בצילום : פרץ הוכמן ואחיו זאנק בורשה , 1942
מתוך ספר הזיכרונות של פרץ הוכמן ז"ל :
" העוני והרעב בגטו ורשה החמירו. קבצנים ישבו בקור ובשלג
. לעתים לא היה בכוחם אף לקום על רגליהם , והם מצאו את מותם על המדרכות. התמותה
בגטו גדלה מאד ומגרש הכדורגל הוקצה במיוחד לצורך הקמת בית קברות חדש.
בשלב זה כבר מכרו הורי את כל תכולת ביתנו כמעט , ובכלל
זה ארון הבגדים , שתוכנו נמכר מזמן. הוחלט שאני אצא שוב מחוץ לגטו, אקנה מזון בחלק הארי ואשתדל לחמוק חזרה.
יצאתי מהפתח
שבתחתית החומה והלכתי לשוק בחלק הארי לקניות. קניתי מצרכי מזון והתחלתי צעוד
לכיוון הגטו . ליד החומה עמד פועל ניקיון פולני ורצה לקחת ממני בכוח את שק תפוחי
האדמה. הוא תפס את השק, ואני לא הרפיתי ממנו, מבקש ומתחנן שיניח לי. אך ללא הועיל.
במקרה עבר במקום גוי אחד טוב לב וראה את המתרחש . הוא ניגש אליו ואמר לו : "
אני רואה שאתה גיבור גדול מול ילד קטן. שמא ברצונך להתמודד אתי ? " והעניק לו
סנוקרת. פועל הניקיון הפולני הרפה מן השק.
אני תפסתיו ורצתי באפיסת כוחות לחומה של הגטו.
אחי הגדול ממני , לאון , שעמד מן הצד השני של החומה , תפס את השק ואחר כך
את ידי והחל מושך אותי פנימה. בינתיים התאושש הגוי מההמכות שקיבל וראה שחצי גופי
כבר בגטו. הוא תפסני ברגלי והחל מושך אותי החוצה. אחי משך אותי בידי פנימה, והגוי
משך ברגלי והחל מושך אותי החוצה. אחי משך אותי בידו פנימה. הרגשתי שגופי נקרע
לשניים. בינתיים ביקש אחי עזרה מאנשים יהודים שעמדו בקרבתו וחיכו לקרוביהם, וכך בעזרת כמה אנשים נוספים הצליחו למשוך אותי
פנימה.
זהו מקרה אחד מעשרות שאירעו לי במהלך ההברחות לגטו. מאז החלטנו שגם אחי
הקטן, זאנק , ייצא אתי. הוא היה מסייר בשטח , וכשנוכח שהכל בסדר , שרק לי , ואז רצתי אל החומה עם הסחורה שקניתי והוא יצא
לקניות בחלק הארי של וורשה. כך הפחתנו את הסיכון להיתפס וגם פיצלנו את מעט הכסף
שהיה ברשותנו לשניים. תפיסתו של אחד מאתנו, לא היה בה עוד כדי לטרפד לחלוטין את
סיכויי ההישרדות של המשפחה כולה.
מקור וקרדיט :
פרץ הוכמן. להעז לחיות . מודן , הוצאה לאור , משרד הבטחון הוצאה לאור, 2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה