שושנה שילוני נולדה ב-1932 למשפחה חסידית בעיר בוצ'אץ' שבפולין.
ביולי 1941 נפלה בוצ'אץ' לידי הוורמאכט ורדיפת היהודים החלה. המשפחה ניסתה לשרוד
את האקציות האכזריות, אולם לאחר ארבע אקציות יעץ הסב לאם להחביא את הילדה אצל
נוצרייה מהכפר הסמוך כדי שלפחות מישהו מהמשפחה יינצל. שושנה, אז בת עשר וחצי,
הסתתרה בעליית הגג של הרפת בין חבילות החציר, ובמשך תקופה ארוכה מזונה היחיד היה
שלוש פרוסות לחם ביום וכוס חלב.
לאחר ששוחררה העיר חזרה שושנה וגילתה את הנורא מכול: כל בני משפחתה נרצחו. היא מצאה מקלט אצל אחת המשפחות היהודיות בעיר, בין הבודדות שניצלו, אולם קולות הירי שנמשכו כל הזמן לא נתנו לה מנוח, "הרגשתי כאילו אלוהים מדבר אליי, רומז לי לברוח מהר מהעיר.
פניתי לכפר סמוך והתחלתי לדפוק על דלתות הבתים".
בסופו של דבר נפתחה אחת הדלתות ובפתח עמד קצין רוסי. מבלי דעת, היא הגיעה למִפקדה
של הצבא הרוסי. החיילים שראו ילדה כחושה ותשושה, נתנו לה מעט מזון ומשקה, מרחו את
ראשה בנפט כדי להיפטר מהכינים הרבות שדבקו בשערה, ונתנו לה לישון מעט. אולם המנוחה
לא נמשכה זמן רב. כבר בחצות הלילה נאלצו כולם לברוח מפני הגרמנים שחזרו לעיר. את
שושנה הניחו בעגלה כי רגליה לא יכלו לשאת אותה – היא סבלה מתת־תזונה, ובכל אותה עת
נמשכו הפצצות, יריות וקרבות אוויר. כך עברו מכפר לכפר והקצין הרוסי, בעצמו יהודי,
דאג שתקבל מזון טוב ותתחזק.
בהמשך הדרך עצרה המפקדה של הצבא הרוסי בעיירה אחת
והקצין הביא אותה לבית ניצולים. שושנה מיד ביקשה לדעת אם האוכל בבית כשר. בני
המשפחה שהיו המומים מבקשתה אמרו לה: "ילדה, פה זה מלחמה, פה אוכלים כל מה
שמזדמן. אם את רוצה אוכל כשר, נביא אותך לשומרת בית הקברות היהודי, אישה נוצרייה.
היא תקבל אותך והיא תדאג לך לאוכל כשר". וכך היה. האישה טיפלה בה, דאגה למזון
כשר ולהכשיר את הכלים. "בערב לפני השינה היא הייתה מתפללת את התפילות
הנוצריות שלה ואני הייתי אומרת 'שמע ישראל'." כשהקרבות שככו שבה שושנה בפעם
האחרונה אל בוצ'אץ' כדי להבין שאף אחד מבני משפחתה כבר לא יחזור. אחד האנשים הציע
לה להגיע לטשרנוביץ' כיוון ששם נשארה קהילה יהודית. היא הייתה אז בת שתים־עשרה אולם
נראתה כבת תשע, ולבדה בעולם. "נסעתי בטרמפים עם חיילי הצבא האדום. הגענו
לטשרנוביץ' ושם חיפשתי בית יתומים."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה