מעט! עכשיו
תניעי את האצבעות. "
מה קרה לאמא? למה היא כועסת
עלי ? השתדלתי לחפור בכל כוחי.
"לא, את לא תישני , אסור לך עכשיו לישון " .
למה היא משפשת את פני בשלג
? היא לא מבינה שגם ככה קר לי ?
"לוסיה , לוסיניו , לא
לישון , התעוררי! " צועקת אמא בלחישה ומנערת אותי.
הכנסתי את ידי לתוך הערמה
, סבתא ואמא עטפו אותי ביניהן.
"אל תעצמי עיניים.
אסור לישון בשלג . דברי. פה מותר לדבר, אף אחד לא שומע.
"תגידי את הכתובת של
הדוד באמריקה , נו את זוכרת ? " אמא לא מרפה ממני.
"סאם פ. גריפל.
ברוקלין, אמריקה".
ואת מי את צריכה לחפש
בפלשתינה? "
את דויד כהן ואת דודי
גנזר" .
אני יודעת שאמא תמיד נרגעת
אחרי שאני אומרת לה את הכתובות האלה. הבטן שלי משמיעה רעשים. אני רק רוצה לסגור
עיניים ולטייל לי בשקט בארמון שחפרתי לי בתוך הזבל. שם בארמון יושבת מלכת הקרח על
כיסא נוצץ במעיל פרווה לבן. הנה גם השק יושב לרגליה, מכוסה בפרווה ומשחק עם הבובה
שלי. הגרמנים לקחו את הבובה שלי , איך הוא מצא אותה?
סבתא מנענעת אותי , " בואי אני אספר לך על
יוסף והאחים שלו" . סבתא מספרת את סיפור יוסף שהאחים שלו זרקו אותו לבור,
האחים בטח היו אוקראינים ובגלל זה הם שנאו את יוסף ומכרו אותו לגרמנים.
"היא הולכת לנו!"
אני שומעת את סבתא.
לאן אני הולכת ? אני רוצה
לשאול , אבל שפתי אינן נעות .
"קומי !" מנערת אותי אמי בכוח. "פתחי את העיניים! קומי, אנחנו הולכות".
איני יודעת אם הלכתי או זחלתי או נישאתי בין
שתיהן וריחפתי. אור קלוש נראה, כיוונו את צעדינו אליו. בבת אחת הייתי ערה לגמרי.
אמי אמרה לי לזחול ולהציץ בחלון ולהגיד לה מי בבית.
על יד השולחן ישבה אישה
ומהצלחת שלה שלפניה עלו אדים. היא סובבה את ראשה לכיוון החלון. ראיתי רק עין אחת
ובמקום העין השנייה התנשאה גבשושית ענקית. זחלתי מהר בחזרה.
"יושבת שם באבא -יאגה , מכשפה בעלת עין אחת
, והיא אוכלת" .
"זה הבית של יאדוויגה
בעלת התבלול", הרגיעה סבתא."אל תפחדי, היא אישה טובה"
אמי הובילה אותי אותי עד
לדלת הבית , פתחה אותה ודחפה אותי פנימה. עמדתי רועדת מול בעל התבלול. עכשיו היא
תאכל אותי.
"המכשפה" הרימה את ראשה מעל הצלחת.
התכווצתי . הורדתי את עיני לרצפה. הרצפה
הייתה מכוסה בקש. "בואי הנה , שבי, שמעתי קול עדין. "את רעבה,
מסכנה" .
היא הגישה לי כף עץ, הזיזה
צלחת שעלו ממנה אדי מרק כרוב. ריח חמצמץ -מתוק. היא קירבה צלחת נוספת וממנה עלה
ריח סמיך של תפוחי אדמה בקליפתם.
ישבנו קרובות זו לזו, אוכלות מצלחת אחת. העין
האחת חייכה ומבעדה נשלחה אלי קרן אור חמה.
מקור
וקרדיט :
עליזה רוזנווסר , בתוך
האנתולוגיה : חמש ילדות מדברות , הוצאת משרד הבטחון , 2009 ( אנתולוגיה
בעריכת ד"ר דורית זילברמן ) .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה