כאשר חיילי בעלות הברית
שחררו את פריז לאחר יותר מארבע שנים של כיבוש גרמני באוגוסט בשנת 1944, החגיגות
פרצו. פריזאים זרמו לרחובות כדי לקבל את פני חיילי בעלות הברית, הריעו והניפו
דגלים.
עבור ניצול השואה מרסל חודאק
ומשפחתו, השחרור היה מיוחד מסיבות רבות. לאחר שבילו את רוב המלחמה במסתור בדרום
צרפת, בני משפחת חודאק היו סוף סוף בטוחים ויכלו לחזור לביתם הפריזאי.
זה היה במקרה גם יום הולדתו
השביעי של הילדה מרסל. מרסל נזכרה שהגיעה לפריז ביום השחרור וחשבה שחגיגות העיר היו לכבודה.
"איך הם ידעו שאני מגיעה?" היא שאלה את משפחתה.
לאחר יום השחרור, כוחות בנות הברית צעדו במורד השאנז אליזה, אחת השדרות
הגדולות של פריז. מרסל התבונננה אז מכתפי אביה. "אז ראיתי את המצעד הכי גדול
בחיי", היא נזכרה.
בעוד שהשחרור היה אירוע משמח
עבור משפחת חודאק ושאר פריזאים, עבור רבים זה הגיע מאוחר מדי. לפחות 38,000 יהודים
נעצרו בעיר פריז וגורשו, רובם לאושוויץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה