דבורה ברגר נולדה בלודז' שבפולין בשנת 1928. בשנת 1940 הוא גורשה עם משפחתה לגטו לודז'. באוגוסט 1944 גורשה משפחתה מגטו לודז' למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
עם הגעתם למחנה, הופרדו בנות המשפחה מהאב והן יותר לא ראו אותו. יחד עם אמה ואחיותיה נשלחה דבורה למחנה הנשים בבירקנאו. מאוחר יותר נלקחה האם באחת הסלקציות ונרצחה ודבורה ואחיותיה נשלחו למחנה עבודה בעיירה הלבשטט שבסודטים. שם עבדה דבורה במטוויה עד לשחרור המקום במאי 1945.
עם השחרור שבה דבורה ללודז' והצטרפה לקיבוץ של 'אגודת ישראל'. ביולי 1946 היא עלתה לארץ ישראל על אניית המעפילים 'ביריה' במסגרת עליה ב'. האנייה נתפסה על ידי הבריטים ודבורה נשלחה לעתלית ומשם במסגרת 'עליית הנוער' למכון בית יעקב למורות בירושלים.
מתוך סרטון הוידאו :
דבורה ברגר: אני זוכרת את זה כמו היום. יום אחד באו הגרמנים והודיעו שאנחנו צריכים לעזוב את הבית. לקחו אותנו למקום ריכוז. היינו שם כמה ימים. לא היה לנו אוכל. לא היה לנו מים. היינו צפופים כמו סרדינים.
יום אחד, הגרמנים לקחו אותנו למחנה ריכוז אושוויץ. זה היה המקום הכי נורא שאני יכולה לדמיין. היו שם אנשים מכל העולם. יהודים, פולנים, רוסים, צוענים. כולם סבלו.
באושוויץ, עבדתי בעבודת פרך. הייתי צריכה לסחוב עצי עץ כבדים. הייתי צריכה לעמוד בשלג במשך שעות. הייתי צריכה לראות אנשים מתים סביבי.
יום אחד, הגרמנים החליטו לשרוף את המחנה. אני הצלחתי לברוח. אני ברחתי ביער. אני הלכתי ימים ולילות. אני הייתי רעבה. אני הייתי צמאה. אני הייתי מפחדת.
לבסוף, מצאתי את דרכי למחנה ריכוז אחר. שם, אני שוחררתי על ידי הצבא האדום.
אני חזרתי לפולין, אבל העיר שלי הייתה הרוסה. רוב משפחתי נהרגה בשואה.
אני נישאתי והקמתי משפחה. אני עברתי לארצות הברית. אני עבדתי כמורה. אני הייתי פעילה בקהילה היהודית.
אני גאה להיות ניצולת שואה. אני רוצה שכולם ידעו את סיפורי. אני רוצה שכולם יזכרו את השואה. אני רוצה שכולם ילמדו מהשואה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה