המכתב האחרון של קייטי רוזנפלד ז"ל לבתה הפעוטה

 

"אני יכולה להבין שזה לא יהיה קל לך עד שאסתר תתרגל אליך, שכן הילדה הקטנה קשורה אליי כל כך..."

 קייטי רוזנפלד לא רצתה יותר מאשר להיות עם בתה בת השנתיים, אסתר. אך ככל שהמדיניות האנטי-יהודית של הנאצים הפכה יותר ויותר קשה בגרמניה, קייטי ובעלה, אדולף, הסכימו להפריד את ילדיהם ולשלוח את ארבע בנותיהם לחיות עם זרים בבריטניה.

האחיות הלכו כל אחת למשפחות שונות. אסתר נלקחה על ידי האריסונים, שהיה להם בן מבוגר בשבע שנים בשם אלן. מר הריסון ראה עלון במפעל הנעליים שבו עבד בו התפרסמה בקשה  ממשפחות  בריטיות לקלוט ילדים יהודים שנמלטו מגרמניה הנאצית וממדינות אחרות שהיא סיפחה.

 באוגוסט 1939 כתבה קייטי לגברת הריסון. אסתר בדיוק למדה לקבל את האישה שתהפוך לה כמו אמא שנייה במהלך שמונה השנים שבהן חיה עם משפחת הריסון.

 "אני כל כך שמחה שאסתר מחבבת את בנך, ובעזרת השם היא תתרגל אלייך בקרוב. ייקח גם קצת זמן עד שהיא תאבד את הגעגועים הביתה. גם אנחנו סובלים מזה. אבל זה יותר קשה עבור הקטנה מכיוון שהיא לא יכולה להבין את עצמה. היו סבלניים והיא תתגבר על זה.

... שאלוהים ישמור אותה היטב בארץ זרה. נאלצנו להיפרד כי ייחלנו לטובת ילדינו, ולהאמין... שרק התקווה לראות אותם שוב מחזקת אותנו ועוזרת לנו להתגבר".

 קייטי חתמה את המכתב ב"נשיקה ליקירנו".

 הוריה של אסתר, קייטי ואדולף, נשלחו לאושוויץ ונרצחו שם באוגוסט 1942.

 לא נשכח , ותמיד ניזכור,  את ההורים היהודים שנפרדו מילדיהם בתקופת השואה , הם כתבו בדם ליבם  על דפי המכתבים  וחיכו נואשות לדואר בתקווה ללמוד איך ילדיהם מסתדרים בלעדיהם בנכר .

 

תמונות : : USHMM, מתנת ברטל רוזנפלד אסנסטאד ואסתר רוזנפלד סטארובין

מקור

ילדי משפחת מיטלמן מסתתרים בבונקר בהרים

 

על פניו , נראה שהתצלום הזה של יוסף מיטלמן ומשפחתו הוא דיוקן משפחתי רגיל. אבל כשהתמונה הזו צולמה ב-1944, בני הזוג מיטלמן כבר הסתתרו מפני הנאצים.

יוסף גדל בברזנו שבצ'כוסלובקיה, שם היו להוריו אמיל ואולגה חנות בבעלותם. החיים הפכו קשים יותר ויותר עבור המיטלמנים ויהודים סלובקים אחרים ב-1938 וב-1939, כאשר הנאצים ושותפיהם הסלובקים פירקו את צ'כוסלובקיה ויצרו מדינת חסות סלובקית שנשלטה על ידי המנהיג הפרו-נאצי ג'וזף טיסו.

ממשלת סלובקיה חוקקה חקיקה אנטישמית וחיסלה את החנות של משפחת מיטלמן. ב-1942 הם שלחו אלפי יהודים, כולל אמיל, למחנות עבודה, ולאחר מכן גירשו אותם לפולין הכבושה בידי הגרמנים. אמיל מעולם לא חזר.

 באוגוסט 1944 פלשו כוחות גרמנים לסלובקיה כדי להילחם בגידול בפעילות הפרטיזנים. בתגובה, קבוצות התנגדות סלובקיות פתחו במרד הידוע בשם המרד הלאומי הסלובקי (Slovenské národné povstanie, SNP).  מטרתם הייתה לגרש את הגרמנים, להפיל את ממשלת טיסו ולהצטרף לסלובקיה עם בעלות הברית. כאשר המרד דוכא באותו אוקטובר, החלו הגרמנים לאסוף יהודים ופרטיזנים. אלפים נהרגו או גורשו למחנות.

 במהלך המרד ואחריו הסתתרו יוסף, אולגה, שני אחיו הצעירים ובני משפחתם המורחבת של בני הזוג מיטלמן. הם נמלטו עמוק לתוך אזור ההרים, שם בנו דודו של יוסף, וחברו וויטק( Vojtech Antal )  בונקר.

 וויטק הסלובקי  סייע לטפל במשפחות היהודיות , להביא להן אוכל ולתת להן טיפול רפואי. יום אחד הזהיר וויטק את תושבי הבונקר מפני הגרמנים הבאים וסייע למשפחות בבריחה לבונקר סמוך אחר.

רוב תושבי הבונקר, כולל יוסף, שרדו את המלחמה. בשנת 2009 הוכר וויטק כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם.

צילום: USHMM, באדיבות יוסף ורות מיטלמן

מקור

היום יום הולדתו של הפעוט לורנד דוד ז"ל שנרצח באושוויץ

 

3  בספטמבר 1935  ילד יהודי, לורנד דוד, נולד בטרגו מורש ברומניה.

ביוני 1944 גורש לאושוויץ ונרצח בתא גזים.

לילד דוד  לורנד  ז"ל היה במחנה אושוויץ , אח צעיר  יותר , בן 6, בשם מקסמילאן  שהצליח לשרוד עד הפינוי. לאחר מכן הוא נשלח לצעדת מוות. לדברי גיסתו , שהייתה גם באושוויץ , הוא מת במהלך אותה צעדת מוות.

מקור

 אודות העיר טרגו מורש

עיר ובירת מחוז מורש, טרנסילבניה, רומניה, שנקראה בעבר גם בשם "מורש-אושורחי" Mureş-Oşorhei או "מורש-אודורחי" Mureş-Odorhei.

טרגו מורש היא בלב חבל טרנסילבניה, נהר מורש Mures עובר דרכה . בעברה שימשה מושב לבית המלוכה ההונגרי, מאוחר יותר שימשה כמושב בית המשפט העליון של טרנסילבניה, מה שהפך אותה למרכז חשוב של האיזור.

ב-1941 התגוררו בעיר טרגו  מורש  44,933 תושבים, מהם 5,693 יהודים (12.7%). ההרכב האתני של תושבי העיר השתנה בתקופת השואה ומלחמת העולם השנייה. במאי 1944 רוכזו בגטו שהוקם בעיר 7,830 יהודים, אשר שולחו עד 8 ביוני 1944 בשלושה משלוחים לאושוויץ.

ההישרדות של חנה ויסמן , בת ,12 בשואה

 

חנה ויסמן נולדה בשנת 1929 למשפחה בת שני ילדים בקובנה שבליטא. ביוני 1941 החלו כוחות גרמניים להפציץ את קובנה. משפחתה של חנה ברחה לכיוון גשר וילנה, גילתה שהגשר הופצץ ובלית ברירה חזרה לקובנה. בדרכם נתפסו חנה ואביה והובלו לפורט השביעי, מצודה סמוכה לקובנה. חנה הופרדה מאביה ופגשה את אמה. לאחר כמה ימים ראתה קבוצה של גברים, ביניהם אביה, מובלת לכיוון הבורות, וחנה הבינה שאביה נרצח. לאחר יומיים הועברו חנה ואמה לפורט התשיעי, מצודה נוספת ליד קובנה, ומקץ יומיים נוספים שוחררו הנשים והילדים. באוגוסט 1941 הועברה המשפחה לגטו בשכונת סלובודקה. באותה עת החלו האקציות, ובנובמבר 1943 נשלחה המשפחה למחנה באסטוניה, שם סבלה מקור מקפיא, מרעב ומתנאי תברואה ירודים.

לאחר חצי שנה הועברה המשפחה למחנה העבודה קיריולי ובאחת האקציות נלקחו מספר יהודים ליער, בהם אמה של חנה, ונרצחו בירי. לאחר מספר חודשים נשלחו חנה ואחיה למחנה שטוטהוף בגרמניה ושם נפרדו דרכיהם. בשטוטהוף הצליחה חנה להינצל משתי אקציות של ילדים: מאחת הצליחה להימלט ומאחרת ניצלה עקב חוסר מקום במשרפות. לאחר מכן הועברה חנה למחנות אחרים, שהאחרון בהם היה ברגן בלזן, בו שהתה עד השחרור במאי 1945. לאחר המלחמה נודע לה שגם אחיה הועבר לברגן בלזן, אך נספה סמוך לשחרור המחנה.

בשנת 1947 עלתה חנה לארץ ישראל ונישאה. לחנה שני ילדים ושלושה נכדים.

מקור וקרדיט : אתר יד ושם

לסרט הוידאו ביוטיוב ( קישור)

ראו גם :

 

"אבא נהג לומר לי: 'אל תעז לקנא, כי קנאה תמיד נהפכת לשנאה'"

דודי ויסמן, בעלים ויו"ר סונול ישראל: "אמא לא דיברה על השואה, וכשבסוף סיפרה, הסיפור שלה היה מזעזע יותר ממה שהעליתי בדעתי"

קישור לכתבה

 

 

גבריאל ויסמן , ילד ניצול שואה , לוחם פלמ"ח, וקצין בריאות הנפש הראשי של צה"ל בשנים 1962-1978

 

 

גבי ויסמן שרד את השואה כילד בגטו ורשה, נתפס, שהה במחנה המוות מאטהאוזן ועלה ארצה ב1946

 

גבריאל נולד בשנת 1930 בפולין. ניצול שואה ששרד את התופת באירופה. עלה ארצה ונקלט בקיבוץ דן במסגרת עליית הנוער במשך כשנה. התגייס במאי 1948 ועבר הכשרה בעפולה, שירת כרובאי בפלוגה של לוסיג בגדוד השישי. מדבריו: "...נקלטנו בקושי בגדוד אשר דימם ולא היו לו הכלים לקלוט אותנו שדממנו מפצעי השואה שטרם הגלידו. היו לנו שני קורבנות אשר נפלו בכפר בילו ולא היו לנו הכלים להתאבל עליהם. תחושת היתמות הייתה קשה וכן של בדידות עמוקה...".

 

פעילות בצה"ל: שימש כקצין בריאות הנפש הראשי בצה"ל בין השנים 1962-1978.

 

פעילות אזרחית: בעל תואר דוקטור בפסיכותרפיה, מרצה באוניברסיטאות ופעילויות נוספות. הוציא ארבעה ספרים.

 

ד"ר גבריאל ויסמן מתגורר ברמת גן.

 

מקור

 

ראו גם :

 

הספרים שכתב ד"ר גבי ויסמן ( קישור)

יום השחרור של הילדה מרסל חודאק

 

כאשר חיילי בעלות הברית שחררו את פריז לאחר יותר מארבע שנים של כיבוש גרמני באוגוסט בשנת 1944, החגיגות פרצו. פריזאים זרמו לרחובות כדי לקבל את פני חיילי בעלות הברית, הריעו והניפו דגלים.

עבור ניצול השואה מרסל חודאק ומשפחתו, השחרור היה מיוחד מסיבות רבות. לאחר שבילו את רוב המלחמה במסתור בדרום צרפת, בני משפחת חודאק היו סוף סוף בטוחים ויכלו לחזור לביתם הפריזאי.

זה היה במקרה גם יום הולדתו השביעי של  הילדה מרסל. מרסל נזכרה שהגיעה  לפריז ביום השחרור וחשבה שחגיגות העיר היו לכבודה. "איך הם ידעו שאני מגיעה?" היא  שאלה את משפחתה.

לאחר יום השחרור, כוחות  בנות הברית צעדו במורד השאנז אליזה, אחת השדרות הגדולות של פריז. מרסל התבונננה אז מכתפי אביה. "אז ראיתי את המצעד הכי גדול בחיי", היא נזכרה.

בעוד שהשחרור היה אירוע משמח עבור משפחת חודאק ושאר פריזאים, עבור רבים זה הגיע מאוחר מדי. לפחות 38,000 יהודים נעצרו בעיר פריז  וגורשו, רובם לאושוויץ.

מקור

הסוף המר של הפעוט היהודי ארי סיימון שוטלנד

 

24 באוגוסט 1941 | ילד יהודי, הארי סיימון שוטלנד, נולד בהארסטד שבנורווגיה. הוא גורש מאוסלו לאושוויץ ב-24 בפברואר 1943 עם אמו אווה. הם הגיעו למחנה ב-3 במרץ 1943 ונרצחו בתא גזים לאחר הסלקציה.

מקור