הגטו הוקם ברובע היהודי העתיק , שעל גבעת העיר
סנדומייז' הבצורה המשקיפה על עיקול נהר הוויסלה. שוכנו בקומה השלישית או הרביעית של
בניין אבן. עוד מספר אנשים זרים לנו גרו איתנו בחדר. היה צפוף מאד בלי פרטיות.
האקציה הראשונה הייתה בשעות-הבוקר המוקדמות והעירה אותי
משנתי.
בפרוזדור נשמעים קולות רמים בגרמנית. לפתע ניצבו בפתח החדר קצינים גרמנים
ושוטרים במדים מצוחצחים וחובשי כובעי-מצחייה, חמושים באקדחים או חגורים אלות-יד,
ואמרו משהו לדיירים המבוגרים, או שאלו אותם דבר-מה. פתאום אבי הזדקף וקם מהדרגש.
אחד הקצינים הכיר אותו מעבודות שביצע עבור תחנת המשטרה הגרמנית.
באקציה זו נלקחו כמה מהאנשים מהדירה . אבל אנחנו ניצלנו
עקב ההיכרות של הקצין הגרמני עם אבי. אבא הסביר לנו כי מול הקצין הגרמני הזה ביצע במקצועיות
עבודות ההאפלה במפקדה הגרמנית בעיר לשביעות רצונו.
הכנו את עצמנו לאקציה הבאה בגטו , שלא איחרה לבוא. כשהגיעו הסימנים לתחילת
המצוד , עלינו לעליית-גג רחבת-ידיים והתחפרנו עמוק בתוך ערימה גדולה של חפצים,
שהצטברו במהלך השנים. המתנו בחרדה שעות ארוכות , מקשיבים לכל רחש קרוב או רחוק.
לבסוף , כשנדמו הקולות, חזרנו בזהירות רבה לחדר , וההורים הציצו במצודד מבעד לחלון
לרחוב.
ברחוב הובלו אנשים, חלקם מוכרים , נושאים מיטלטלים אישיים
מעטים ארוזים בתרמילים ובמזוודות. לפתע זיהו הורי את מורתו של אחי מובלת לנקודת
הריכוז לקראת השילוח למחנות ההשמדה.
בינתיים התכוננו לאקציה נרחבת יותר מזו הקודמת וחיפשנו
מקום-מסתור בטוח יותר.
איתרנו עליית-גג גדולה ואפלה, שבקצה החשוך ביותר שלה
היה מדף-עץ צר וגבוה. אפשר היה להעפיל אליו בסולם-עץ ארוך. כשהאקציה החלה נחפזנו
והגענו לעליית-הגג.
החלו ויכוחים קדחתניים. אמי , אני ועוד מספר אנשים
התחלנו לטפס בקושי במעלה הסולם אל המדף. בסוף הטיפוס הסתבר לי כי בקצהו של המדף ,
בפנייה לימין הייתה דלת עץ חורקת , המובילה לכוך-עץ נסתר, מובנה בחלקה העליון של
העלייה. רצפתו הייתה מכוסה בקש, הסולם הכבד הועלה במאמץ למעלה והושכב לאורך רצפת
המדף. זמן מה לאחר שהספקנו להצטנף על רצפת
הכוך , קלטנו קולות חיפוש .
הקולות הלכו וקרבו והאנשים בחדרון נתקפו אימת
מוות , לפחות זה מה שהרגשתי אני : מועקה בחזה
ולחץ במעיים ובקיבה. סתמתי לעצמי את הפה בסמרטוט. אמא חיבקה אותי בעוצמה
לבל אפלוט הגה .
קולות החיפוש הגיעו קרוב לרצפת העץ של החדרון מתחתינו,
בינהם נביחות כלבים.
מבעד לחרכי הדלת ראיתי אלומות-אור המרצדות על קיר המדף.
נשמעו קולות ויכוח בגרמנית . המדף היה ריק מאנשים, הסולם היה מונח סמוי מלמטה, ולא
ניתן היה להבחין משם בחדרון המסתור.
הגרמנים החליטו להסתלק ולא העלו את הבית באש כפי
שחששנו. הרגשתי שניצלנו בנס, אחרי שבמשך השעות , עד שירדנו , כבר עשיתי בדמיוני את
הדרך לעולם הבא והמסתורי. בשעות אימה עזה זו זיכרוני היה חדל מלקלוט דברים, כך
שאינני נזכר בבירור אם אבא כבר חזר והיה איתנו ואם היו בחדרון ילדים נוספים ,
ואולי לא היו..
מקור וקרדיט :
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה