שוש צוקר נפטרה בשריד
כנראה בעת שמשפחתה נסה מהנאצים במסע מפרך
מאדמת פולין הכבושה לעבר הרי אורל, כנראה בשנת 1945, כנראה בחורף, תעלומות עוטפות
את עיתוי ומקום לידתה של פיניה רוזה כאילו ענן של מסתורין רבץ אז על הרי אורל,
מערפל את סיפורה האישי ואת סיפור משפחתה כולו.
ב- 1948, כשפיניה רוזה בת שלוש, עוגנת
ספינה בנמל חיפה וממנה יורדים זוג הורים, מלכה ודוד למפרט עם שלושת ילדיהם, שרגא
הגדול, ציפי האמצעית והיא, פיניה רוזה, הקטנה שבחבורה.
האם היו עוד שני אחים בוגרים שנספו? האם
היו עוד זוג תאומות פעוטות שנולדו מאוחר יותר ולא שרדו? התשובות לכך נשארו שם,
הרחק מאחור, מעבר להרי החושך, מעבר למה שאפשר לזכור אם רוצים להמשיך לשרוד.
מהנמל מגיעה המשפחה לשער עליה, משם עוברת
למעברת סלמה וכשרוזה בת 8 הם עוברים לכפר סבא, שם יקבעו את ביתם.
פיניה רוזה הקטנה מתמודדת עם שם חדש
כשהרוזה מעוברתת לשושנה, עם תאריך חדש שנקבע כיום לידתה וגם עם היעדרותו המתמשכת
מהבית של אבא דוד הסובל משחפת קשה.
בשבע שנות החלמתו של דוד נושאת מלכה לבדה
בעול הפרנסה וגידול הילדים. היא עובדת עבודה פיזית, מחזיקה במספר עבודות, מציאות
קשוחה. שרגא הבוגר יותר חובר לשומר הצעיר ויוצא להדריך, ציפי עוברת להתחנך בבית
זרע ושוש עוברת במסגרת עליית הנוער לקבוץ מענית.
שם, בביתם של שרה ולונקה הוריה המאמצים
המגוננים עליה ומרעיפים עליה מטוב ליבם, יכולה שוש בת הארבע עשרה סופסוף לנשום
קצת. עבור שוש ימי מענית הם ימים להתגעגע אליהם. עם תום לימודיה היא מתגייסת
לנח"ל, עושה טירונות במחנה 80 ועם הגרעין שלה מגיעה לנירים. עם חזרתה למענית
היא נשלחת לסמינר חוזרי צבא.
בקרב משתתפי הסמינר בני העשרים וקצת מכונה
הסמינר "סמינר ההזדמנות האחרונה", כאילו מי שלא ימצא שם בן/בת זוג כבר
לא ימצא לעולם. למזלה, מוצאת שם שוש את יוסי ולמזלו יוסי מוצא אותה. במשך שנה הם
חברים ואז מתחתנים. קודם לבקשת הוריה של שוש בטקס צנוע ברבנות בעפולה ואז בחתונה
משולשת עם עוד שני זוגות בשריד.
נ' האקונומית המוערכת עד אז בוחרת לחתונה
תפריט הכולל פרוסת נקניק ומלפפון חמוץ. התוצאות של התפריט הן ששוש מחליפה את נ'
באקונומיה ושתפריט חתונה שכזה לא הוגש יותר בשריד.
כשעוברים החודשים ושוש ויוסי לא מראים
סימני היתרבות מתחילות להישמע תהיות ושליחות נושאות מסרים נשלחות לחדרם.
עד היום, לא ברור אם היו אלו המסרים או שמא
זה הזוג שהחליט, או שמא שוש החליטה לבדה אבל בסופו של עניין שוש ויוסי הביאו חמישה
ילדים לעולם ולפי המורשת שלמדה משרה ולונקה מאמציה במענית אימצו עוד רבים לביתם
בקבוץ עבדה שוש במספר רב של מקומות כמו
האקונומיה, חברת הילדים, המוסד החינוכי, הכלבו ומפעל גמל וישבה במספר כל כך גדול
של וועדות עד שעלתה סברה שמקימים וועדות בעיקר כדי לשמוע את דעתה של שוש והיו
טענות שאפילו בישיבות בהן שוש לא הוציאה הגה דעתה התקבלה לבסוף.
למרות ששוש לא הייתה מלומדת ולא החזיקה
בשום תואר אקדמי שהוא, חוכמת החיים שרכשה בחייה והידע העצום שאספה לבדה הפכו אותה
למוקד עליה לרגל עבור רבות ורבים שביקשו את עצתה. שלושה
תפקידים רשמיים בלבד מילאה שוש בחייה ככל הנראה: אקונומית, סדרנית עבודה וסדרנית
רכב ולמרות זאת ניתן לומר שבמשך שנים רבות ניהלה שוש את שריד בפועל וחברי שריד
התחלקו לשניים: כאלו שפחדו משוש וכאלו שכנראה לא גרו כאן.
אנו משתתפים מעומק הלב בצערם של יוסי,
עמית, נמרוד, זוהר, חגית, שגיא ומקס ובני משפחותיהם היקרים, בצערם של ציפי אהובתנו
ובני משפחתה, בצערו של שרגא ומשפחתו ובצערו של קבוץ שריד כולו שהלכה ממנו אישה כל
כך מיוחדת, מוערכת ואהובה עד מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה