פליקס שַׁבְּרִיֶה, קשר את
גורלו לזה של יהודי צרפת. על אף היותו נוצרי, הוא הצטרף לארגון אוז"ה ואף
שימש כמזכ"ל הארגון. שמו חתום על הצלתם של 284 נערים וילדים יהודיים.
פליקס שַׁבְּרִיֶה נולד בכפר אפינל, ושם עבד בעבודות כפיים. הוא עבר לפאריז והמשיך לעבוד בעבודות כפיים, אך במקביל רכש השכלה באופן עצמאי. כאוטודידקט, ייסד עם מכר ירחון פריזאי והיה מנהלו ועורכו. הוא היה גם כותב, זמר ומלחין. כמו כן היה חבר בבונים החופשיים. אחד משיריו אומץ על ידי מפלגת החזית העממית הסוציאליסטית בתור המנונה.
בשנת 1939 החל שַׁבְּרִיֶה
לעבוד במשרד הבריאות הצרפתי בתקופת כהונתו של השר מרק רוקר. הוא עסק בסיוע לפליטים
יהודים ממוצא גרמני ואוסטרי שנמלטו לצרפת בשל עליית הנאציזם בגרמניה. עם פרוץ
מלחמת העולם השנייה נכלאו פליטים יהודים אלה במחנות מעצר צרפתיים, שכן היו אזרחי
מדינת אויב שַׁבְּרִיֶה המשיך לסייע להם. בסוף 1939 הצטרף לארגון אוז"ה ולימים
נעשה מזכ"ל הארגון.
שַׁבְּרִיֶה פתח, מטעם הארגון, בית ילדים של ארגון אוז"ה בטירת שאבאן שבסן-פייר-דה-פורסאק, במרכז צרפת, עבור ילדי הפליטים העצורים. לאחר כיבוש צרפת במאי וביוני 1940, הצטרף לוועדת ההתנגדות הלאומית בראשות שרל דה גול.
בין נובמבר 1939 לינואר 1944 היה בית הילדים בשאבאן שבמרכז צרפת מקום מקלט ל-284 ילדים. רבים מאנשי הצוות היו יהודים, בעיקר יהודים זרים. כשנפתח בית הילדים בשאבאן הוא היה חוקי וידוע לשלטונות הצרפתים. אנשי הצוות היו רשומים בעירייה ולחלקם היו תעודות זהות מוכרות, אישורי שהייה או התרי עבודה.
ילדים מגיל חמש עד 18 שהו בשאבאן שבועות, חודשים או שנים. החלוקה ללינה באולמות השינה היתה על פי הגיל. שַׁבְּרִיֶה ואנשי הצוות שטיפלו בילדים דאגו לשמור על זהותם היהודית. הם ציינו את השבת וחגגו את החגים היהודיים. גאוות הבית היתה תזמורת הילדים של שאבאן, שניגנה אחרי צאת השבת וכולם רקדו לצליליה.
עד קיץ 1942 למדו הילדים בבית הספר היסודי המקומי – סן-פייר-דה-פורסאק (Saint-Pierre-de-Fursac). מנהלת בית הספר הייתה רנה פאיאסו (Renée Paillassou) ואחותה אירן (Irène) הייתה אחת המורות. האחיות פאיאסו, לימים חסידות אומות העולם, היו מסורות מאוד לתלמידים היהודים. הילדים הגיעו ממדינות שונות באירופה ורובם לא ידעו צרפתית. האחיות פאיאסו דאגו להם לכיתה מיוחדת בה למדו צרפתית. הילדים הגדולים עבדו בסדנת העור של המורה יוסף קניג, שגם בנו, דוד, הסתתר בטירת שאבאן.
עקב הסיכון שהיה כרוך בהסתרתם, הוצאו מספר ילדים משאבאן מעת לעת, נמסרו למשפחה או עברו לבית ילדים אחר ולאחר פרק זמן הוחזרו למקום. ב-26 באוגוסט 1942, בשעות הערב המאוחרות, פשטו ז'נדרמים צרפתים על בית הילדים בשאבאן. הם ביקשו לעצור כמה מהנערים הבוגרים. לבסוף עצרו חמישה צעירים ואת אחת המטפלות ושלחו אותם למחנה הריכוז נקסון (Nexon), ליד לימוז'. אחד המורים, ארנסט יבלונסקי (Jablonski), נעצר, אך בעזרת כמה נערים שהקיפוהו והסיחו את דעתם של הז'נדרמים הצליח להימלט ליער הסמוך ולשרוד. מבין השישה שנעצרו שרדו רק שניים.
ב-1 בספטמבר 1942 נערכה פשיטה נוספת על הבית. הפעם נודע לשַׁבְּרִיֶה מפי אירן פאיאסו על הפשיטה המתוכננת והוא דאג שהצעירים יסתתרו. הז'נדרמים מסרו לו רשימה של עשרה שמות. שברייה ניצל אי דיוקים שהיו ברשימה והודיע לז'נדרמים שארבעה מהשמות אינם מוכרים לו וששת האחרים, כך אמר, ברחו מהמקום.
בנובמבר 1942 השתלטה
גרמניה הנאצית על האזורים שתחת "משטר וישי" ותחושת הבטחון של מסתירי
הילדים באזורים אלה התערערה אף יותר.
בסוף 1943 נסגר בית הילדים
בשאבאן והילדים הועברו לחסות הרשת של ז'ורז' גארל. חלק מהילדים הוסתר אצל משפחות
נוצריות וחלק הוברח לשווייץ.
שַׁבְּרִיֶה היה האיש שדאג ותאם את ההסתרה של הילדים
ושל אנשי הצוות. ב-1944, אחרי שהילדים עזבו, שימשה טירת שאבאן את חברי המחתרת
הצרפתית.
שַׁבְּרִיֶה, שהיה עיתונאי במקצועו, חזר לעסוק בכך אחרי המלחמה. לימים נבחר להיות נשיא אגודת הסופרים והעיתונאים בצרפת, חבר באגודת העיתונאים הרפובליקאיים ונשיא כבוד של הוועדה ללימודי המזרח הרחוק. הוא עוטר באות לגיון הכבוד ובמספר אותות כבוד נוספים, של גופים בצרפת ומחוצה לה. הוא הלך לעולמו ב-1962. לאחר מותו נשרפה גופתו ואפרו פוזר בבית הקברות פר לשז בפאריז.
ב-1999 הכירה "יד ושם" בפליקס שַׁבְּרִיֶה כחסיד אומות העולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה