מתוך מאמרו של השופט בדימוס גבריאל בך, לשעבר חוקר התביעה במשפט אייכמן :
"מסמכי הגסטאפו של פריס היו
מסודרים לפי אותו סדר כרונולוגי המתואר לעיל. והנה נתקלנו יום אחד בפנייה של גנרל
צבאי גרמני, שכיהן כמפקד על אזור פריס, אל משרדו של אייכמן, ובה בקשה להוציא
מהגירושים לאושוויץ מדען יהודי-צרפתי בשם פרופסור וייס. הנימוק
היה, שאותו פרופסור הוא מומחה בשטח הרדאר, ועבודתו והמצאותיו חיוניות עבור הצבא
הגרמני. לאור נימוק זה קיווינו הפעם להיענות חיובית, אפילו מהגסטאפו. אך כעבור ימים
מספר למדנו אחרת. אייכמן השיב: מטעמים עקרוניים אין להיענות לבקשה זו.
שוב, כעבור כמה אלפי מסמכים וכמה ימי עבודה
שלנו, נתקלנו בתרשומת הבאה, בדבר שיחה טלפונית שהתנהלה בין אותו גנרל לבין אייכמן,
לאחר שהגנרל קיבל את תשובת אייכמן. הפעם מתרעם הגנרל:
איך אתה מעז! אני גנרל של הוורמכט!". ותשובת אייכמן: ואני אוברשטורמבנפיהרר
של האס.אס!
כעבור כמה ימים מצאנו מכתב נוסף של אייכמן, לאמור : אשר לפרופסור וייס,
גילינו בינתיים שהפטנטים של אותו יהודי כבר הוחרמו על ידי הצבא. אין אפוא כל צורך
לעכב נוספות את גירושו". ולבסוף – אישור על ביצוע הגירוש למחנה ההשמדה.
אגב, לפרשה זו הייתה עוד
תוצאה מרגשת נוספת, אשר גם היא אופיינית לחוויות שהיו מנת חלקנו. אחרי שהגשתי לבית
המשפט את ההתכתבות הנ"ל, והדברים פורסמו בכלי התקשורת בהבלטה, הודיעה לי יום
אחד מזכירתי שנערה צעירה בשם גב' וייס רוצה לראות אותי. מה הסתבר? כאשר ראו
פרופסור וייס הנ"ל ואשתו שאנשי האס.אס באו לקחתם מביתם, הבריחו מהר את
התינוקת שלהם בת כמה החודשים אל שכנים באותו בית.
השכנים שמרו על הילדה והצליחו להעבירה לארצות הברית. והנה
קראה הנערה בעיתונות על ההתכתבות בקשר לאביה. היא באה ארצה והשמיע בפני את הבקשה
המרגשת הבאה: לדבריה, לא זו בלבד
שלא הכירה את הוריה, אלא שאין לה אפילו תמונה או צילום מהם. היא באה לבקש עצה מה
ניתן לעשות כדי לפחות להשיג ממקור כל שהוא צילומים שבעזרתם תוכל להיווכח איך נראו
הוריה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה