בשואה
עופר נולד ב-1929 ברומניה (אורדיאה
שבטרנסילבניה). בהיותו עדיין נער בן 14 נכבשה עירו על ידי גרמניה הנאצית במהלך
מלחמת העולם השנייה והוא נשלח ב-1944 עם כל יהודי העיר למחנה הריכוז אושוויץ. הוא
היה ניצול השואה היחיד ששרד מכל משפחתו.
הוא הצליח לשרוד כי הנאצים ניצלו אותו כפועל
כפיה במפעל המטוסים שפעל ליד מחנה ההשמדה. וכפועל כפיה צעיר הוא רכש את האהבה
לטייס. בסיפורו "שחרור" מתאר עופר את מהלך עבודתו בהרכבת כנפיים למטוסי
ה"פוקה-וולף Fw 190" של ה"לופטוואפה" הנאצי.
הסיפור מגיע לשיא (קליימקס) עם תיאור שבועתו להפוך בעצמו לטייס בזמן שחרורו ממחנה
הריכוז הנאצי, באפריל 1945.
בארץ ישראל
עופר עלה לארץ כמעפיל ביולי 1946, בספינת
המעפילים "הגנה". הוא נשלח על ידי שלטונות המנדט הבריטי למחנה המעצר
למעפילים - מחנה עתלית. לאחר שחרורו מהמעצר הצטרף לקיבוץ אפיקים, שהפך לביתו.
בקיבוץ אף פגש את מי שהפכה לאשתו לימים, חווה. באותה תקופה הוא עברת את שמו ליוסף
עופר.
ב-1947, כאשר התחילו קרבות מלחמת העצמאות ועוד
לפני הקמת המדינה הצטרף לגולני. במהלך הקרבות לשחרור טבריה החל המשוריין שלו לעלות
בלהבות והוא ניצל ממוות רק בזכות מנחם גולן (לימים מפיק הסרטים ובמאי) אשר הצליח
להוציאו מהמשוריין ולהצילו ברגע האחרון.
טייס
בצילום : סא"ל עופר במדי נספח אווירי בלונדון 1967
עם הקמתו של חיל האוויר הישראלי היה עופר
מראשוניו. הוא היה בוגר קורס הטיס הראשון שהחל והסתיים כולו בארץ (קורס טיס מס' 3
- 12/4/51) ובכך הצליח לדבריו "לממש את השבועה שנשבע שש שנים בדיוק קודם
לכן" בעת שיצא ממחנה הריכוז הנאצי. בהמשך הפך עופר למדריך טיסה ושימש כטייס
וכמפקד טייסת התובלה הראשונה של חיל האוויר, טייסת 103, שכונתה "טייסת
הפילים". הוא אף היה זה שהלחין את המנגינה להמנון הטייסת.
במבצע קדש, ב-1956, היה עופר הטייס המוביל של
הרביעייה השנייה של מטוסי DC-3 דקוטה, מהם צנחו לוחמי
חטיבת הצנחנים על יד מעבר המיתלה. ב-1963 התמנה למפקד הטייסת. ב-1966 נשלח
לבריטניה שם כיהן כנספח אווירי של צה"ל בשגרירות ישראל וב-1969 השתחרר
מצה"ל בדרגת סגן-אלוף.
לאחר שחרורו מונה עופר לקברניט באל על ובכך עסק
עד פרישתו לגמלאות. הוא היה בין מדליקי המשואה לזכר ששת המליונים, בשנת היובל
למדינה. בשנת 2003 הוא נפטר ממחלת הסרטן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה