"תמיד ציירתי, אני זוכרת שיום אחד , בכיתה ד', בארץ ,
כמובן, המורה ביקשה מהילדים לצייר במחברת מסויימת ולהקדיש אותה לאמא. ניגשתי אליה
ואמרתי לה , " איך אני אקדיש מחברת לאמא? זה קשה לי" ומה ענתה לי המורה
? אבל גם לך הייתה אמא!" זה הכאיב לי מאוד. לכתוב כל הזמן "אמא יקרה
לי" ממש לשווא."
הערת המראיינת חנה עזר-אוליצקי : "צביטה בלב . כיצד נגרם לילדה כאב בחוסר רגישות כזה.
ילדה יתומה שעברה את השואה , סבלה ואיבדה את משפחתה, וכמעט את זהותה. לא הייתה אז בארץ מודעות ולא הייתה רגישות.
מקור וקרדיט : חנה עזר-אוליצקי, רקמת חיים : ראיונות עם ניצולים
שהיו ילדים בזמן השואה,הוצאת גוונים, 2006 .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה