היום בהיסטוריה 1942: אוטו ואדית פרנק יחד עם שני ילדיהם עוברים למחבוא ומי הייתה המלשינה ?

 

ב-6 ביולי 1942, אוטו ואדית פרנק עברו יחד עם שתי בנותיהם, מרגוט ואנה, למחבוא שהוכן מראש בחלק האחורי של בניין משרדים ברחוב פרינססחראכט 263 באמסטרדם. הם הסתתרו שם יחד עם עוד ארבעה יהודים נוספים: הרמן, אוגוסטה ופטר ואן-פלס, ופרידריך פפר. המחבוא היה חלק מחברה בבעלות אוטו פרנק, ושימש להם מקלט מהרדיפות הנאציות. 

 ספר שיצא  לאור בהולנד, גילה לאחרונה  את זהותה של האישה שהסגירה את אנה פרנק ומשפחתה לידי הנאצים. הספר, שנכתב על ידי ג'ופ ואן ויק, בנה של גיבורת המחתרת ההולנדית אליזבת' ווסקויל, מספר כי דודתו של המחבר, נלי ווסקוויל, הייתה ככל הנראה המלשינה שהסגירה את משפחת פרנק לגסטפו.

ואן ויק מספר בספרו כי אימו אליזבת' הייתה כתבנית במקצועה, ועבדה עבור אוטו פרנק, אביה של אנה. היא ובעלה ג'והן בנו את ארון הספרים המפורסמים שהסתיר את הכניסה למקום המחבוא של המשפחה, מעל בית חרושת באמסטרדם, והיו בין הבודדים שידעו על מקום המסתור של המשפחה היהודית.

ההשערה  כי המלשינה היא נלי ווסקיל, אחותה של אליזבת, העובדת הנאמנה שסייעה למשפחת פרנק להסתתר, מבוססת על העובדה הידועה כי נלי ווסקויל הייתה מודיעה נאצית מגיל 19 עד 23, ועל כך שהייתה ידועה גם בהתבטאויות אנטישמיות. קרובי משפחה נוספים של ווסקוויל אישרו את ההשערה כשפנה אליהם ג'ופ ואן ויק בזמן כתיב הספר, כדי לבקש את עדותם.

כאמור, מכל משפחת פרנק שנשלחה למחנות ההשמדה, שרד רק אוטו פרנק. אדית פרנק מתה באושוויץ בגיל 44, בעוד מרגוט בת ה-19 ואנה בת ה-15 מתו בברגן בלזן באותה שנה.

מקור המידע

 

הנער איסיק דנון נלחם עם הפרטיזנים ביוגוסלביה

 

איסק דנון לא ראה את עצמו כאמיץ במיוחד.

"פשוט נסחפנו על ידי אירועים... תוך כדי התרחשותם",

הוא נזכר. "אתה עושה מה שצריך לעשות כדי לשרוד".

חייו המוקדמים של איסק עוצבו באופן דרמטי על ידי מלחמת העולם השנייה.

כאשר הגרמנים ובני בריתם החלו להתקרב לעיר הולדתו של איסק ביוגוסלביה הכבושה,

איסק הצעיר ואביו לא בזבזו זמן בהכנות לברוח.

הם חששו שגברים יהודים ייעצרו ראשונים.

איסק ואביו הצטרפו לקבוצת התנגדות חמושה בהרים.

כאחד החברים הצעירים ביותר ביחידתו,

איסק העביר תחמושת ולמד כיצד להשליך רימונים.

בסופו של דבר, איסק ואביו התאחדו עם אמו של איסק ושתיים משלוש אחיותיו,

והמשפחה עשתה את דרכה לארצות הברית.

איסק הרגיש חובה לספר לדורות הבאים מה הוא ואחרים חוו.

"אני יודע מהן האחריות שלי, ואני מנסה לעמוד בהן", הוא הרהר.

 יהיה זכרו ברוך !!

Isak Danon 

Born: June 24, 1929, Split, Yugoslavia

Died: June 11, 2025, Baltimore, MD

מקור וקרדיט : מוזיאון השואה , וושינגטון 

הנער דב לוין בורח לפרטיזנים ביערות

 

משפחתו של דב התגוררה בליטא הכבושה על ידי הסובייטים במהלך הפלישה של הצבא הנאצי . רבים משכניהם קיבלו בברכה את סיום הכיבוש הסובייטי, ואף קיבלו את פני הגרמנים בפרחים.

"סגרנו את התריסים, הורדנו את הווילונות ונעלנו את עצמנו בבתים שלנו", נזכר דב. כיהודים, משפחתו חששה ממה שעלול לקרות להם תחת שליטת גרמניה הנאצית. ההתקפה הנאצית על ברית המועצות סימנה נקודת מפנה משמעותית בשואה. עד מהרה, יחידות נאציות, בעלי בריתם ומשתפי הפעולה  המקומיים שלהם החלו לירות בקהילות יהודיות שלמות.

באוגוסט 1941, דב ומשפחתו נאלצו להיכנס לגטו קובנה. הוא התחמק ממעצרים, אך הוריו ואחותו התאומה, בסיה, גורשו באוקטובר 1943. הם לא שרדו. זמן קצר לפני שהנער דב עזב את הגטו כדי להצטרף ללוחמי המחתרת ביער, הוא נתן את התצלום הזה לחברתו, ריבקלה. היא החביאה אותו בסוליית נעלה ושמרה אותו אצלה בזמן שנכלאה במחנה ריכוז. היא החזירה את התמונה לדב כשהתאחדו  שוב ב-1984.

צילום: USHMM, באדיבות דב לוין

מקור וקרדיט : מוזיאון השואה בוושינגטון

גטו טרזינשטט: ההטעיה הגדולה של הנאצים

ילדים אלה נראו מאושרים ובריאים, אך תצלום זה היה חלק מתעלול  רמייה שבוצע על ידי הנאצים.

בשנת 1944, הצלב האדום הבינלאומי בדק את גטו טרזינשטט ואת מחנה טרזינשטט לאחר שממשלת דנמרק דרשה מידע על יהודים דנים הכלואים שם.

כדי להתכונן לביקור, אסירים נאלצו לשתול פרחים ולהתקין ספסלים ומגרש משחקים. הנאצים שלחו אלפי אסירים לאושוויץ כדי להקל על הצפיפות.

המבקרים של הצלב האדום  ראו אסירים לבושים היטב, משחק כדורגל והופעות מוזיקליות. האסירים היו כלי משחק במופע הכוריאוגרפי של הנאצים.

"אם מישהו היה מגיע שבועיים לאחר מכן, לא נשאר כלום. הנדנדות נעלמו, הלולים נעלמו, סוסי הנדנדה נעלמו, והילדים נעלמו - כולם לתאי הגזים", אמרה מריאנקה מיי, ניצולת טרזינשטט.

לאחר הביקור של הצלב האדום , הנאצים חזרו לשלוח אסירים לאושוויץ. הרוב המכריע של 140,000 היהודים שנשלחו לטרזינשטט נרצחו ע"י הנאצים .

צילום: יד ושם

 מקור המידע וקרדיט : מוזיאון השואה בוושינגטון