אהוד לב , יליד 1934 , גרמניה , מועבר עם אמו , אביו וסבתו
באוקטובר 1940 למחנה הריכוז גירס בצרפת בו הוחזקו יהודים ומתנגדי הכיבוש והמשטר הנאצי.
מי שחילץ והבריח את הילד בן השמונה ממחנה גירס ולאחר
מכן מבית ילדים/מעון ילדים בצרפת היו חברי ארגון אוז"ה (O.S.E
) בצרפת , ארגון הצלה שפעל להצלת ילדים יהודים מידי הגרמנים ועוזריהם בזמן שצרפת
היתה תחת הכיבוש הנאצי.
שמו של הילד הרברט שונה לשם צרפתי הוברט אודה והיה עליו להשיל מעליו את זהותו הקודמת, ללמוד
צרפתית ולהפוך לילד צרפתי.
בהתחלה
העבירו אנשי אוז"ה את הילד הוברט אודה לספר באחד הכפרים. " הוא לא
התלונן שהספר נתן לו מנות-אוכל קטנות לאכול, הוא לא בכה כשהספר היכה אותו בכל פעם
שלא הקפיד לצחצח את נעליו של הספר גם מאחור. הוא השתדל לעשות כל מה שציוו עליו.
הוא סידר, ניקה , ציחצח. הוא היה עבד קטן בן שמונה. אחרי חודש ימים הגיעה נציגת
אוז"ה לראות מה שלומו של הילד הובר ופגשה בפניו העצובים והרזים. בתוך יומיים
הועבר הילד הובר לעיירה בוזנסה , לבית משפחת רוז'ה אשר טיפלו בו היטב ( אחרי
המלחמה בשנת 2009 זכו לאות חסידי אומות העולם מיד ושם) .
באותה
תקופה קיבלו תושבי צרפת אוכל על-פי תלושי
מזון. מספר התלושים נקבע על פי גודל המשפחה, ובגלל שהסתרת הילד הובר היתה סוד, לא
קיבלו בני הזוג רוז'ה תוספת מזון עבורו. גב' רוז'ה התחילה לגהץ בבתי השכנים בעיירה
, ובתשלום שקיבלה קנתה אוכל עבור הילד הובר. אמנם , תושבי העיירה ידעו שמשפחת
רוז'ה מסתירה ילד יהודי , אבל איש לא הלשין עליו לפני השלטונות.
בשנת
1943 כאשר הגרמנים הגבירו את מאמציהם לתפוס יהודים וחברי מחתרת צרפתים הוחלט
להעביר את הובר לבית הסבתא של משפחת רוז'ה שגרה בכפר קטן לא רחוק מבוזנסה. איש
מתושבי הכפר לא ידע שהוא ילד יהודי . לשכנים סיפרה הסבתא שהובר הוא הנכד של אחותה
שבא מהעיר. רק הכומר ידע שהובר יהודי הוא , וכדי לחזק את תחושת הביטחון של הילד ,
מינה אותו להיות עוזרו בתפילת יום ראשון.
הרי לא יעלה על דעתו של איש, שילד יהודי ישיר שירי תפילה נוצרים! הילד הובר גם קיבל את התפקיד החשוב של נשיאת
הצלב הגדול לפני ארון המת בעת הלוויה...
בלילות
הגיעו לבית סבתא אנשים שהחביאו במחסן שלה כלי נשק קטנים וגדולים והכינו תכנית
מיתקפה על הגרמנים .
בכל בוקר
הוציא הילד הובר את הפרה והעז של סבתא לאחו, ואחר הצהריים היה מטפל ומנקה את הסוסה
שבחצר הבית. אלו היו שלושת חבריו הטובים ביותר – והוא היה מאושר. אבל פעם , שהובר
רעה את הפרה בשדה הפתוח הוא ראה מרחוק אופנוע. האופנוע התקרב אליו במהירות והוא
זיהה את הרוכבים : שני חיילים גרמנים לבושים במדים ירוקים וחמושים ברובים. הילד הובר התאבן מרוב פחד. הוא הרגיש את הזיעה
הקרה שוטפת אותו וחשב כי הנה הסוף שלו. אך האופנוע חלף על פניו מבלי לעצור, והמשיך
לכיוון מסילת הברזל שפוצצה בלילה קודם בידי אנשי המחתרת הצרפתית.
תחושת
הפחד מאותו אירוע מעבירה באהוד לב , המבוגר, צמרמורת עד היום.
לאחר כמה
חודשים החזירו אנשי ארגון אוז"ה את הילד הוברט לבית משפחת רוז'ה
וכעבור חודשיים החזירו אותו שוב לבית הילדים/המעון וכעבור עוד כמה חודשים החזירו
אותו שוב לבית משפחת רוז'ה. המעברים התכופים האלו נועדו למנוע מהגרמנים לגלות אותו
אם בחיפושים או על ידי הלשנות.
הוריו של אהוד לב הושמדו במחנה אושוויץ .
אחרי המלחמה הועבר הילד בן ה12 לשווייץ לקרובי משפחתו,
בני הזוג לב , אשר אומץ על ידם רשמית. שמו החדש היה הוברט לב. אז הוא כבר ידע
שהוריו נשלחו עם עצירי מחנה גירס היהודים להשמדה באושוויץ.
בשנת 1958 , כאשר היה בן עשרים-וארבע עלה הוברט לישראל
ושינה את שמו לאהוד לב.
ד"ר אהוד לב הוא היסטוריון של האמנות והיה הרשם במוזיאון
ישראל בירושלים, שם עבד במשך 32 שנה. הוא היה מרצה באוניברסיטה העברית על תולדות האמנות
במשך כעשרים שנה.
בארץ נשא לאשה את שושנה וחזר לעצמו . יש לו משפחה
ונכדים.
מקור וקרדיט :
נעמי מורגנשטרן , במסתור : ילדים בתקופת השואה בצרפת, הוצאת יד ושם , תשנ"ח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה