טננבאום אורי (אלברט)
בן ירחמיאל ודורה
יליד גמנה פנפאו, צרפת
"נולדתי בשנת 1939, מעט לאחר פרוץ המלחמה,
בגמנה פנפאו, צרפת. אבי היה אופה ואמי הייתה תופרת. היינו חמישה ילדים, אני הצעיר ביותר.
למרות שאמי הייתה בתו של רב, הבית לא היה דתי. הורי גורשו מפריז בתחילת מלחמת העולם
השנייה, ועברו לגור בעיר גמנה במחוז ברגוני ואני נולדתי שם. גרנו בבית שהיה במתחם של
בתים רבי קומות ובמרכזם חצר גדולה.
בשנת 1943 אחי הבכור מוריס וחבריו זרקו אבנים
על שיירה של חיילים גרמנים שעברה ברחוב. החיילים הגרמנים ירו לעברם ואחי נהרג במקום.
שוטר שהיה שכנינו, בא להודיע לנו שאוספים את היהודים למחנה, והמליץ שנתחבא כי מתכוננים
לקחת גם אותנו. משפחתו של השוטר החביאה את אמי שעבדה בביתם, יחד אתי ואחיי במרתף
של מסעדה באזור מגורינו. כומר של “בנות ציון” לקח אותנו, הילדים, למנזר של נזירות
קתוליות “נוטר דאם ציון”.
הנזירות טיפלו בנו עד שנשלחנו למשפחות של איכרים
בכפר איקוומוי. אחותי הגדולה, סימון, טיפלה בי, התינוק, בבית משפחת האיכרים. היא
גוננה עליי ודאגה לי, למרות שבגלל זה היא קיבלה מכות. לימים נודע לנו שהאחזקה שלנו
הייתה תמורת כסף שנתרם מיהודי אמריקה. אחותי בטי ואחי מרסל הוסתרו אצל משפחה אחרת.
במלחמה איבדתי את אחי מוריס.
לקראת סוף המלחמה נערים “מהצופים הצעירים” חיפשו
ילדים יהודים שהוסתרו אצל משפחות איכרים נוצריות, והביאו אותנו לבית יתומים בעיר מויסק.
בבית יתומים זה חיינו במשך שנתיים כדי להחזיר אותנו ליהדות. באותה תקופה חזרו הורינו
לפריז כדי לשקם את חייהם ולהתכונן לקבל אותנו חזרה.
עליתי ארצה בשנת 1950 בעקבות אחותי סימון שעלתה
ב-1948. בתחילה גרנו בבית עולים בבית ליד, משם הועברנו לבאר שבע. היינו בין הראשונים
שהגיעו לעיר. במשך שנתיים גרנו בבית ערבי גדול ונטוש. חזרנו לצרפת כי הוריי לא הצליחו
להשתלב בארץ. הייתי נער בן 13. השתלבתי בבית ספר בפרברי פריז, ולאחר שסיימתי עברתי
ללמוד באורט. הצטרפתי עם עוד חברים יהודים לתנועת השומר הצעיר, הייתי חניך ומדריך.
בהמשך הייתי שליח התנועה בעיר ננסי שבמזרח צרפת. במקביל למדתי פנטומימה אצל מרסל מרסו.
עליתי בשנית עם חבריי מהגרעין לקיבוץ חורשים, כאן אני חי עד היום.
בשנת 1960 התגייסתי לצה”ל ושרתי בנח”ל מוצנח.
אני פנטומימאי. אני מעלה הופעות יחיד ומשחק
בתיאטרון, ומופיע עם יורם בוקר ברחבי הארץ ובחוץ לארץ. כמובן שאני משתתף בהצגות העולות
על בימת הקיבוץ.
הקמתי עם אושרה אלקיים את תיאטרון תנועה. במקביל
לימדתי אומנות הבמה בבית ספר תלמה ילין, בבית צבי ובסמינר הקיבוצים. בין כל העיסוקים
המשכתי לעבוד בקיבוץ.
ראו גם :
ואחרי כל הגילגולים, אורי חי חיים יפים בארץ. הרבה בזכות סימון, אחותו!
השבמחק