ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום ראשון, 4 ביוני 2017

סיפורה של רות האריסון– ילדה בת שלוש, שהוסתרה בבית נוצרי בתקופת השואה




"נולדתי בליטא בעיר קובנה ב – 21.07.41

באותה תקופה העיר קובנה הייתה תחת שלטון גרמני והיהודים חיו בגטו.
אמא שלי נכנסה למחנה ריכוז ואותי כתינוקת בת שנתיים מסרה לגוי ליטאי שלא הכירה שישמור אלי, אחרת הייתי צריכה להיכנס לגטו יחד אייתה. גרתי אצלו במחבוא שבמרתף בתקופה של קרוב לשנה וחצי. בכל אותה תקופה כתינוקת שמרתי על דממה ושקט מוחלט, כל זה שהגרמנים לא יגלו אותי.

אמי הייתה במחנה ריכוז ואבי היה חבר משטרת היהודים והיה כל הזמן בבריחות מפני הגרמנים, אבל ידע איפה המקום שבו הוחבאתי. לאחר שנה וחצי שהייתי במחבוא והרוסים נכנסו לקובנה בכדי לשחרר את היהודים. הגיע אבי ולקח אותי מהגוי.

אבי היה בטוח שאמי נספתה בשואה. הוא מצא חדר במרכז העיר ושם הוא שמר עלי וגידל אותי.

באותה תקופה השתחררה גם אמי ממחנה הריכוז והתחילה לחפש אחרי, היא הסתובבה בכיכר בעיר ושאלה את היהודים שהסתובבו שם " אולי משהו ראה במקרה אדם מסתובב עם ילדה קטנה?"

לאחר מספר ימים של חיפושים עבר אדם ברחוב והתחיל לצעוק שהוא יודע איפה אבי ואני נמצאים. הוא הראה לאמי איפה זה, היא יצאה לשם בריצה (עם מעט הכוחות שעוד נשארו בה אחרי תקופה אכזרית ביותר בתוך מחנה הריכוז). היא הגיעה אלינו ואני ידעתי מי האישה הזאת. זה לא לקח זמן רב עד שהבנתי שהיא אמי.

במבט לאחור : כיצד אמא שלי העבירה אותי אל הגוי הליטאי?

העיר קובנה הייתה במשטר גטו- ובגטו הסתובבה שמועה שאחרי האקציה הראשונה של הילדים (רצח הילדים) ישנו ליטאי שרוצה להציל ילדה יהודיה (כי היה לו ילד בבית).

אמי אמרה מיד שהיא רוצה למסור אותי, הוריה, אחיה, ואבי התנגדו התנגדות נחרצת למהלך, ואמי אמרה להם שעדיף למסור אותי כי אחרת הגרמנים יהרגו אותי. אמי לא נתנה לכולם להשפיע עליה וביקשה לראות את הגוי, הועברה אליו הבקשה והוא הלך מחוץ לגדר ואמי בתוך הגטו והיא ראתה אותו.
למחרת ארזה אמי אותי כמו חבילה והעבירה אותי אליו מתחת לגדר ואחרי שהוא תפס אותי היא התעלפה. בתוך בגדי היא הכניסה פתק עם כתובות של בני משפחה שהייתה לה בפלסטינה .

הגוי הליטאי – אלפונסוס סבידרסקי היה נהג טנדר והוא נתן להורי את רכבו בכדי שנוכל להתחיל את הבריחה שלנו מליטא (מדינה) לכל מדינה שתקבל אותנו. לאחר תלאות רבות הגענו בדרך לא דרך לגרמניה וכשמכרנו את הטנדר קיבלנו מעיל עבור אימי.

עלינו לישראל בשנת -1948 בעלייה בלתי לגאלית- (לא חוקית) באניה "במות בדויים" .

בשנות השבעים המאוחרות התחלנו לחפש את הגוי הליטאי.

להורי היה חבר עיתונאי, הוא כתב כתבה בעיתון הליטאי המקומי באותה תקופה כתבה בשם "רותי רוצה הביתה" הגוי הליטאי ישב בבר וקרא את שם את הכתבה והתחיל ליצור קשר עם הורי.

באותה תקופה אי אפשר היה להגיע מליטא לישראל. לאחר מאמץ רב הצלחנו להסדיר עבורו ויזה. ובשנת  1981הוא הגיע לישראל למשך 10 ימים. הוא הגיע לארץ והתאכסן אצל הורי ואנחנו כמשפחה דאגנו לכך שהשהיה שלו בארץ תפורסם.

באותה תקופה ראיינו אותו לרדיו והייתה כתבה בעיתון. כמו כן "יד ושם" הכיר בו "כחסיד אומות העולם" הוא קיבל את סיכת הכנסת כאות כבוד. מאז 1981 קיים בשדרות חסידי אומות העולם ב"יד ושם" עץ לזכרו ועל שמו. ואנחנו כמשפחה פוקדים את העץ ביום השואה."



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שירה תורן על אמה לנה קיכלר ז"ל

  שירה תורן, בתם של לנה קיכלר ומרדכי זילברמן זכרם לברכה, היא אמנית המתגוררת בניו־יורק. יש לה שני ילדים, נטלי ואדם. "אמא הספיקה להכיר ...