"בקיץ 1941 נכנסו לעיירתנו הגרמנים. כמה ימים אחר
כך הם ריכזו את כל יהודי העיירה והובילו אותנו לאזור הביצות". כך, תוך ימים
בודדים, התהפכו חייה של יעטה (ינטקה) פישר-וישקין מברסלב שבאוקראינה, חיים שעד אז
היו שלווים ובטוחים. 3 שנים מאוחר יותר, מי שהייתה אחות גדולה ל-7, נותרה היחידה
ממשפחתה ששרדה.
הנאצים ריכזו את היהודים
בגטו. אביה של וישקין הקים במרתף דירתם בגטו מסתור עם קירות כפולים. הכניסה אליו
הייתה דרך ארון הבגדים. ב-3 ביוני 1942 הקיפו הגרמנים את הגטו והובילו יהודים
לטבח. עזרו להם משתפי פעולה מהאוכלוסייה הנוצרית המקומית.
"כולנו נכנסנו למסתור יחד
עם קרובי משפחתנו", תיארה וישקין. "מהמחבוא שמענו את הגרמנים נכנסים
ולוקחים את סבתי לנה ואת שני בניה יעקב ויהושע. סבתי הייתה אישה חביבה זקנה נחמדה.
היא נספתה בידי הנאצים".
בעודם מתחבאים מהגרמנים אביה
של וישקין סימן לנוכחים בידו לשתוק. "בנם של סוניה ואברהם פישר, קרובי
משפחתנו החל לבכות", תיארה וישקין. אביו של הילד רצה להציל את חייהם של כל
המסתתרים. הוא חסם את פיו של בנו בידו והשתיק אותו. "כשהגרמנים הלכו התברר
שהילד נחנק מחוסר אוויר", סיפרה וישקין. "קברו אותו מאחורי ביתנו".
משפחה מפוצלת
אחרי שני לילות במסתור יצאו
בני המשפחה ונמלטו מברסלב. "אינני יודעת לאן הלכו שאר האנשים", אמרה
וישקין. "אותי ואת אחי נפתלי שלח אבא למשפחה הנוצרייה בה הסתתרו קרובי
המשפחה. אבי חילק אותנו למקומות שונים מתוך שיקול שלא כל המשפחה תתרכז יחד בעת
החיפושים". אמה הסתתרה אצל איכר בכפר אחר ואביה במקום אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה