בעדותו סיפר יצחק האן על
קורותיו ועל קורות משפחתו בתקופת השואה. כאשר החלו רדיפות היהודים בקרואטיה וכאשר
באו ביולי 1941 לאסוף את משפחתו מדירתם בזגרב , הצליח יצחק בן החמש עשרה לברוח דרך
חלון הדירה. האוסטשים תפסו את אביו ואת אמו החורגת והוא לא ראה אותם יותר.
יצחק האן מצא מסתור אצל משפחה של חברו לכיתה , שהיה ממוצא איטלקי
, משפחת קרנלוטי.
מאוחר יותר הגיע לדירה גם
דודו אדולף כהן, שהצליח לברוח ממחנה יאסנוביץ , אך לבסוף תפסו אותו האוסטשים והוא
הוצא להורג בזגרב.
הנער יצחק האן נדד אז
באזורי קרואטיה והגיע לסלובניה, לאזור שהיה בשליטה איטלקית, ושם נתפס והוחזר לידי האוסטשים
בקרואטיה. שופט קרואטי שהכיר את אביו שחרר אותו, ובעזרת משפחת קרנלוטי מצא
יצחק האן מקלט במפעל לייצור כוהל שהיה בבעלותה. הוא הסתתר שם עד אביב 1943, ואחר
כך הצטרף ליחידת הפרטיזנים על שם האחים רדיץ שפעלה באזור. הייתה זו יחידת פרטיזנים
קטנה של עשרים לוחמים , שחנתה במשך היום בכפרי הסביבה ובלילות יצאה לפעולות חבלה
רבות, בעיקר לפיצוץ פסי רכבת.
"המצב אצל הפרטיזנים
היה כזה שאדם היה צריך לתפוס בעצמו נשק שלל אצל האויב כדי להצטייד," סיפר האן
בעדותו. "היינו תוקפים תחנות של ז'נדרמים, מפשיטים אותם ממדיהם ולוקחים מהם
את הנשק", הוא הוסיף : "אני מוכרח לציין שלא שאלו אותי אף פעם אם אני
יהודי , נוצרי או מוסלמי. קיבלו אותי בזרועות פתוחות, ואחר כך , כאשר כבר ידעו
שאני יהודי , לא הייתה שום בעייה."
הנער יצחק האן המשיך לנדוד
ולהסתתר, נתפס בידי האוסטשים ושוב הצליח להשתחרר מידיהם. בספטמבר 1944 הצטרף האן
לדיוויזיית הפרטיזנים השביעית ולחם בשורותיה באזור סלבוניה וסלובניה.
יצחק האן השתחרר מהצבא
היוגסלבי בשנת 1946 בדרגת קצין, עלה ארצה ב1948 ולימים היה פקיד בכיר במשרד
התעשייה והמסחר בירושלים.
מקור וקרדיט : ראול
טייטלבאום , אחד מכל שמונה : יהודים בשורות הפרטיזנים ובמחתרות ביוגוסלביה
במלחמת העולם השנייה, הוצאת יד ושם , 2015 .
ראה גם :רקע היסטורי
אוסטאשה
(בקרואטית: Ustaše) היא תנועה
לאומנית קרואטית, בעלת זיקה עמוקה לקתוליות, שנוסדה ב-1929. מיום היווסדה
שמה לה התנועה למטרה להקים מדינה קרואטית עצמאית, והכריזה על מאבק בשלטון המלוכני ביוגוסלביה.
התנועה הוצאה אל מחוץ לחוק ומייסדיה, אנטה פאבליץ' וגוסטב פרצ'ץ (שנרצח מאוחר יותר
בהוראת פבליץ'), נידונו למוות שלא בפניהם. שמו של ארגון אוסטאשה נקשר ברצח אלכסנדר
הראשון מלך יוגוסלביה ושר החוץ הצרפתי לואי בארטו במרסיי ב-1934.
בתקופת ייסוד הארגון ב-1929
היה האוסטאשה ארגון לאומני, שהיה ידוע במעשי אלימות רבים. כאשר הארגון קיבל את השליטה
במדינה הקרואטית, במהלך מלחמת העולם השנייה, כבר היה לו מבנה צבאי לכל דבר (צבא אוסטאשה
- Ustaška Vojnica), צבא שמנה,
בשיאו, בשנת 1944 76,000 לוחמים. אחרי התמוטטות יוגוסלביה בשנות ה-90, הייתה מעין התעוררות
אידאולוגית של הארגון וכמה מסגרות פרלמנטריות דרשו לשאת את שם האוסטאשה.
קורבנות
האוסטאשה ניסו לחסל את כל הסרבים,
יהודים וצוענים, ובעיקרון את כל מי שהתנגדו לדעותיהם, מי שלא השתייכו לדתם - נוצרים
קתולים - וכל מי שלא היה בן הלאום הקרואטי, כולל קרואטים קומוניסטים ודיסידנטים, שהיו
כמרים קרואטים ביזנטים קתולים. כאשר עלו לשלטון במלחמת העולם השנייה, הם בנו כמה מחנות
ריכוז, שהמפורסם שבהם והידוע ביותר לשמצה היה יאסנובאץ.
מספרם המדויק של קורבנות האוסטאשה
אינו ידוע, קיימות רק מספר הערכות. מספר הקורבנות היהודים של האוסטאשה הוא אמין יחסית:
כ-32,000 יהודים נהרגו במהלך מלחמת העולם השנייה בטריטוריה שלהם. מספר הקורבנות הצוענים
(יוגוסלבים רומים) היה כ-40,000, וכמה לאחר המלחמה. מספר הקורבנות הסרבים גדול בהרבה,
והערכות נעות בין 300,000 ל-700,000 קורבנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה