ספרו של פרופסור דב קולקה, שנולד בצ'כיה ב-1933 ועלה לישראל ב-1949, פורסם בתחילה
באנגלית, והוא מורכב מקטעים שמקורם בראיונות מוקלטים מלפני למעלה משני עשורים,
וקטעי יומנים אותם כתב המחבר בבגרותו, שכוללים בעיקר חלומות ורשמים בעקבותיהם.
בנוסף, מצורף לספר מאמר פרי עטו על "מחנה המשפחות" של יהודי טרזינשטט
באושוויץ .
"אני רואה תמונה אחת. אלה הן שניות
בעצם, רק שניות, שניות של פרידה חטופה שאחריה אמי הסתובבה והתחילה להתרחק לעבר
הבתים האפורים האלה של המחנה. היא לבשה שמלה דקה שהתעופפה בדוח הקלה ואני ראיתי
אותה הולכת ומתרחקת".
"ציפיתי שתסובב את ראשה, ציפיתי לסימן כלשהו. אמא לא סובבה את הראש, והלכה, הלכה עד שהפכה לנקודה בקצה האחר, נקודה שידעתי שהיא אותה שמלה דקה של קיץ, ונעלמה. אינני יודע כמה זמן נשארתי עומד באותו מקום. לא יכולתי להבין, תהיתי כל הזמן על פשר החידה הזאת, על קשיחות הלב הזאת שבה התרחש האקט הזה, שאחריו באה אותה היעלמות איטית שהפכה רק לנקודת צבע. מאז אני תוהה, ותוהה עד עצם היום הזה: מדוע לא הסבה את ראשה, לפחות פעם אחת...״ (אוטו דב קולקה, ״נופים ממטרופולין המוות״).
"ציפיתי שתסובב את ראשה, ציפיתי לסימן כלשהו. אמא לא סובבה את הראש, והלכה, הלכה עד שהפכה לנקודה בקצה האחר, נקודה שידעתי שהיא אותה שמלה דקה של קיץ, ונעלמה. אינני יודע כמה זמן נשארתי עומד באותו מקום. לא יכולתי להבין, תהיתי כל הזמן על פשר החידה הזאת, על קשיחות הלב הזאת שבה התרחש האקט הזה, שאחריו באה אותה היעלמות איטית שהפכה רק לנקודת צבע. מאז אני תוהה, ותוהה עד עצם היום הזה: מדוע לא הסבה את ראשה, לפחות פעם אחת...״ (אוטו דב קולקה, ״נופים ממטרופולין המוות״).
הילד בן ה11 דב קולקה גורש עם אמו ועם עוד כ־5,000 יהודים אל מחנה
המשפחות באושוויץ-בירקנאו ממחנה טרזיינשטט, שהיה ״מחנה לדוגמה״, מהתלה נאצית
מרושעת וערמומית שהוקמה לטובת ביקורי הצלב האדום ומראית העין.
תעודות שנתגלו לאחרונה בגרמניה
ב"משרד הראשי של הרייך
לבטחון " ( RSHA ) מעידות כי מחנה המשפחות
באושוויץ נועד לשמש הוכחה חיה, כביכול להכחשת
הידיעות על השמדת היהודים המגורשים למזרח. השיטה הייתה להטעות את הצלב
האדום.
מחנה המשפחות הוקם בספטמבר 1943, כ־200 מטרים מרציף הסלקציות וכ־400 מטרים מן המשרפות, ואת קורותיו עתיד לתאר קולקה ההיסטוריון. במרץ 1944 חוסלו בתאי הגזים כמעט כל דרי מחנה המשפחות , להוציא חולים ורופאים בודדים שהיו בבית החולים במקרה והושארו בחיים לצורך הטעיית האחרים. בין החולים בבית החולים היו גם קולקה הילד ואמו.
אחרי חיסולו הסופי של המחנה
ביולי 1944 נמצאו כמה עשרות ילדים ובהם קולקה כשירים לעבודה. הגרמנים בחרו כמה עשרות נערים
לצורכי עבודה במחנה, כמו סחיבת עגלות, שהרי כוח האדם היה זול בהרבה מן הסוסים שהיו
יקרי המציאות. זאת הייתה העבודה שהילד קולקה בן 11 וחצי וחבריו עסקו בה. כך הם ניצלו מן החיסול הסופי של מחנה ההשמדה.
אמו, לעומת זאת, נשלחה למחנה
הריכוז שטוטהוף וכאשר נמלטה משם חלתה בטיפוס ונפטרה.
מקור
המידע:
ראה
גם :
חוצה ישראל - פרופ' אוטו דב קולקה -
ראה
גם :
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה