.
את הסיגריות ואת העיתונים מכרו פרץ וזנק בעיקר עם
חבורת ילדים יהודים בכיכר שלושת הצלבים בעיר. רוב לקוחותיהם היו גרמנים, ובהם אנשי
אס.אס. פרץ הוכמן סיפר לאנשי יד ושם לפני פטירתו כי "ישנו בחדרי מדרגות
והיינו חייבים להיות שקטים בזמן שהתגנבנו פנימה. לאחר תקופה ארוכה שבה לא היו לנו
נעליים השגנו נעליים מעץ, אבל הן עשו המון רעש, אז מצאנו פטנט - להדביק רצועות
מצמיגים לסוליות".
עם תחילת המרד היה זנק בגטו. הוא נתפס והועבר
לאומשלגפלץ, כיכר השילוחים, אבל במהלך העלאת היהודים לרכבת הצליח לברוח לחלק
הפולני של ורשה והתאחד עם אחיו האהוב פאוול. יוסף ז'מיאן, מהיהודים שנותרו בוורשה
בזהות בדויה לאחר מרד הגטו ושהיה חבר במחתרת היהודית, הנפיק לפרץ, לזנק ולחבריהם
תעודות מזויפות, שסייעו להם לתקופה קצרה. לימים כתב ז'מיאן את הספר "מוכרי
הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים", שבו מתואר מסלול חייהם רב התהפוכות של פרץ
וזאנק .
ערב המרד הפולני בוורשה, באוגוסט 1944, הצטרפו שני
האחים למחתרת הפולנית. "ההתנדבות היתה מבחינתנו הדרך להתנקם בגרמנים",
סיפר פרץ בגילוי לב באחת מעדויותיו. "בכל פעם שהיה צריך מתנדב לבצע משימה
מורכבת, התנדבתי. המפקדים הציגו אותי כדוגמה לחייל מסור. כל מה שרציתי היה לפגוע
בגרמנים, להתנקם בהם. חיי לא היו חשובים לי. במובן מסוים, משהו בי כבר מת, ולכן לא
פחדתי מהמוות".
אומץ הלב הנדיר של פרץ ומסירות הנפש שלו במלחמה
בנאצים זיכו אותו ברבות השנים בעיטורי הגבורה הגבוהים ביותר בצבא פולין ואף בתואר
אביר בפולין. בתום המרד הועברו הלוחמים ששרדו, ובהם פרץ ואחיו, למחנות שבויים
בגרמניה. לאחר השחרור חזרו השניים לוורשה וחברו שם אל אחיהם הגדול.
הנערים פרץ וזאנק, ששרדו את זוועות הנאצים ולחמו בהם
בעוז, הגיעו לאחר המלחמה לצרפת עם תנועת "הבריחה", ופרץ הפליג באוניית
המעפילים "ביריה" לישראל. בארץ הצטרף לקיבוץ שער הגולן, ובמלחמת העצמאות
שירת בפלמ"ח בחטיבת הנגב ונפצע במהלך שירותו. פרץ, אשר החלים מפציעתו, לחם
במלחמות ישראל עד 1973 והקים בית בישראל עם סימה הרשקוביץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה