תא"ל (מיל') אברהם בר דוד חי את כל חייו
בצל ילדותו בתקופת השואה. הוא נולד בשנת 1938
וגדל במשפחה בורגנית בעיר פשקאן הנמצאת בחבל מולדובה בצפון מזרח רומניה,
בסביבה של קהילה יהודית גדולה ומפואר , נוף פסטרולי , כרמים , רחובות קטנים
ומרוצפים ובתים בני קומה אחת. בבית מטפחים גלנטריה המנוהלת על ידי אימא רוקחת
הבשמים, נהנים מפרנסה טובה ומחזיקים עוזרת בית קבועה. לילד אברהם היו חיים טובים
עד ש... 1941 , אברהם בן 3 . רוחות המלחמה מנשבות בעוצמה גוברת . הגרמנים נכנסים
לרומניה, מתקדמים צפונה ומזרחה ומתקרבים גם לעיר פשקאן. משפחתו של אברהם אורזת פקלאות מעטות ומתחילה במסע
דילוגים מכפר לכפר. מסע בריחה מהנאצים המתקדמים בתוככי רומניה.
הם מגיעים לידידים גויים של הסב יעקב, שהכיר
רבים מהכפריים מתוקף תפקידו כנפח, ושם הם ישנים במתבן המשמש לאחסון מזון לחזירים:
אברהם והוריו ישנים בקומה שנייה של המתבן , ואילו החזירים בקומה הראשונה.
בכפרים הרבים אליהם הם נסים ובהם מתחבאים, מוצא
הילד אברהם את התרנגולים כחברים ומשחק עימם, ובין מעבר מכפר לכפר לומד הזאטוט בן
השלוש קרוא וכתוב מאמו.
אבל למרות הכל, כשאברהם בר דוד חושב על התקופה
הזו הוא רק אומר "איזה מזל היה לי
" . ואכן , הוא חש שגורלו שפר עליו , לעומת
גורלם של יהודים אחרים , כולל חברים ומכרים, שהופרדו ממשפחותיהם והובלו
ברכבות הארורות למחנות ההשמדה.
שנת
1945 , תום המלחמה . המשפחה חוזרת לעירה , פשקאן , ומגלה שביתה נתפס ע"י
חיילים רוסים ששתו לשוכרה. יוצא אליהם הקצין הרוסי , ומתרה בהם לעזוב את
המקום ולוותר על ביתם – ולא יירו בהם החיילים השיכורים .
לאחר כמה שנים קשות תחת המשטר הסובייטי מקבל אב המשפחה מרקו , ביחד עם האימא
רבקה , החלטה לעלות לארץ ישראל. הם שוכרים מורה שילמד אותם עברית ונוסעים לסבא
יעקב הנפח כדי להיפרד ממנו. הסב שוכב במיטתו חולה ותשוב , קורא לנכדו אברהם ולוחש
לו : "אני כבר זקן וחולה לא אזכה
לעלות לארץ ישראל, אבל אתה שזוכה לנסוע לשם- ממך אני מבקש שתהייה קולונל בצבא של
היהודים, ושתשמור על ארץ ישראל ( קולונל הייתה הדרגה היחידה שהכיר הסב מקצין מקומי
איתו עבד ) .
ב1951 הם עולים לישראל .
בצה"ל
עלה לישראל ב-1951 ונקלט בשער העלייה, גדל ולמד
בבאר שבע. ב-1956 התגייס לצה"ל, הוצב בחיל התותחנים, במלחמת סיני שימש מעמיס
תחמושת. עבר קורס משנה טכני ושירת בגדוד תותחי נגרר 155 מ"מ. ב-1957 סיים
בהצטיינות קורס קציני חת"ם ושימש כמדריך בבית הספר לתותחנות שדה
(ביסל"ת). שירת כמפקד סוללה בגדוד 404 ועבר קורס מפקדי פלוגות שריון. השתתף
במבצע סנונית, מונה לסגן מפקד גדוד 334, גדוד מרגמות כבדות בחטיבת גולני והוביל את
הגדוד במלחמת ששת הימים.
בשנים 1967 עד 1969 פיקד על קורס קציני תותחנים,
במינוי חירום פיקד על גדוד 332 גדוד תותחנים מוצנח, ועסק במטה החיל בתוכניות
להטמעת נשק השלל במערך צה"ל. בדצמבר 1969 מונה למפקד גדוד 334, גדוד מרגמות
160 מ"מ הראשון בצה"ל, ופיקד עליו בתקופת מלחמת ההתשה.
ב-1971 מונה לסגן מפקד אגד ארטילרי סדיר בפיקוד
הדרום. יצא להשתלמות בבית הספר לתותחנות שדה בפורט סיל שבארצות הברית,
בספטמבר 1973 מונה למפקד התותחנים הפיקודי
בפיקוד הצפון, תפקיד בו שירת במלחמת יום הכיפורים.
לאחר המלחמה שימש ראש ענף מחקר בחיל. ב-1974
מונה למפקד ביסל"ת וב-1976 לקצין תותחנים ראשי בדרגת תת-אלוף, תפקיד בו
כיהן עד 1980.
היה חבר בצוות ההקמה של מפקדת חיילות השדה ושימש
ראש המטה. שימש סגן ראש חטיבת תורה והדרכה והשתחרר ב-1982. בשירות המילואים שירת
כעוזר שר הביטחון לענייני חירום.
לאחר שחרורו הקים חברה בשם "תמוז מערכות
שליטה". השתלב בפרויקטים בתחום פיתוח הארטילריה, שימש מנכ"ל חברת סולתם,
מנכ"ל ונשיא ניר אור תעשיות צבאיות,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה