ספר חדש של הכלכלן פרופ' אייל
וינטר מגולל את הסיפור על דודתו, אשת החברה הגבוהה בגרמניה שניסתה לחלץ בשואה 22
יתומים
בליל הבדולח, סיפרו
סבו ואביו, אחרי שבית היתומים בעיר נהרס ו–22 יושביו הצעירים גורשו בכותנות לילה
לרחוב הקפוא, אספה אותם דודתו אנה לביתה וביקשה להבטיח את חייהם. היא ניסתה להבריח
אותם למקום מבטחים מחוץ למדינה,
וינטר, פרופ' לכלכלה באוניברסיטה העברית, התייחס להיסטוריה של
משפחתו בספר העיון שחיבר "רגשות רציונליים", ששילב בין מחקריו בתחום
הכלכלה ההתנהגותית לאנקדוטות וסיפורים. אחרי שהספר תורגם לגרמנית פנתה אליו אישה
ששמה אנליה קליינט, שמשפחתה גורשה מקניגסברג אחרי הכיבוש הסובייטי. עם השנים, אחרי
שהעיר קלינינגרד הרוסית
שנבנתה על חורבות קניגסברג נפתחה למבקרים זרים, הפכה קליינט לציידת ממורביליה
שהרבתה לפקוד את שוקי הפשפשים בעיר. היא זיהתה את וינטר מהספר והגישה לו מסמכים
המתעדים את השתלטות האס־אס על וילה וינטר וגם גלויה שנשלחה מדודתו של אביו לחברתה.
הם
התגוררו בעיר הגרמנית קניגסברג, להצלחתה
העסקית והכלכלית הפלאית עד לנפילת רפובליקת ויימאר, חקיקת חוקי הגזע ועליית הנאצים
לשלטון
"זה פרק עצוב בתולדות יהדות גרמניה שבו
האוסטיודן נחשבו אויב..
יהודי
העיר קניגסברג מיהרו להימלט ואוכלוסייתה
היהודית התמעטה, אבל אנה, אז כבר בת 65, סירבה לעזוב. וינטר מציג מכתבים שכוללים
הפצרות שתסכים למכור, גם בהפסד, ולהגר, ואת סירובה לוותר לבריונים. כך קרה שב–9
בנובמבר 1938, ליל הבדולח, הפך ביתה לבית יתומים חלופי. בהמשך מגולל וינטר מסע
מייאש של ניסיון להבטיח את גורלם של הילדים בגרמניה ואחר כך בהולנד, עסקאות ותשלום
כופר, סכנת חיים וסיום טראגי, אכזרי באגביותו, בנאלי ברשעותו, למאמץ רב השנים הזה.
"הרבה ממה שקרה בקניגסברג נשאר עלום", אומר
פרופסור אייל וינטר . יודעים מה קרה ליהודי ברלין ומינכן, אבל קניגסברג היתה רחוק
במזרח, קרובה לרוסיה, וההתעסקות בעיר הזו היתה מועטה. סיבה אחרת היא שהרבה מיהודי
העיר עזבו מוקדם, בהשוואה לברלין. חלק עזבו מיד בשנים הראשונות לשלטון הנאצי —
לארה"ב או לפלסטינה או לאנגליה או פשוט לברלין. הקהילה הצטמצמה ואנשים שעסקו
במחקר התמקדו בקהילות גדולות יותר. אין די עדויות כתובות. אפילו רות לייזרוביץ',
שביקשתי ממנה את שמות הילדים, מסרה רק ארבעה או חמישה שמות ותמונות מתוך ה–22
והעירה 'בסיכוי גבוה שהם היו חלק מהיתומים'. אפילו היא לא יכלה להיות בטוחה. לא
נשאר שום דבר. זו המשמעות של הכחדה, לא רק אנשים נכחדו אלא עצם הידיעה שהתקיימו.
אם לא תשרוד לספר על האנשים, הם כאילו לא נולדו ומוכרח להיות משהו שיבדיל אותם ממי
שלא נולדו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה