יום ו' , 4 בספטמבר 1942
שילוח הילדים והזקנים – עובדה
הגטו הופתע הבוקר הפתעה איומה ונוראה
על ידי כך, שמה שאתמול נחשב כבלתי אפשרי וכלא-ייאמן הפך, למרבה הצער, לעובדה: ילדים
עד גיל 10 נקרעים מהוריהם ומאחיהם ונידונים לשילוח. זקנים בני 65 ומעלה מאבדים את קרש
ההצלה האחרון שהחזיקו בו בכוחותיהם האחרונים – ארבעה קירות ומצע קשה. כנטל מיותר בגטו
הם נשלחים מחוץ לתחום.
והילדים הקטנים המסכנים אינם יודעים
עדיין מאומה. הפעוטות שאינם מסוגלים לתפוס כי חרב דמוקלס תלויה מעל ראשיהם התמימים,
חשים אולי מבלי משים את הסכנה הגדולה המרחפת מעליהם והם מתרפקים בחוזקה בשתי ידיהם
הקטנות על צוואריהם הדקים והמכווצים של אבותיהם ואמותיהם.
בן-אדם, צא לרחוב, התבונן וספוג
לתוכך את האימה של הגוזלים הקטנים המוכנים לשחיטה והתחזק ואל תבכה ואל יפול לבבך, כדי
שתוכל אחר-כך בישוב-דעת ובאופן מסודר לתאר מקצת מן המקצת ממה שהתחולל בגטו בימים הראשונים
של ספטמבר שנת אלף תשע מאות ארבעים ושתיים!
האמהות מתרוצצות ברחובות. רגל אחת
נעולה, השניה יחפה, הראש מחציתו מסורקת ומחציתו פרועה. המטפחת מקצתה תלויה על הכתפיים
ומקצתה נגררת על האדמה. הילדיםעדיין אצלן. הן יכולות עוד לאמץ
אותם בחוזקה אל חזותיהן הצמוקים, הן יכולות עוד לנשק את עיניהם הבהירות. אולם מה יהיה
מחר, אחר-כך, בעוד שעה? אומרים: כבר היום יקחו את הילדים מהוריהם. אומרים: כבר
ביום ב' ישלחו את הילדים. ישלחו אותם – לאן?!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה