דלג לתוכן הראשי

"המזוודה של חנה"


חנה בריידי (גרמנית: Hana Brady, בצורה הצ'כית: Hana Bradyová, חנה בריידיובה; ‏16 במאי 1931 - 23 באוקטובר 1944) הייתה נערה יהודיה שנפלה קרבן בידי הנאצים. סיפור חייה היה הבסיס לרומן "המזוודה של חנה" מאת קארן לוין.
חייה
הוריה של חנה ושלושת אחיה הגדולים ניהלו חנות בעיר נוֹבֶה מְיֶסְטוֹ נא מוראביֶה שבצ'כוסלובקיה. הם היו היהודים היחידים בעיר, עובדה שלא הייתה לה חשיבות רבה לפני מלחמת העולם השנייה. לאחר הפיכת יתרת צ'כיה לפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה בחסות גרמניה ב-15 במרץ 1939, הופרה שגרת חייהם בשל חוקי הגזע הנאציים. בין היתר נמנע מהם לבקר בקולנוע, ובסתיו 1941 נאלצו לענוד טלאי צהוב. באביב אותה שנה צפתה חנה בגירוש אמה, מרקטה בריידי, למחנה הריכוז רוונסבריק, ובספטמבר עצרה הגסטאפו גם את אביה קארל בריידי.
חנה ואחיה ייז'י הובאו לבית דודתם, הדה, שהייתה נשואה לנוצרי לודוויק האייק; עקב כך היו מוגנים שם בינתיים (הדודה גורשה גם היא בהמשך, אך שרדה את המלחמה). ב-14 במאי 1942 נשלחו השניים לטרזין. בשנת 1944 נשלחו למחנה הריכוז אושוויץ, חנה נשלחה לתא גזים שעות ספורות לאחר הגעתה ב-23 באוקטובר 1944, וייז'י הצליח לשרוד עד שברח במהלך צעדת המוות בינואר 1945.
פרסומה
בשנת 2000 נשלחה מזוודה מאושוויץ למוזיאון השואה בטוקיו, ועליה הכיתוב: חנה בריידי, תאריך לידה: 16 במאי 1931, וייזנקינד (=יתומה בגרמנית). מנהלת המוזיאון פומיקו אישיוקה וקבוצת נוער מטוקיו החליט להתחקות אחרי זהות הילדה בעלת המזוודה, ולאחר שערכו תחקיר מדוקדק, שחזרו את סיפור חייה של בריידי, ואף הצליחו לאתר בטורונטו את אחיה של חנה, שהתגורר בעיר תחת השם ג'ורג' בריידי.
הסיפור זכה לחשיפה רחבה הודות למגישה והסופרת קארן לוין, שבשנת 2001 תיעדה את המסע בתוכנית רדיו ברשת CBC הקנדית. לוין אף עיבדה זאת לספר בשם "המזוודה של חנה" שיצא לאור בסוף שנת 2000.
 הספר תורגם ליותר מ-20 שפות והיה לרב מכר שהצליח מאוד בעולם, וכן זכה בפרסים בינלאומיים אחדים, בהם ב"פרס יד ושם" לספרות השואה, אשר הוענק לג'ורג' בריידי בטקס שנערך בירושלים באוקטובר 2006.
 שנת 2006 עובד הספר למחזה מאת אמיל שר. גרסה עברית של המחזה הועלתה בשנת 2010 על ידי תיאטרון הנפש במדיטק חולון. כמו כן היה הספר הנושא של שני סרטים תיעודיים: "המזוודה של חנה: אודיסיאה לתקווה" משנת 2004 שזכה בפרס גמיני, ו"בתוך המזוודה של חנה" משנת 2009.
הספר מסתיים בתיעוד של מפגש מרגש בין ג'ורג' לבין הילדים ביפן. כמו כן, בתו של ג'ורג', לארה חנה בריידי, גילתה בשנת 2004 כי המזוודה שנשלחה ליפן לא הייתה שייכת לחנה, לאחר שהביטה בתצלום ישן של המזוודה המקורית ושמה לב להבדלים ביניהם. לבסוף התברר כי המזוודה המקורית של חנה נשלחה למוזיאון בברמינגהם, שבשנת 1984 נשרף על תכולתו על ידי ניאו נאצים.
 סיפור גלגוליה של המזוודה המתואר בספר התברר לדברי אישיוקה כאמצעי שמסוגל לספר את סיפור השואה לדור הצעיר בגובה העיניים:
ביפן השואה כל כך רחוקה. חלק מהאנשים אינם מוצאים כל חיבור לענין. אולם כאשר הילדים צפו במזוודה, הם היו המומים: "היא היתה בגילי" ...זה באמת עזר להם לנסות לחשוב למה קרה דבר כזה לנערה כזו? למה העם היהודי? ולמה ילדים? לאחר מכן הבינו שהיו מיליון וחצי ילדים כמוה.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

מסע ההישרדות של הרץ הירשברג, בן 15 , במחנה פלשוב ומראשוני הטנקיסיטים בצה"ל

מאתהרץ הירשברג
ארץ לידהפולין
שמי הרץ הירשברג. נולדתי בשנת 1927 בפולין.
אבי היה ציוני דתי בעל יקב בקרקוב שבפולין. עם פרוץ המלחמה בשנת 1939 לקחו הגרמנים את היקב ואנחנו עברנו לגטו קרקוב. כשחיסלו את הגטו העבירו אותנו לפלשנב שם היה בית הקברות היהודי. נדרש מאתנו להרוס במו ידינו את המצבות ובמקומן להקים כבישים. הייתי בן 15. למחנה הריכוז פלשוב עברתי עם הורי ואחי הבכור. את אמא הפרידו מאתנו. הקשר עימה נשאר רק דרך הגדר. אחרי חודשיים במחנה הריכוז, אחי נעלם. מאחר והיה בוגר וחזק שלחו אותו למחנה עבודה בגרמניה. על כך נודע לי רק אחרי המלחמה. במאי 1943 נעשתה סלקציה. חלק מהיהודים נשלח לאוושיץ. את אבא שלחו לאושוויץ ואני נשארתי לבד. חבר של אבי היה מבריח מצרכים בסיסיים והוא הציע לי למכור אוכל בין הברקים (ביתני העץ) תמורת מזון. זו היתה פעולה מאד מסוכנת, אך נעתרתי לה. מכרתי מלפפונים, לחם וביצים ותמורת זאת קיבלתי אוכל. מדי ערב הייתי נפגש עם אמא מעבר לגדר ואוכל עימה ביחד. הייתי נותן לה חתיכת לחם וביצה. זה היה משמעותי מאד. רק על הרגעים האלה אפשר לכתוב סיפור. כך נמשך המצב עד סתיו 1944. שינדלר, שהיה בעל מפעל אמאיל בקרק…