בלילות היו כמה נערים אמיצים יוצאים ל"פשיטות" . הגניבות
היו דבר מקובל במחנה אושוויץ והנערים מבלוק הילדים גילו תמיד יותר תושיה מאחרים ויוצאים בלילות לגנוב אוכל
מבלוקים סמוכים של אסירים אחרים.
" באחד הלילות מתחת לראשם של החייטים
נמצאה פעם כיכר לחם שלמה. הם ישנו על כיכר זו. לאחר ששלפתי את כיכר הלחם מתחת
לראשם , הנחתי במקומה לבנה עטופה בנייר, כדי שלא יתעורר חס וחלילה . הכל מסביב
ישנו . נמצאו שם אלפי-אנשים, ודי היה באחד בלבד שיבחין בי כדי להמיט על ראשי צרה
צרורה. חזרתי אל בלוק הילדים , מקום מרבצי, הערתי את חברי . חיש קל חילקנו בינינו את כיכר הלחם ובלענו אותה
פרוסות פרוסות.
החייטים שהיו בעלי פרוטקציה , לא העזו
להוציא הגה מפיהם. ואולם מעתה ואילך נמנעו מלהטמין כיכר לחם שלימה תחת ראשם. בעצם –
אפילו פרוסה בודדת אחת לא הצפינו עוד בתנאים כאלה.
מקור :
יהודה גראי , סיפור הישרדות ,
הוצאת רשפים , 1986 .
הערת המערכת : ד"ר יהודה גראי , היה בזמנו מבכירי
הרופאים הפסיכיאטרים בישראל. נולד בהונגריה
בשנת 1928 . בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה