מתוך ספר הזיכרונות של יוסף קומם , העוז והחסד, 2012 :
משפחת לוזה-נובאק המורחבבת ניאותה לקלוט אותי לביתה
בפרוור העיירה הפולנית סלוטבינה.
נקלטתי כילד בזהות פולנית נוצרית בזכות התעודות
המזוייפות שסידר לי אבי.
הייתי חופשי לנוע ברחבי הבית ובגן האחורי , אך לא
ברחוב.
שיחקתי עם ילדי המשפחה הפולנית שלא ידעו שהייתי ילד
יהודי והתפללתי איתם תפילות נוצריות.
כזכור לי , השבר התרחש בטרם רדת שלגי-החורף . נדמה לי
כי זה התחיל השכם בבוקר לפני שהתעוררתי .
שמעתי מבעד לקיר המטבח קולות גבריים אחדים בגרמנית
צורמת ונרגזת ובפולנית רצוצה, ומולם קולות תחינה והכחשה של נשות הבית.
אחר כך נכנסה הלנה , עזרה לי להתלבש במהירות ואמרה לי
כי יש אנשי גסטאפו בבית, ועלי להיות עם הילדים בצד. לרגע נתקפתי בפחד משתק מבפנים.
הנה זה קרה – אני בידיהם .
התחילו להתרוצץ מחשבות תזזיתיות: מה יקרה עם כולנו אחר
שאיחשף, הרי אני עצמי ממילא כבר חשוב כמת. המצב חמור לאין שיעור מאשר בעת החשיפה
אצל גב' קורופייסקה. אין לי מה לעשות אלא להחזיק מעמד, לשתוק ולהיעלם מן העין ככל
האפשר.
ראיתי את שוטרי הגסטאפו חולפים במדיהם , בנשקם ובסמליהם
במטבח , בחדרים , ובגן .
שוטרי הגסטאפו ערכו חיפוש מדוקדק בכל חדרי הבית :
בארונות , במיטות , בתנורים , במזווים וגם מחוץ לבית.
רק מאוחר יותר הבינותי כי
הגסטאפו, במקרה זה , לא באו לחפש יהודים מסתתרים אלא נשק . לגסטאפו היו חשדות
שבבית המשפחה הוסתרו כלי נשק של המחתרת הפולנית או הפרטיזנים ביערות. שוטרי
הגסטאפו חפרו לאורך ולרוחב הגינה , אך לא הצליחו למצוא כלי נשק . לא נמצא דבר והם
עזבו .
מקור וקרדיט :
יוסף קומם . העוז והחסד, הוצאת כרמל , 2012
ראה גם :
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה