מנחם ליאור , בן 11 , חבר המחתרת מבנדין

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היה מנחם ליאור ילד בן 11 . חרף גילו הצעיר , הוא הצטרף בהמשך לפעילותם החשאית של אביו ודודו, ממנהיגי המחתרת היהודית בעיר בנדין בפולין . לימים הוא קיבל על כך את אות הלוחם בנאצים.

אחת הפעולות שבהן השתתף היתה הצלת יהודי בשם שמעון פרוסט , שנורה בידי הגרמנים, נתפס ואושפז בבית חולים. את מבצע החילוץ שלו תיאר לימים כך : "זה מבצע כמו שמתואר בסרטים. שלחנו בחורה יפהפייה כפיתיון , שתעסיק את השוטרים, ואנחנו נכנסנו לבית החולים והוצאנו את שמעון , לבוש בבגדי אשה" .

אל"מ מנחם ליאור ז"ל כתב, לפני כמה שנים , באתר האינטרנט של ארגון יוצאי זגלמביה:

"אבי, דוד ליור היה ממנהיגי המחתרת החלוצית בבנדין. בהשפעתו לקחתי חלק בפעילות המחתרת, זאת למרות גילי הצעיר. על פעילותי זו העניקה לי ממשלת ישראל את "אות הלוחם בנאצים"

ב- 12 באוגוסט, 1942 רכזו הנאצים את כל יהודי בנדין למגרש שבקמיונקה והתחילה הסלקציה. שפר מזלנו, שלי והורי ונותרנו בבנדין .

בינואר 1943 החלו הגרמנים בהקמת הגטו, ותוך חודשיים רוכזו כל יהודי בנדין בגיטאות "שרודולה" ו"קמיונקה".

ב- 22 ביוני, 1943 נערך שוב גירוש (אקציה) גם בתום פעולה זו נשארתי בבנדין יחד עם הוריי.

באוגוסט 1943 החלו הגרמנים בגירוש טוטלי ולחיסול מוחלט של יהדות בנדין. אני והורי הסתתרנו בבונקר תת קרקעי במשך שבוע ימים. רק כשאזלו המזון והמים יצאנו מהבונקר ונתפסנו על ידי הגרמנים. נשלחנו לגטו "קמיונקה" שם רוכזו כל היהודים שנתפסו על מנת להעבירם להשמדה באושויץ. עקב תושייה שלי ובפרט של אמי הצלחנו להתגנב שלושתנו ולהגיע למחנה עבודה שבגטו.

במחנה העבודה נוצר קשר עם קבוצת חברים, אשר הסתתרו בצד הארי. בדצמבר 1943 הם עזרו לי ולהורי לברוח מהמחנה ולהסתתר בצד הארי. היינו מודעים לסכנה שאם נתגלה על ידי הגרמנים נושמד, ולכן חפשנו דרכים לברוח מפולין. מצאנו נתיב בריחה לסלובקיה.

בינואר 1944 החלנו בבריחה, יצאנו מהכפר קורבילוב, שלמרגלי הרי הבסקידים, לסלובקיה. מעבר הגבול היה כרוך בטיפוס לפסגת הר ליפסקו בגובה 1,500 מטר בחשיכה, בקור עז ובשלג עמוק. מהפסגה אספו אותנו מבריחים סלובקים והעבירו לעיר סויטי ליפטובסקי מיקולש, שם עדיין פעלה תנועה ציונית.

מסלובקיה הברחנו גבול להונגריה, ובסוף ינואר הגענו לבודפשט. ב- 19 במרס 1944 פלשו הגרמנים להונגריה, ומיד ברחנו לבוקרשט שברומניה. יצוין, כי את כל הדרך הזו עשיתי יחד עם הורי.

בבוקרשט פנינו ל"משרד ארץ ישראל ", אשר עסק בקבלת סרטיפיקטים לצורך עליה לארץ ישראל. אבי הצליח ליצור קשר ישיר עם נציג הסוכנות היהודית בקושטא שבטורקיה ושכנע אותו לתת לאלתר אשרות לכל הניצולים שהגיעו מפולניה.

ביולי 1944 הפלגנו באנייה "קזבק" מנמל קונסטנצה שברומניה לאיסטנבול, משם בלווי חיילים בריטים ברכבת משא לארץ ישראל. חצינו את כל טורקיה, סוריה ולבנון עד לחיפה, משם באוטובוסים למחנה עתלית. ב- 17 ביולי, 1944 הסתיימה האודיסיאה שארכה חצי שנה. תמו תלאותינו. התחיל פרק חדש בחיינו קליטה והתבססות בארץ ישראל"

ב1946 נשא מנחם ליאור נאום , כנציג ילדי השואה, בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקנית לענייני ארץ ישראל, שבפניה העידו גם ויצמן ובן גוריון. באותה שנה התגייס ל"הגנה" ו"בשבת השחורה"  נעצר בידי הבריטים ושהה כאסיר בלטרון וברפיח.

לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר השתתף ליאור בליווי שיירות בדרך לירושלים הנצורה. במלחמת העצמאות הוא לחם בקרבות בעיר העתיקה. בשנים 1951- עד 1974 שירת כקצין בכיר בחיל האוויר . את שירותו סיים בדרגת אל"מ.

בעיריית תל אביב , עבד כמנהל אגף התקציבים וכמבקר העירייה.

מקורות

עופר אדרת , " מנחם ליאור איש חיל האוויר 1928-2017 , חבר המחתרת הצעיר מבנדין , אחרי מות , עיתון " הארץ"  22 לדצמבר 2017 .

מנחם ליאור – קורות חיים , באתר האינטרנט של ארגון יוצאי זגלמביה: